בר"מ 8355-23 בר"מ 8355-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מהימים 16.11.2023 ו-20.11.2023 (עמ"ן 24266-11-23, השופט א' רון). החלטות אלה נסבו על התנאים שקבע בית המשפט המחוזי למתן צו ארעי שהתבקש במסגרת הליך של ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) מיום 7.9.2023 (ערר (י-ם) 1857-21, הדיין י' ברדא). לצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה למתן צו זמני.

2.המבקשת היא אזרחית הפיליפינים ואם לקטין אזרח ישראלי. אביו של הקטין, שגם הוא אזרח ישראלי, אינו נמצא בקשר רציף עם המבקשת ועם בנה. המשיבה דחתה שתי בקשות של המבקשת לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. בהמשך לכך בית הדין לעררים דחה ערר שהגישה המבקשת, ועל כך היא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים.

3.בתמצית, ביום 16.11.2023 בית המשפט המחוזי הוציא לתגובה את הבקשה למתן צו ביניים, וקבע כי יינתן צו ארעי שימנע נקיטתם של הליכי אכיפה נגדהמבקשת עד להכרעה בבקשה למתן צו ביניים בתנאי שהיא תפקיד ערבון בגובה 10,000 שקלים (להלן: התנאי הכספי). במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו טענה המבקשת שידה אינה משגת את הסכום המבוקש. על כן, לשיטתה, משמעותו המעשית של התנאי הכספי שנקבע היא חזרתה לפיליפינים יחד עם בנה הקטין. לדבריה, חזרתם לפיליפינים תייתר במידה רבה את הסעד שאותו היא מבקשת בערעור, שמטרתו, בין השאר, לשמור על יציבות בחייו של הקטין, שהוא כאמור אזרח ישראלי.

4.בקשת רשות הערעור שבפני הוגשה ביום 23.11.2023, ובו ביום הוריתי על מתן צו ארעי שלפיו לא יינקטו הליכי אכיפה נגד המבקשת עד למתן החלטה אחרת. ביום 27.11.2023 בית המשפט המחוזי קבע כי הכרעה בבקשתה של המבקשת למתן צו ביניים תינתן לאחר ההכרעה בהליך שבפני, וכי עד אז הצו הארעי שעליו הוריתי ייוותר בתוקף.

5.בתשובתה מיום 7.12.2023 טענה המדינה כי לשיטתה יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לצד זאת, היא הוסיפה וציינה כי לגוף הדברים אינה מתנגדת לכך שהצו הארעי שניתן יישאר בתוקפו עד להכרעתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לצו ביניים.

6.בהתחשב בעמדת המדינה, כמפורט לעיל, בשלב זה התייתר הצורך להכריע בבקשת רשות הערעור. הלכה למעשה, ובשים לב להסכמת המדינה, הסעד המבוקש בבקשת רשות הערעור ניתן במלואו. לא אוכל לסיים מבלי לציין, גם אם למעלה מן הצורך, כי התוצאה המעשית במקרה זה משקפת אף את התוצאה הראויה. ככלל, כאשר הסעד הזמני המבוקש נוגע ב"דיני נפשות" כמו במקרה דנן, במובן של השלכות כבדות משקל על טובתו וזכויותיו של קטין, ובנסיבות שבהן קושי כלכלי אמיתי אינו מאפשר הפקדה כספית, משקלן של הזכויות העומדות על הפרק צריך להיות שיקול מרכזי שאותו משווה בית המשפט נגד עיניו (ראו והשוו: בר"ם 1032/21 Prakasha נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים, פסקה 6 (30.5.2021); בר"ם 5387/21 עואודה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 15 (29.9.2021)).

7.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. במכלול הנסיבות, ובשים לב לכך שהגשת הבקשה תרמה להשגת התוצאה המבוקשת, המשיבה תשא בהוצאותיה של המבקשת בסך 1,500 שקלים.