בר"מ 8405/21 ג'קי גוברין יהודאין נ. רשות הפיתוח ע"י עמידר החברה הלאומית

1.

המשיבה 1 היא בעלת חלקה בחיפה עליה מספר מבנים. המשיבה 2 היא מנהלת המקרקעין על פי דין (להלן: רמ"י ), והמשיבה 3 מנהלת את המבנים שעל החלקה (להלן: עמידר ) . המבקשים הם בעלי השליטה בחברת אוראל י.ג. נכסים בע"מ (להלן: החברה ), לה נתונות זכויות החכירה באחד המבנים שמצויים בשטח החלקה (להלן: בית הרופאים ) . בשנת 2007 נכרת בין המבקשים למשיבות הסכם שכירות מוגנת לחלק נוסף מהמקרקעין שכלל באותה עת מבנה, סככה ושטח פתוח (להלן: השטח הנוסף ). בשנת 2011 הגישו המבקשים למשיבות בקשה לרכוש את זכויות החכירה בשטח הנוסף, בהתאם למדיניות שנהגה באותה העת אשר אפשרה לדיירים מוגנים בנכסי עמידר לרכוש את זכויות החכירה בהם. הצדדים ניהלו מגעים לרכישת השטח הנוסף, אך הליך הרכישה לא הושלם. ביום 13.10.2015 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה בה עתרו לצו הצהרתי שלפיו התחייבות המשיבות למכור למבקשים את זכויות החכירה בשטח הנוסף תקפה וכן להורות למשיבות להשלים את מכירת זכויות החכירה בו (יוער כי המבקשים כללו בתביעתם רכיבי תביעה נוספים, שלא ניצבים במוקד הבקשה דנן).

2.

ביום 15.4.2019 ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: פסק הדין

מיום 15.4.2019 ) בגדרו נקבע כי המגעים שנוהלו בין הצדדים למכירת זכויות החכירה בנכס הנוסף לא מהווים התחייבות לביצוע עסקה במקרקעין נוכח ההליכים בהם עמידר מחויבת לנקוט עובר להתקשרות בעסקה שכזו. לצד זאת, הורה בית המשפט לעמידר "לשוב ולשקול כנדרש על פי נהליה את הבקשה לרכישת הזכויות בזמן סביר". עוד באותו היום פנו המבקשים למשיבות בבקשה לרכישת הזכויות החכירה בשטח הנוסף. לאחר דין ודברים, ביום 17.3.2020 שלחה עמידר מכתב למבקשים בו התנתה את רכישת זכויות החכירה בשטח הנוסף בפינוי שטח בבית הרופאים שלטענתה המבקשים והחברה פלשו אליו (להלן: שטח השירות ). הצדדים ניהלו מגעים נוספים, ובמסגרת זאת פנתה רמ"י למבקשים ביום 24.8.2021 בהצעה שכללה מתווה לפתרון המחלוקת בין הצדדים, במסגרתו תאפשר למבקשים להותיר את שטח השירות במיקומו הנוכחי, ולצד זאת ייערך מכרז פומבי למכירת השטח הנוסף (להלן: מכתב רמ"י ) . המגעים בין הצדדים נמשכו אך לא נשאו פרי.

3.

ביום 7.10.2021 הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה ולצדה בקשה למתן צו ביניים שיורה למשיבות להימנע מלפרסם מכרז למכירת זכויות בשטח הנוסף; מלהתקשר בהסכם למתן זכויות חכירה בו; ומלעשות כל דיספוזיציה בו. ביום 10.10.2021 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט מ' רניאל ) את בקשת העותרים למתן צו ביניים וקבע כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי בכוונת המשיבות לפרסם מכרז, ומשכך לא הוכח כי ייגרם להם נזק עד להכרעה בעתירה. בנוסף ציין בית המשפט כי המבקשים השתהו בהגשת הבקשה, וזאת באופן המלמד שאין חשש מנזק בלתי הפיך, שכן המבקשים המתינו חודשיים וחצי מיום המכתב של רמ"י ועד להגשת העתירה. ביום 14.10.2021 הגישו המבקשים בקשה לעיון מחדש בהחלטה בה טענו כי בניגוד לקביעת בית המשפט, חלפו 43 ימים מיום מכתב רמ"י ועד להגשת העתירה. ביום 17.10.2021 דחה בית המשפט (כב' השופט מ' רניאל ) את הבקשה לעיון מחדש וקבע כי גם מסגרת הזמנים האמורה מצביעה על היעדר דחיפות ולפיכך אין הצדקה למתן צו הביניים.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים כשייחס למבקשים שיהוי בהגשת הבקשה בחלוף 43 ימים ממכתב רמ"י, שכן בפרק זמן זה המשיכו המבקשים לנסות ולהגיע להסדר מול המשיבות. עוד נטען כי ככל שהמשיבות יפרסמו מכרז למכירת הזכויות בשטח הנוסף ולאחר מכן יתקשרו בהסכם עם צד שלישי הדבר עלול לגרום למבקשים נזק בלתי הפיך. כן טוענים המבקשים שדחיית בקשתם תסכל את ביצוע פסק הדין מיום 15.4.2019. לעומת זאת, כך נטען, צו הביניים לא יגרום נזק למשיבות בשים לב לתקופה הארוכה בה המבקשים עושים שימוש בשטח הנוסף מבלי שננקטו פעולות כנגד כך מצדם.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, אבן הבוחן המרכזית לבחינת בקשות מן הסוג דנן הוא מאזן הנוחות (בר"ם 6883/21 מיכאלי נ' עיריית אור יהודה , פסקה 4 (19.10.2021); בר "ם 5099/21 אור טיפול וחינוך בע"מ נ' משרד החינוך , פסקה 4 (10.8.2021); בר"ם 4624/21

הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' איצר , פסקה 4 (9.8.2021)). לא מצאתי עילה להתערב בקביעת בית המשפט לעניינים מינהליים שלפיה המבקשים לא הוכיחו כי קיימת כוונה קונקרטית של המשיבות לפרסם מכרז למכירת השטח הנוסף בעת הזו. אף בבקשה שלפני לא הצביעו המבקשים על כוונה כאמור. משכך, בנקודת הזמן הנוכחית, לא עלה בידי המבקשים להראות כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם תידחה בקשתם והעתירה תתקבל בסופו של יום. לצד זאת, יוער שככל שהנסיבות ישתנו כך שהמשיבות ינקטו בצעדים למכירת הנכס, תהיה פתוחה הדרך לפני המבקשים לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה מתאימה. למותר לציין כי אין באמור משום נקיטת עמדה לגופה של אותה בקשה, ככל שתוגש. נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה למתן רשות לערער להידחות.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.