בר"מ 8442/18 עופר ברא"ז נ. מנהל הארנונה בעיריית חדרה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 1.11.2018 ( עמ"ן

57355-04-18, השופטת ר' למלשטריך-לטר ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית חדרה מיום 21.3.2018 (ערר 22/15).

2.

המבקש הוא בעלים במשותף בנכס המצוי בתחום של עיריית חדרה (להלן, בהתאמה: הנכס ו- העירייה ), שבמשך שנים סווג כאדמה חקלאית לצורך תשלום ארנונה. בפועל, המבקש מחזיק בנכס בחוות סוסים, ובסמוך אליה הקים את בית מגוריו וכן בית מגורים לבנו. במהלך סקר נכסים מצאה העירייה כי השימוש שנעשה בשטח שונה באופן מהותי מהשימוש שעליו דיווח המבקש, וכי בכלל זה הוא מפעיל בנכס גן אירועים. בהמשך לכך נשלחה למבקש שומת ארנונה מתוקנת עבור השנים 2015-2013, ובה שטחים שסווגו כעת לפי סיווג שירותים ומסחר, סיווג קרקע תפוסה לעריכת אירועים וסיווג חניון פתוח (להלן: השומה המתוקנת ). ביום 10.2.2016 דחה המשיב השגה שהגיש המבקש על השומה המתוקנת. ערר שהגיש המבקש לוועדת הערר על דחיית ההשגה התקבל באופן חלקי, בכל הנוגע לטענת "איני מחזיק" שהעלה המבקש ביחס לשטח מסוים שסווג כחניון פתוח והחיוב בגינו בוטל. יתר טענותיו של המבקש נדחו תוך שנקבע כי הוכח ברמה העובדתית שמתנהל במקום עסק מסחרי מסוג גן אירועים. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את ערעורו של המבקש על החלטתה של ועדת הערר בקבעו כי אין עילה להתערב בממצאיה העובדתיים, והוסיף כי אף לגוף הדברים אין לדברי המבקש בסיס של ממש. בבקשת רשות הערעור דנן חוזר המבקש ומעלה טענות כנגד קביעותיהם העובדתיות של ועדת הערר ושל בית המשפט המחוזי.

3.

לאחר שבחנתי את הבקשה והנספחים לה מצאתי כי דינה להידחות מבלי להידרש לתשובת המשיב. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים ודחייתה לא תוביל לעיוות דין. על כן, לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – שחלה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, אני דוחה את הבקשה.

4.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.