בר"מ 831/17 פלוני נ. משרד הפנים

1.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) היא אזרחית ישראלית והמבקש 2 (להלן: המבקש ) הוא תושב האזור (להלן ביחד: המבקשים ). המבקשים נישאו ביום 26.9.1997 ונולדו להם ארבעה ילדים שהם אזרחים ישראלים. כעולה מפסק הדין של בית משפט קמא, בשנת 1998 הגישה המבקשת בקשה לאיחוד משפחות בישראל עבור המבקש בגדרה הצהירה כי בני הזוג מתגוררים בתל אל סאפי, חווה חקלאית בתחום המועצה האזורית יואב – ובקשתם אושרה. מעמדו של המבקש הוארך מעת לעת, עד שקיבל מעמד של תושב ארעי (א/5) ביום 6.2.2000. מעמדו של המבקש כתושב ארעי הוארך במהלך השנים, וביום 15.11.2009 הגיש בקשה נוספת להארכתו. בעקבות אותה בקשה, נקבע למבקשים ראיון שבו טענו שהם מתגוררים בתל אל סאפי, אך אישרו כי ילדיהם לומדים בשועפט בירושלים. נוכח הספק שעלה, החליט המשיב להעמיק את הבדיקה בעניינם של המבקשים ובסופה – לאחר שהגישו המבקשים מסמכים נוספים לבקשת המשיב ונערך להם שימוע – התקבלה אצל המשיב החלטה שהמבקשים אינם מקיימים מרכז חיים משותף בישראל. המבקשים הגישו עתירה מנהלית נגד החלטת המשיב והוסכם שיזומנו לראיונות נוספים. בהמשך, ולאחר שנערכו ראיונות נוספים, סירב המשיב פעם נוספת לבקשתם. ערר שהגישו המבקשים על ההחלטה, נדחה. המבקשים הגישו עתירה מינהלית נוספת, שגם במסגרתה הוסכם שיזומנו לראיון נוסף. ביום 29.1.2015 החליט המשיב לדחות את בקשת המבקשים נוכח חוסר ניקיון כפיים של המבקשים שבא לידי ביטוי בהגשת מסמכים כוזבים; והקושי לאמת את מקום מגוריהם של המבקשים בפועל לשם בחינת מרכז חייהם. המבקשים הגישו ערר פנימי על החלטה אחרונה זו, אשר נדחה על ידי המשיב בהחלטתו מיום 4.6.2015. על החלטה אחרונה זו עררו המבקשים לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין ). בית הדין דחה את ערר המבקשים, משקבע שלא נפל פגם בהחלטת המשיב. עוד צוין כי ככל שהמבקשים עומדים על טענתם שהם גרים יחד בתחומי מדינת ישראל, עליהם להגיש בקשה חדשה למשיב.

2.

בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' דראל ) דחה את ערעור המבקשים על פסק הדין של בית הדין. נקבע כי המבקשים התנהלו במשך שנים באופן שקרי מול המשיב, בכך שמסרו גרסאות מנוגדות באשר למשק הבית שמנהלים; מסרו מסמכים כוזבים – וכי מצגים אלה הם שהביאו להארכת רישיונו של המשיב מעת לעת. בית המשפט קבע כי התנהלות המבקשים עולה כדי חוסר ניקיון כפיים, המצדיק דחיית בקשתם על ידי המשיב. בית המשפט הדגיש כי גם לאחר שהודו המבקשים במסירת מידע כוזב, הם לא מסרו את כל הראיות כנדרש למשיב; וכי התנהלותם השקרית מעמידה בספק את טענותיהם האחרונות בנוגע למרכז חייהם. בית המשפט הטעים כי לא נעלם מעינו "המחיר" שעל המבקש לשלם מדחיית בקשתו והפנייתו להגשת בקשה חדשה למשיב, שכן לא יוכל לאחוז עוד ברישיון א/5 אלא יוכל לקבל אך היתר שהייה (היתר מת"ק). זאת, משום שהחלטת ממשלה שהתקבלה ביום 15.5.2002 ועוגנה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה )

