בר"מ 8313/19 אינה מזנישווילי נ. רשות האוכלוסין וההגירה- משרד הפנים

1.

המבקשת 1 היא אזרחית גאורגיה ילידת 1997 (להלן: המבקשת ) . בשנת 2001 נכנסה המבקשת יחד עם אמה (המבקשת 2) ואחותה הבכורה לישראל באשרת תייר, לצורך ביקור קרובת משפחה. מאז, לא עזבו האם והאחות הבכורה את הארץ ואילו המבקשת חזרה לארץ מולדתה בשנת 2009. לימים, זכו האם והאחות הבכורה למעמד בישראל מכוח החלטה מספר 2183 של הממשלה ה-32 "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (1.8.2010; להלן: החלטה 2183 ) . ביום 12.5.2015, במהלך ביקור בארץ, הגישה המבקשת בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים וזו נדחתה על הסף בהעדר טעמים הומניטריים מיוחדים. המבקשת הגישה ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין ) אשר דחה את טענתה כי היא זכאית למעמד מכוח החלטה 2183 והחלטה מספר 3807 של הממשלה ה-30 "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי-חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (25.6.2005) (שתוקנה בהחלטה 156 של הממשלה ה-31 (18.6.2006)). יחד עם זאת, בית הדין ציין כי טענת המבקשת לפיה נותרה יחידה ממשפחתה הגרעינית בארצה עשויה להצדיק מתן מעמד בישראל ועל כן על הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית או הוועדה ) לבחון את הבקשה לגופה. יוער כי לצד הערר הגישה המבקשת בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקתה מהארץ. בקשה זו ובקשות רשות לערער עליה נדחו (כמפורט בהחלטת כב' השופטת ד' ברק-ארז בבר"ם 7296/15 פלונית נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (29.10.2015) ) ו כיום מצויה המבקשת מחוץ לגבולות ישראל.

2.

ביום 25.4.2017 דנה הוועדה הבינמשרדית בעניינה של המבקשת והמליצה לסרב לבקשתה מכיוון שאינה מגלה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל. ביום 7.12.2017 אימץ מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, היא המשיבה שלפנינו, את המלצת הוועדה וציין, בין היתר, כי זיקתה של המבקשת למדינת מוצאה חזקה וממשית יותר מזיקתה לישראל.

3.

המבקשת עררה על ההחלטה וביום 8.4.2019 דחה בית הדין את הערר. בית הדין דחה את טענות המבקשת בנוגע לזכאותה למעמד לפי החלטות הממשלה והבהיר כי טענות אלו נדחו במסגרת פסק דינו הקודם והחלוט בעניינה. בית הדין לא מצא שיש להתערב בהחלטת המשיבה, שלפיה אין טעמים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד למבקשת. הודגש כי המבקשת בגירה, מתגוררת במדינת מוצאה עם בני משפחתה שנים ארוכות וכי היא דוברת את שפת המקום. עוד התייחס בית הדין לממצאי דו"ח עובדת סוציאלית שהוגש מטעם המבקשת ומתאר את נסיבות חייה (להלן: הדו"ח ) וקבע כי אין בהם כדי לשנות ממסקנתו האמורה.

4.

המבקשת ערערה על פסק הדין וביום 13.11.2019 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ד' כהן-לקח ) את הערעור, משלא מצא להתערב במסקנות בית הדין (לרבות בעניין זכאותה למעמד מכוח החלטות הממשלה הנזכרות). בית המשפט עמד על כך שהמבקשת מתגוררת בעשר השנים האחרונות בגאורגיה, על כך שהיא מעולם לא למדה במוסדות חינוך בישראל ועל כך שהיא לא שולטת בשפה העברית. עוד צוין כי פיצולו של התא המשפחתי נבע מלכתחילה מהחלטתה של האם ולכן שיקול שלמות התא המשפחתי לא צריך לקבל משקל מכריע (ובמסקנה זו נתן בית המשפט דעתו על כך שמאז פסק הדין של בית הדין קיבלו אמה ואחותה הבכורה של המבקשת אזרחות ישראלית, וויתרו על אזרחותן הגאורגית). אשר לטענות בדבר פגמים בהליך קבלת ההחלטה בעניינה של המבקשת, נקבע שעל אף שהיה מן הראוי שהוועדה הבינמשרדית תנמק את המלצותיה באופן מפורט יותר, הרי שבעמדותיהם הכתובות של חברי הוועדה פורטו נימוקים לגופם של דברים וממילא החלטת מנכ"ל המשיבה הייתה מנומקת ומפורטת. לבסוף, נדחתה גם טענת המבקשת לפיה הדו"ח לא עמד לפני הוועדה.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת שבית המשפט לעניינים מנהליים לא בחן את שיקולי הוועדה הבינמשרדית ואת סבירות המלצתה וחלף זאת ביסס את דחיית הערעור על הטענה כי המבקשת לא זכאית לקבל מעמד מכוח החלטות הממשלה. לדבריה, העובדה שגדלה בארץ מולדתה ללא הוריה וכן טענתה בדבר זכאותה למעמד מכוח החלטות הממשלה מקימות "דבר מה נוסף" המצדיק קבלת בקשתה למעמד. זאת ועוד, לשיטתה בפסק דינו לא נתן בית המשפט לעניינים מנהליים

משקל מספיק לעקרון טובת הילד ולעקרון אחדות התא המשפחתי. לבסוף, חוזרת המבקשת על טענותיה לגבי פגמים בהליך קבלת ההחלטה בעניינה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות. אמת המידה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הדן בערעור על פסק הדין של בית הדין היא מצומצמת, בשים לב למומחיותו ולמקצועיותו של בית הדין. לפי אמת מידה זו, רשות לערער תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או מקום שמתעוררות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת – כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 5189/19 פנחסוב נ' רשות האוכלוסין והגירה , פסקה 7 (5.8.2019)). איני סבור כי המקרה דנן בא בקהלי המקרים האמורים, חרף רצונה המובן של המבקשת להתאחד עם אמה ועם אחותה. בבקשת הרשות לערער חוזרת המבקשת בעיקרם של דברים על טענותיה לפני הערכאות הקודמות לגבי הליך קבלת ההחלטה וכן לגבי המשקל שנכון היה לייחס לשיטתה לשלמות התא המשפחתי במקרה דנן. טענות אלו נבחנו לעומקן ונדחו על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בהחלטה מפורטת ומנומקת, שהתייחסה גם לסוגיית התאזרחותן של אמה ואחותה של המבקשת. משאלה הם פני הדברים, לא מצאתי כי הבקשה מגלה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה לפי אמות המידה המקובלות.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.