בר"מ 8371/21 סאלח חמורי נ. שרת הפנים - משרד הפנים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 2.12.2021 (עת"ם 42672-11-21, השופט א' רון ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים שהגישו המבקשים בגדרה של עתירה מינהלית.

2.

המבקש 1 (להלן: המבקש ) נולד בשנת 1985 במזרח ירושלים ומכוח כך היה בעל רישיון ישיבת קבע בישראל. כמו כן המבקש הוא בעל אזרחות צרפתית. בשנת 2008 הוטל על המבקש עונש של שבע שנות מאסר בפועל לאחר שהורשע בבית משפט צבאי בחברות בהתארגנות בלתי מותרת ובעבירה של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה. על-פי המתואר בכתב האישום המבקש היה חבר ופעיל בארגון החזית העממית החל משנת 2004. כמו כן המבקש היה מעורב בקשירת קשר להתנקשות בחייו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. בשנת 2011 המבקש שוחרר מהכלא לפני תום תקופת המאסר שנגזרה עליו, במסגרת ה"עסקה" שנעשתה לצורך שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט, ועל-פי הנטען מאז שחרורו מהכלא המבקש ממשיך בפעילות עוינת נגד ישראל. החל מיום 23.8.2017 ועד ליום 30.9.2018 שהה המבקש במעצר מינהלי על בסיס מידע לפיו הוא מניע פיגוע מטעם החזית העממית.

3.

ביום 3.9.2020 נמסרה למבקש הודעה מיום 27.8.2020 מטעם שר הפנים דאז, לפיה השר שוקל לבטל את רישיון ישיבת הקבע שלו בישראל בהתאם לסעיף 11א לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ) בשל הפרת אמונים כלפי מדינת ישראל. בהודעה צוין כי הכוונה לבטל את רישיון ישיבת הקבע של המבקש נובעת מכך שהוא "חבר ופעיל בכיר בארגון החזית העממית". שר הפנים ציין כי מעשיו החמורים של המבקש בוצעו תוך ניצול מעמדו כתושב ישראל ומהווים לכאורה הפרת אמונים למדינת ישראל בהתאם לסעיף האמור. כן צוין בהודעה כי המבקש רשאי להעביר לשר הפנים את טענותיו בעניין זה בכתב בתוך 30 ימים.

4.

להשלמת התמונה יוער, כי סעיף 11א הוכנס בחוק הכניסה לישראל במסגרת תיקון משנת 2018 (חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30) התשע"ח-2018, ולהלן: התיקון לחוק הכניסה לישראל או התיקון ). בעקבות זאת הוגשו לבית משפט זה מספר עתירות בעניין התיקון, אשר מעלות טענות עקרוניות נגד חוקתיותו וכן טענות שונות בעניינם הפרטי של העותרים בהן (בג"ץ 367/19, בג"ץ 396/19, בג"ץ 405/19 , בג"ץ 6047/19, 6049/19 (להלן: העתירות בעניין התיקון )). ביום 26.10.2020 העתירות בעניין התיקון נמחקו תוך שמירת טענות הצדדים (המשנה לנשיאה ח' מלצר , והשופטים מ' מזוז ו- י' וילנר ). בפסק הדין הובהר כי הטענות הפרטניות יידונו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים לאחר שיוכרעו שאלות דומות במסגרת עע"ם 8277/17 ו-עע"ם 7932/18 שעניינם ביטול אזרחות לפי סעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 אשר נדונו ביום 23.6.2020 בפני הרכב מורחב (שכלל את הנשיאה א' חיות , המשנה לנשיאה מלצר , השופט (כתוארו אז) נ' הנדל , השופט ע' פוגלמן , השופט ע' עמית , השופט נ' סולברג ואותי) וטרם הוכרעו. כמו כן, עתירה נוספת שהוגשה בעניין חוקתיות התיקון נמחקה ביום 10.1.2021 תוך שמירת טענות הצדדים (בג"ץ 831/20, השופטים פוגלמן , וילנר ו- א' שטיין ).