מורה כי שר הפנים לא יעניק עוד לתושבי האזור רישיון לישיבה בישראל, למעט תושבי האזור שמעמדם הוסדר עובר להוראת השעה אשר יכולים לבקש הארכה של מעמדם הנוכחי בישראל, ובכך להאריך את רישיון א/5 שברשותם (סעיף 4(1) להוראת השעה). לפי סעיף 2 להוראת השעה, מי שערב תחילת החוק לא החזיק ברישיון מסוג א/5 או שאינו מחזיק רישיון כאמור לאחר שנכנסה לתוקפה הוראת השעה – לא יוכל לקבלו (אלא בנסיבות הקבועות בסעיפים 3, 3א ו-3א1 להוראת השעה). נקבע כי הגם שתוצאה מעין זו תכביד על המבקש – שכן ייאלץ להגיש בקשה חדשה כעת (לאחר שהוראת השעה נכנסה לתוקפה זה מכבר) ובכך תישלל ממנו האפשרות לאחוז ברישיון א/5 בעתיד – עדיין יהיה האחרון זכאי לקבל שירותי בריאות בכפוף להוראות הדין, מבלי שיאחז ברישיון כאמור. נקבע כי באיזון הכולל, הפגיעה האמורה אינה מצדיקה מתן מעמד בהינתן חוסר האמינות שיש לייחס למבקשים ולהתנהלותם.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי לא נהגו בחוסר ניקיון כפיים כלפי המשיב. לטענתם, מרכז חייהם המשותף הוא בישראל; והם הגישו למשיב את המסמכים הנדרשים התומכים בכך. המבקשים טוענים כי לאורך כל התקופה הרלוונטית "נדדו" בין תל אל סאפי לירושלים, וכי אין בכך להעיד שאינם מקיימים מרכז חיים משותף בישראל.

4.

המשיב מתנגד לקבלת הבקשה, וטוען כי דינה להידחות משאינה מעוררת כל שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של המבקשים. לגופו של עניין, טוען המשיב כי חוסר ניקיון כפיהם של המבקשים אינו עומד כעילה יחידה לדחיית הבקשה, אלא גם נובע ממנו כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח מרכז חיים משותפים בישראל כנדרש. עוד טוען המשיב כי בפני המבקשים פתוחה הדרך להגיש בקשה חדשה, שבגדרה ישטחו את כלל הנתונים הנכונים לגביהם, והיא תיבחן בהתאם לסעיף 3 להוראת השעה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. עניינם של המבקשים נבחן בידי שתי ערכאות, ובכלל זה בבית הדין לעררים, אשר לגביו נקבע כי הוא מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחומים המסורים לסמכותו (בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 13 (27.8.2015)). בקשה זו היא למעשה בקשה לדון בעניינ ם

של המבקש ים ב"גלגול שלישי", אשר עליה חולשות אמות מידה מצמצמות

( בר"ם 3904/15 קופצ'ישינה נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 13 (16.12.2015)). יישומן של אמות המידה האמורות על עניינם של המבקשים מוביל למסקנה שאין מקום להיעתר לבקשה. עיקר טענותיהם מכוונות לקביעה כי הם נהגו בחוסר ניקיון כפיים משך שנים במסגרת בקשות שהגישו למשיב בעניין הסדרת מעמדו של המבקש בישראל. הן בית הדין לעררים הן בית המשפט המחוזי מצאו לדחות את טענות המבקשים,

בנימוקים מפורטים. לא ראיתי עילה להתערב ב"גלגול שלישי" בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לעניינים מינהליים בעניין חוסר ניקיון כפיהם של המבקשים, כמו גם בקביעתו כי התנהלות זו מובילה לתוצאה שעל המבקשים לפנות בבקשה חדשה למשיב (השוו בר"ם 2731/10 טירישקין נ' משרד הפנים , פסקה 9 (28.4.2010)) – וכל זאת, בנתון לנהלים ולכללים החלים במקרה של הגשת בקשה חדשה כאמור.

הבקשה נדחית אפוא.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.