בר"מ 8378/18 פלוני נ. משרד הבריאות - היחידה לקנאביס רפואי

1.

המבקשים חולים במחלת הסרטן. כחלק מהטיפול שלהם הם מקבלים קנאביס רפואי. המשיב 2 הוא רופא שנהג לרשום להם מרשמים לקנאביס רפואי במינונים של 100 עד 300 גרם לחודש. ככל שעולה ממכתב של המשיב 2, ביום 13.6.2018 הורתה לו המשיבה 1 שלא לרשום מרשמים במינון שעולה על 50 גרם לחודש, וכי אם יידרש מינון גבוה יותר, עליו לקבל אישור מהמשיבה 1 (להלן: ההחלטה ). ביום 4.11.2018 עתרו המבקשים נגד ההחלטה. לצד העתירה הם ביקשו צווי ביניים וצווים ארעיים שמטרתם לבטל את ההחלטה ולהימנע משינוי הטיפול בהם במתכונתו כפי שהייתה טרם ההחלטה, עד שתיערך בדיקה מקיפה בעניין.

2.

בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) דחה ביום 20.11.2018 את הבקשה לתת צווי ביניים וצווים ארעיים. נקבע כי יש למערערים טענות ראויות לבירור, אך לצידן

קיימים ספקות באשר לסמכות העניינית של בית המשפט ובאשר לסמכות של המשיב 2 לתת רישיון לשימוש בקנאביס לאלו שאינם מטופלים בבית החולים שהוא עובד בו. אשר למאזן הנוחות ציין בית המשפט כי חלפו קרוב ל-4 חודשים מההחלטה עד להגשת העתירה. כמו כן, נמצא כי ההגבלות על המשיב 2 הוטלו כבר לפני שנים, ואין בהן כדי למנוע מכל אחד מהמבקשים לבקש בקשות פרטניות ממשרד הבריאות ולנקוט הליכים מתאימים אם הבקשה תסורב . בית המשפט הוסיף כי מדובר למעשה בבקשה לשינוי המצב הקיים, ולא לשימורו, ובבקשה לצו שזהה לצו הסופי שמבוקש בעתירה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים עותרים לתת את צווי הביניים שביקשו וצו זמני (שמהותו דומה) עד להכרעה בערעור. לטענתם, בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בעתירתם. הם מוסיפים כי באישור האחרון שניתן למשיב 2 לא הוגבלה סמכותו להתיר שימוש בקנאביס לחולים שמטופלים בבית החולים שהוא עובד בו. המבקשים מדגישים את השקפתם שלפיה סיכוייה של עתירתם טובים. עוד הם טוענים כי פנייה למשרד הבריאות, במקום לבית החולים, בבקשה לקבל מרשם במינון גבוה אינה פתרון מידתי לחולים במצבם. לגישתם, המשיבה 1 היא ששינתה את המצב הקיים, ולכן הצו המבוקש נועד רק לשימור המצב שהיה קיים לפני ההחלטה.

4.

התבקשה תשובת המשיבים. המשיב 2 תומך בבקשה (ובעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים). הוא טוען כי פעל בהתאם להסמכות שקיבל במהלך השנים, וכי ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות ושלא בהליך תקין. הוא מוסיף את המלצתו המקצועית לא לגדוע את הרצף הטיפולי במבקשים. המשיב 2 מציין גם את הפגיעה בהם ובזכויותיהם. לשלמות התמונה אציין כי לאחר שהמשיבה 1 ביקשה ארכה להגשת תשובתה, ביקש המשיב 2 להכריע בבקשת הרשות לערער מייד ולחלופין לתת צו ארעי בה. ביום 6.12.2018 דחיתי את בקשותיו והארכתי את המועד להגיש את תשובת המשיבה 1.

5.

המשיבה 1 מפרטת בתשובתה את העניינים שהמשיב 2 חרג בהם, לשיטתה, מההסמכה שניתנה לו, ובהם מינון הקנאביס הרפואי שבמרשם. היא מוסיפה כי פעמים מספר הובהרו למשיב 2 גבולות סמכותו, וכי בינתיים ניתנה לו הסמכה מעודכנת שמפרטת גבולות אלו. היא מציינת מדוע לגישתה ככלל אין לרשום מינון שעולה על 100 גרם לחודש, ומעלה חששות לשימוש לא ראוי של חלק מהמבקשים בקנאביס הרפואי שנרשם להם. המשיבה 1 טוענת כי מאזן הנוחות וסיכויי העתירה אינם נוטים לכיוון היענות לבקשה. לגישתה, מדובר בבקשה לצו עשה שישנה את המצב הקיים. עוד נטען כי המבקשים אינם תוקפים החלטה מנהלית שניתנה בעניינם, וכי עומדות לרשותם דרכים אחרות לקבל אישור להשתמש בקנאביס רפואי ולהשיג על ההחלטות בעניין. המשיבה 1 מוסיפה כי לא נפרסה התשתית העובדתית הנדרשת לבחינת הטענות של המבקשים. היא מציינת כי חלק מהמבקשים פנו אליה בבקשה מתאימה ורובם נענו, וכי מבקשים אחרים מחזיקים עדיין ברישיונות תקפים מאת המשיב 2. המשיבה 1 מסכימה כעת לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירת המבקשים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בקשה למתן צו ביניים בעתירה מנהלית מחייבת לערוך "מקבילית כוחות" בין סיכויי העתירה למאזן הנוחות ( בר"ם

9893/16 אסום – חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 4 (3.1.2017)). אף בלי להידרש לסיכויי העתירה מצאתי כי די בשיקולי מאזן הנוחות כדי לדחות את הבקשה שלפניי. הזמן שחלף בין החלטת המשיבה 1 להגשת העתירה – מעל ארבעה חודשים וחצי – יצר מצב חדש. על כן המבקשים עותרים לשינוי המצב הקיים ולא לשימורו. הסעד המבוקש אף זהה לסעד שמבוקש בהליך העיקרי. בשל שני אלה מדובר בסעד שאינו ניתן כדבר שבשגרה. במקרה זה לא מצאתי כי יש לחרוג מן הכלל ( בר"ם 5346/03 מלבסקיה נ' שר הפנים (18.6.2003); בר"ם 6347/10 המכללה הארצית לכדורסל בע"מ נ' עיריית תל אביב – המחלקה לספורט מינהל

החינוך התרבות , פסקה 4 (16.9.2010)). זאת בהינתן הבהרת המשיבה 1, שלפיה כל מבקש שהוא חולה אונקולוגי המטופל במרכז רפואי שפועל בו מנהל לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, יוכל לפנות לבית החולים שהוא מטופל בו לקבלת רישיון, וביתר המקרים ניתן לפנות ליחידה לקנאביס רפואי. כפי שהודגש, אין מניעה כי ההמלצה תינתן למבקשים על ידי המשיב 2 עצמו. הנחתי היא כי הבקשות האמורות, אם תוגשנה, תטופלנה במהירות הראויה, כמתחייב ממצבו של כל מבקש ומבקש.

הבקשה נדחית אפוא בהעדר עילה למתן רשות ערעור. הבקשה לצו זמני עד להכרעה בערעור התייתרה.

בהינתן השאלה שהועמדה לדיון, הנחתי היא כי בית המשפט יקבע דיון בעתירה בהקדם האפשרי לפי אפשרויות יומנו וכי המשיבים ייערכו לדיון בעתירה בהתאם.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.