בר"מ 8378/04 אלקו התקנות ושירותים (1973) בע"מ נ. איגוד ערים אזור דן (ביוב

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' זפט ) בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים אשר דחה את בקשת המבקשת לצו מניעה אשר יורה למשיבים להמנע מביצוע פעולות למימוש זכייתה של המשיבה 2 במכרז שערך המשיב 1.

המשיב 1 (להלן: איגוד ערים ) ערך מכרז להספקה, התקנה והרצת מערכת גנרטורים לגיבוי אספקת חשמל ומערכת לניטרול ריחות בחצר תחנת השאיבה "בסה". המבקשת וכן המשיבה 2 (להלן: אי.טי.אי. ) השתתפו במכרז. ועדת המכרזים של איגוד ערים בחנה את ההצעות שהוגשו והחליטה כי אי.טי.אי. היא הזוכה במכרז. כנגד החלטה זו עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי ויחד עם עתירתה הגישה גם בקשה לסעד זמני כנגד מימוש תוצאת המכרז. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענתה העיקרית של המבקשת היתה כי אי.טי.אי., הזוכה במכרז, אינה בעלת הסיווג הקבלני הנדרש לביצוע העבודות נשוא המכרז. המבקשת טענה שסיווגה הקבלני של אי.טי.אי הוא א-1 והיקף העבודות הקבלניות המותרות לקבלן בסיווג זה הינו בסך של 1,028,000 ₪ בלבד. מכיוון שהמכרז הינו בהיקף כספי של כ- 6-7 מיליון ₪ אין אי.טי.אי יכולה לבצע את העבודות נשוא המכרז. יצויין כי את טענתה זו העלתה המבקשת בפני איגוד ערים רק לאחר שנודעו לה תוצאות המכרז. המבקשת ציינה כי אמנם, בתנאי הסף שפורטו במסמכי המכרז נאמר במפורש כי על הזוכה להיות בסיווג של א-1 ומעלה, אך ככל הנראה מדובר בטעות שכן אין זה יתכן שקבלן בסיווג א-1 יוכל לבצע את עבודות המכרז שהן בהיקף כספי גדול הרבה יותר. תשובתו של איגוד ערים לטענת המבקשת היתה כי המכרז הורכב למעשה משני חלקים. החלק הראשון הוא הספקת ציוד בסך של כ- 5,300,000 ₪ על פי אומדן המתכנן והחלק השני הוא ביצוע עבודות הנדסיות בסך של כ- 800,000 ₪ על פי אומדן המתכנן. מכיוון שהוראות החוק לענין סיווג הקבלנים חלות אך ורק על החלק השני (ביצוע העבודות) סבר איגוד ערים שלנוכח היקפו של חלק זה, אין כל מניעה שקבלן בסיווג א-1 ישתתף במכרז ויבצע את העבודות הנדרשות בו. תשובה זו של איגוד ערים לא סיפקה את המבקשת ועל כן היא הגישה את עתירתה לבית המשפט המחוזי ועימה את הבקשה לסעד זמני כנגד מימוש תוצאת המכרז.

בית המשפט המחוזי ציין שני טעמים לדחיית בקשת המבקשת לסעד זמני. ראשית, בית המשפט ציין כי המבקשת היתה מודעת מראש להיקף הכספי של המכרז ואם סברה שתנאי הסף שנקבע במכרז בענין הסיווג קבלני היה שגוי הרי שהיה עליה לעורר טענה זו מבעוד מועד, ולא להמתין עד שנודע לה כי הצעתה לא זכתה. שנית, בית המשפט קיבל את הסברו של איגוד ערים בדבר החלוקה הפנימית במכרז בין הספקת ציוד לבין עבודות הנדסיות וקבע כי אין לקבל את טענותיה של המבקשת בענין זה. לנוכח האמור לעיל סבר בית המשפט כי סיכויי התביעה הינם נמוכים שכן, לכאורה, אין עילה להתערבות שיפוטית, ועל כן יש לדחות את הבקשה לסעד זמני.

בבקשת רשות הערעור שבפניי חוזרת המבקשת על הטענות שטענה בפני בית המשפט קמא. המבקשת מדגישה בבקשתה כי החלוקה בין הספקת ציוד לבין עבודות הנדסיות "נולדה" בדיעבד ורק כתגובה לטענות שהעלתה המבקשת בפני איגוד ערים. המבקשת טוענת כי חלוקה זו הינה מחוסרת בסיס ומכל מקום היא פסולה משום שלא בא זכרה במסמכי המכרז.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות מטעמיו של בית המשפט המחוזי. המבקשת השתתפה במכרז וידעה מראש על היקפו הכספי ועל תנאי הסף הקבוע בו לענין הסיווג הקבלני. לכאורה, בנסיבות אלו אין טענת המבקשת בדבר טעות במסמכי המכרז במקומה שכן טענה זו הועלתה על ידי המבקשת לראשונה רק לאחר שנודע לה כי היא הפסידה במכרז. המבקשת מתייחסת לענין זה בטיעוניה בבקשת רשות הערעור אך לצורך הסעד המבוקש לא מצאתי כי יש בטענה ממש. באשר לחלוקה הפנימית במכרז בין הספקת הציוד לבין העבודות ההנדסיות הרי שגם בענין זה לא השתכנעתי כי יש הצדקה לקבל את טענות המבקשת בשלב זה של ההליכים, שכן מעיון במסמכי המכרז אין מתעורר, לכאורה, חשד שהחלוקה הפנימית הנ"ל לא היתה מתוכננת מראש ו"הומצאה" במיוחד כמענה לטענות המבקשת. בנסיבות אלו, וכן בהתחשב במאזן הנוחות שאינו נוטה לטובת המבקשת, אין מקום ליתן סעד זמני.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.