פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בר"ם
8453/04 - א'
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המבקשת:
אלשיך הנדסה בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. מדינת
ישראל - משרד הבטחון
2. כ.צ.ט בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו
בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים
מיום
6.9.04
בעת"מ 2321/04 בש"א 32772/04 שניתנה על ידי כבוד
השופט י' זפט
החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' זפט ) אשר הטיל על המבקשת הוצאות בקשה לצו ביניים ושכר טרחת עורך-דין בסך 40,000₪ – 20,000₪ לכל אחת מן המשיבות. ההוצאות הוטלו לאחר שנדחתה בקשת המבקשת לצו ביניים כנגד מימוש זכייתה של המשיבה 2 במכרז שערכה המשיבה 1.
לטענת המבקשת, סכום ההוצאות שהוטל עליה הנו מופרז ואינו מצוי כלל במתחם הסבירות. בין השאר טוענת המבקשת כי הסכום אינו עומד ביחס סביר להליך שהתנהל וזאת במיוחד לנוכח העובדה שההחלטה ניתנה מבלי שנערך דיון ועל יסוד תגובות בכתב בלבד. לגישתה, קביעת סכום של 20,000₪ בגין הגשת תגובה סטנדרטית, חורגת מכל קנה מידה סביר. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הטלת הוצאות בסכום כה גבוה מהווה הרתעת יתר ויש בה, הלכה למעשה, כדי לחסום את שערי בית המשפט.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אכן, לכאורה נראה שהסכום שנפסק הנו גבוה בהתחשב בסוג ההליך אך למרות זאת אין לומר כי הסכום במקרה זה הינו חריג או יוצא דופן בגובהו, עד כי בית המשפט יחרוג מן הכלל לפיו אין להעניק רשות ערעור כנגד החלטה שעניינה היחיד הוא סכום ההוצאות שהוטלו על צד להליך (ראו: בר"ם 6402/03
חברת משמרת אבטחה וניקיון (נהריה) בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (לא פורסם) ופסקי הדין המוזכרים שם). זאת, מבלי לבחון את השאלה אם ענין ההוצאות נכנס בגדר סעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 המגדיר מהן ההחלטות הנחשבות ל-"החלטה אחרת" ואשר בגינן ניתן ליתן רשות ערעור. לפיכך, דין הבקשה להידחות.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ללא צו להוצאות.
ניתנה היום כ"ט בתשרי התשס"ה
(14.10.2004).
ש
ו פ ט ת