בר"מ 8341/19 דניאל ביטון נ. מושב שדות מיכה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית

1.

המשיבה היא אגודה שיתופית (להלן: המושב ) והמבקש ואשתו, שאינה צד להליך זה (להלן: בני הזוג ) פנו לרשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם ) בבקשה למינוי חוקר בעניין חברותו בה ועדכון פנקס החברים שלה. ביום 9.11.2017 מינה הרשם חוקר לפי תקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 אשר בחן את השאלה אם יש לראות בבני הזוג כחברים במושב. ביום 14.3.2018 הגיש החוקר דו"ח סופי שבו המליץ לא להכיר בבני הזוג כחברים במושב. ביום 17.7.2018 אימץ עוזר הרשם את המלצת החוקר וקבע כי אין לתת צו לעדכון פנקס החברים של המושב. בהחלטה צוין כי אין לקבל את טענת בני הזוג שלפיה הם הצביעו באספות כלליות של המושב, הן מכיוון שטענה זו לא הועלתה בפני החוקר, הן משום שציינו בעבר במסגרת בקשה שהוגשה לאגודה שיתופית אחרת כי אין להם זכות הצבעה באספות הכלליות של המושב. עוד צוין כי אף אם התעלם המושב מבקשות בני הזוג להתקבל כחברים בו, אין בכך כדי לכונן חברות במושב. ממילא, כך צוין, בקשות אלו הוגשו לוועד ההנהלה של המושב, שאינו מוסמך להחליט בשאלת חברותם של בני הזוג. עוד הוסף כי אין להכיר בהם כחברים במושב מכוח התנהגות משום שמחומר הראיות עולה כי לאורך השנים המושב התנגד לקבלתם כחברים.

2.

המבקש ערער על החלטה זו וביום 14.11.2019 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ת' בזק רפפורט ) את הערעור בהסכמת הצדדים. במהלך הדיון בערעור, נשאל המבקש על ידי בית המשפט אם בהליכים שהתקיימו לפני הרשם והחוקר התבקש סעד הנוגע לחיוב ועד המושב להעלות את עניינו של המבקש לפני האסיפה הכללית. המבקש לא הצביע על טענה בנוגע לאמור בכתובים, ובית המשפט ציין כי לא נראה כי זו עמדה להכרעה בהליך לפני הרשם והחוקר. בהמשך לכך, הצדדים נעתרו להצעת בית המשפט לפיה יוסכם כי הערעור יידחה, תוך שמירת זכותו של המבקש "למצות את ההליכים לחייב את ועד המושב לעלות את בקשת החברות לדיון, וככל שוועד המושב יתמיד בסירובו, לנקוט בהליכים שימצא לנכון" והערעור נדחה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי למתן רשות לערער, שבגדרה – ככל שניתן להבין – עותר המבקש (אשר לא מיוצג בשלב זה) לקבל אותו ואת אשתו כחברים במושב. המבקש קובל על כך שעניינו טרם עלה להצבעה, על אף שהמושב מסר כי יעשה כן. כמו כן, המבקש סבור כי טענת המושב שעלתה בערכאות הקודמות שלפיה רק מי שיש לו נחלה יכול להיות חבר בו, אינה תואמת את תקנון המושב. עוד טוען המבקש כי בא כוחו בהליך לפני בית המשפט לעניינים מינהליים "לא עשה את עבודתו נאמנה".

יוער, כי ביום 6.2.2020 הגיש המבקש "בקשת רשות לתיקון כתב בית הדין" על מנת "להוכיח את המחדלים אשר בוצעו מתחילת החקירה אצל החוקר מטעם הרשם ועד ההליך הזה לאורך ההליכים שלנו בענייננו" (להלן: הבקשה מיום 6.2.2020 ) .

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער על פסק דין שניתן בערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות תינתן במשורה, מקום שבו הבקשה מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים (בר"ם 6441/18 יפה נ' קיבוץ צרעה , פסקה 4 (30.12.2018); בר"ם 2451/13

אלקיים נ' תאשור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פסקה 6 (12.6.2013)). פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים התקבל בהסכמת הצדדים לאחר שבית המשפט מצא כי הטענה בדבר חובת ועד המושב להעלות את חברותו של המבקש לדיון לא עמדה לפני הרשם והחוקר. כפי שפורט, במסגרת פסק הדין נקבע כי המבקש רשאי למצות את ההליכים מול המושב. ככל שניתן להבין מטענות המבקש בהליך דנן, אלו מופנות כלפי תקנון המושב והתנהלות המושב בעניינו ולא כלפי ההליך המשפטי שהתקיים לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, שהסתיים בהסכמה האמורה (ואעיר כי השגותיו במישור הייצוג בהליך זה נטענו בעלמא). משאלה הם פני הדברים, ובשים לב גם לכך שפסק הדין לא סותם את הגולל על אפשרותו של המבקש להעלות טענותיו בהליך המתאים, לא מצאתי כי הבקשה שלפניי מגלה עילה למתן רשות ערעור (רע"א 8964/14 מזרחי נ' אלבז , פסקה 2 (25.1.2015)). מהטעמים האמורים לא מצאתי להיעתר גם לבקשה מיום 6.2.2020.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.