5.

ביום 11.11.2020 הועברו טיעוני המבקש בכתב, וביום 15.12.2020 נערך לו שימוע בעל-פה. בהמשך לכך, ביום 17.3.2021 המליצה הוועדה המייעצת לשר הפנים דאז על ביטול רישיון ישיבת הקבע של המבקש. לאחר ששרת הפנים הנוכחית נכנסה לתפקידה, ובטרם קבלת ההחלטה, היא פנתה לשר המשפטים בהתאם לסעיף 11א(א) לחוק הכניסה לישראל, וכן ליועץ המשפטי לממשלה – ואלה נתנו את הסכמתם לביטולו של רישיון ישיבת הקבע של המבקש. ביום 17.10.2021 ניתנה החלטתה של שרת הפנים לפיה יבוטל רישיון ישיבת הקבע של המבקש בישראל. בהמשך לכך, ביום 18.10.2021 בוטל מעמדו של המבקש כתושב קבע. בהתחשב בכך שלמבקש אזרחות צרפתית לא נמצא כי יש ליתן לו רישיון אחר לישיבה בישראל בהתאם לסעיף 11א(ב) לחוק הכניסה לישראל.

6.

בעקבות זאת, הגישו המבקשים ביום 17.11.2021 עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי כנגד החלטתה של שרת הפנים. למחרת, ביום 18.11.2021 הגישו המבקשים גם בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים לפיהם המבקש לא יורחק משטחי ישראל עד להכרעה בעתירה.

7.

ביום 21.11.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ארעי והורה למשיבים להגיש תגובה לבקשה למתן צו ביניים. בתגובה שהוגשה מטעם המשיבים ביום 30.11.2021 נטען כי הסיכון הביטחוני שנשקף מן המבקש מטה את מאזן הנוחות לעבר דחיית הבקשה. כן צוין כי המשיבים מסכימים להציג לבית המשפט במעמד צד אחד את החומר החסוי בעניינו של המבקש. עוד נטען כי מדובר למעשה בבקשה למתן צו עשה, מאחר שהמבקש אינו שוהה בישראל, אלא נמצא בשטחי האזור מזה כחודש ימים. המשיבים ציינו כי אף בעתירות בעניין התיקון לא הוקפאו ההחלטות המורות על ביטול התושבות של העותרים. ביום 2.12.2021 הוגשה התייחסות המבקשים לתגובת המשיבים ובה נטען כי בשל שיקולים שונים, הקשורים בין היתר למקום עבודתו, שהה המבקש בשטחי האזור "אי אלו ימים לאחר הוצאת ההחלטה נשוא העתירה". עם זאת, נטען כי אין בכך כדי לקבוע שהמבקש לא שהה בישראל.

8.

כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה שהגישו המבקשים למתן צו ביניים, בשים לב להיבטים הביטחוניים שעליהם הצביעו המשיבים. יצוין כי החלטתו של בית המשפט המחוזי התקבלה מבלי שעיין בחומר החסוי.

9.

בקשת רשות הערעור דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים חוזרים בה על טענתם לפיה יש לתת צו ביניים שימנע את הרחקתו של המבקש מישראל עד להכרעה בעתירה. באשר למאזן הנוחות, המבקשים כופרים בטענות לסיכון ביטחוני הנשקף מן המבקש, ומדגישים כי מעצרו המינהלי האחרון הסתיים לפני למעלה משלוש שנים. עוד הודגש, כי גם מאז שהחל ההליך לשלילת התושבות שלו, המשיך המבקש להתגורר בירושלים, וכן כי הותר לו לצאת מגבולות ישראל ולחזור אליה. מנגד, כך נטען, הרחקתו של המבקש מישראל תפגע בזכויות היסוד שלו, בהתחשב בכך שהוא נולד בירושלים והתגורר בה כל חייו. בנוגע לסיכויי העתירה, נטען כי אלו גבוהים, בשים לב לכך שבית משפט זה טרם הכריע בטענות החוקתיות ביחס לשלילת אזרחות מטעמים של הפרת אמונים. באשר למחלוקת בנוגע לשהותו הנוכחית של המבקש, הוא מציין כי הגם שבחודש האחרון שהה מספר ימים מחוץ לירושלים, הוא מוסיף להתגורר בביתו ומכאן שאין מדובר בצו עשה אלא בצו שנועד לשמור על המצב הקיים.

