בר"מ 8250/10 מנדלסון מנחם ו-12 אחרים נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה

הובאה לפניי שאלה של סיווג – ערעור בזכות או ערעור ברשות.

בקשת רשות הערעור שבכותרת מופנית נגד פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. בפסק-הדין הכריע בית המשפט בהליך שהגישו המבקשים נגד החלטה של ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה. אין מחלוקת כי ההליך הוגש מכוח סעיף 198 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. לפי סעיף 5(2) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן : חוק בתי משפט לענינים מינהליים ), ערעור לפי סעיף 198 הנ"ל הוא ערעור מנהלי , ואכן במקרה זה הכתירו המבקשים את ההליך בבית המשפט קמא "ערעור מנהלי", והוא מוספר "עמ"נ 431/07" (ראו העמוד הראשון של ההליך שצורף לתגובת המשיבה 1). לפי סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בערעור מנהלי טעון רשות. ואכן, המבקשים הגישו לבית משפט זה הליך של בקשת רשות ערעור.

עם זאת, המבקשים סבורים כי עומדת להם זכות ערעור וזאת משום שלדבריהם, בשלב מסוים שונה סיווגו של ההליך בבית המשפט קמא מערעור מנהלי לעתירה מנהלית. אין בידי לקבל טענה זו. אמנם, בכותרת פסק-הדין של בית המשפט המחוזי נרשם "עת"מ 431-07", והמבקשים כונו "עותרים". אולם, לא הוצגה לפניי כל החלטה של בית המשפט קמא המורה על שינוי סיווגו של ההליך, וגם בתיאור הרקע בפסק-הדין לא צוין כי ההליך שינה את פניו והפך לעתירה מנהלית (ראו סעיפים 10-9 לפסק-הדין). יותר מכך, עיון בפסק-הדין גופו מעלה כי בית המשפט התייחס להליך כערעור מנהלי. בית המשפט חזר וכינה את המבקשים "מערערים", ואת ההליך כינה "ערעור". בסיומו של פסק-הדין נקבע כי "הערעור" נדחה על כל חלקיו. הנה כי כן, לא ברור מדוע צוין בכותרת פסק-הדין "עת"ם", וגם המבקשים אינם יודעים ליתן לכך הסבר. על פני הדברים נראה כי מדובר בטעות מנהלית-מזכירותית או בטעות סופר גרידא. אולם כיוון שמבחינה מהותית ההליך הנכון בבית המשפט קמא היה ערעור מנהלי (וזה כאמור ההליך שהוגש בפועל); וכיוון שבית המשפט קמא – לפי תוכן פסק-הדין – התייחס להליך שלפניו כהליך של ערעור מנהלי ולא של עתירה מנהלית – איני סבור כי יש בסיס של-ממש לשינוי סיווגו של ההליך שהוגש לבית משפט זה, לאמור: בקשת רשות ערעור.

התוצאה היא כי הטיפול בהליך יימשך כסדרו, בהתאם לסיווגו הנוכחי. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.