10.

ביום 14.12.2021 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה. ביום 17.12.2021 הגישו המשיבים את תשובתם ובה נטען כי צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה למתן צו ביניים עד להכרעה בעתירה, מאחר שהמבקש ממשיך בפעילותו העוינת נגד מדינת ישראל ונשקף ממנו סיכון ביטחוני. כמו כן המשיבים שבו על בקשתם להגיש לעיונו של בית המשפט את החומר החסוי המעיד על כך. עוד טענו המשיבים כי בעתירות בעניין התיקון לא הוקפאו ההחלטות בדבר ביטול תושבות הקבע של העותרים, ומכאן שאין לעשות כן בעניינו של המבקש. באשר לסיכויי העתירה נטען כי הם נמוכים בהתחשב בכך שההחלטה בעניינו של המבקש התקבלה לאחר שנבחן מכלול השיקולים בעניינו, ולאחר שניתנה לו האפשרות להציג את טיעוניו בנוגע להחלטה – בכתב ובעל-פה.

11.

ביום 20.12.2021 הוריתי למבקש להודיע האם הוא מסכים לכך שהחומר החסוי בעניינו יוגש במעטפה סגורה לעיונו של בית המשפט, וביום 21.12.2021 הודיעו המבקשים כי אין להם התנגדות להגשת החומר החסוי. לצד זאת, המבקשים גם ביקשו כי יתקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים. בהמשך לכך, ביום 22.12.2021 הוגש החומר החסוי לעיוני.

12.

לאחר עיון בבקשה, בתשובה לה ובחומר החסוי העדכני בעניינו של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש צורך בקיום דיון במעמד הצדדים, בהתחשב בכך שמדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה בעניין סעד זמני, וכן בשים לב לכך שנפרסו בפני טיעוני הצדדים בכתב בהרחבה.

13.

נקודת המוצא לדיון היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה, ככלל, להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים (ראו למשל: בר"ם 1802/20 פלוני נ' ועדת המאוימים , פסקה 17 (7.4.2020)). אכן, החלטתו של בית המשפט המחוזי במקרה זה הייתה תמציתית, ונעדרה התייחסות מפורשת לשיקולי מאזן הנוחות. ייתכן כי בנסיבות העניין, כאשר על הפרק מצויה הרחקתו של אדם ממרכז חייו, היה מקום להידרש באופן רחב יותר לשיקולים הרלוונטיים, ואף להתרשם מן החומר החסוי העומד במוקד הטענות לעניין זה. מכל מקום, על אף הנמקתו התמציתית של בית המשפט המחוזי לא ראיתי לנכון לשנות ממסקנתו. זאת בעיקרו של דבר לנוכח התמונה העולה מן החומר החסוי שהוגש לעיוני והשפעתה על שיקולי מאזן הנוחות הרלוונטיים לעניין. בנוסף, אני מייחסת משקל לעובדה שלמבקש יש אזרחות נוספת, וכן לעובדה שהוא יוכל להמשיך לנהל את ההליך העיקרי באמצעות באי-כוחו גם בהיותו מחוץ לישראל (ראו: בר"ם 5481/21 PRAKASHA

נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 4 וההפניות שם (30.9.2021)). למותר לציין כי אין בכך משום נקיטת כל עמדה באשר לתוצאות ההליך העיקרי.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות.