בר"מ 8516/15 ימית א.בטחון (1998) בע"מ נ. עיריית ירושלים - הרשות לרישוי עס

1.

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ד' מינץ ) שדחה את בקשת המבקשות לעכב ביצועו של פסק דין שבמסגרתו נדחתה עתירת המבקשות להורות למשיבה – הרשות לרישוי עסקים בעיריית ירושלים – ליתן למבקשת 1 (להלן: המבקשת ) – רישיון עסק להפעלת חניון (להלן: החניון או הנכס ) בירושלים. ברקע המחלוקת בין המבקשת לבין המשיבה עומד סירובה של המבקשת לחתום על כתב התחייבות כלפי העירייה (להלן: כתב ההתחייבות ), לדרישתה של האחרונה, הקובע הסדרים שונים הנוגעים להפעלת החניון. עוד יוער כי עובר להגשת העתירה ניתנו למבקשת היתרים זמניים להפעלת החניון לפרק זמן כולל של 11 חודשים וחצי שבמהלכם התנהלו בין הצדדים מגעים בניסיון להגיע לפתרון. משהעלו הניסיונות חרס, הוגשה העתירה האמורה. בד בבד עם הגשת העתירה הגישו המבקשות בקשה למתן צו ביניים שיתיר למבקשת להפעיל את החניון מבלי לחתום על כתב ההתחייבות עד להכרעה בעתירה. ביום 24.9.2015 הורה בית המשפט לעניינים מינהליים על מתן צו ארעי כאמור עד לקיום דיון בבקשה (להלן: הצו הארעי ). לאחר שהתקיים דיון ביום 11.10.2015 נדחתה הבקשה, אך בהסכמת הצדדים הוארך תוקפו של הצו הארעי ב-7 ימים שבמהלכם הגישו המבקשות בקשת רשות לערער על ההחלטה לבית משפט זה (בר"ם 6778/15). ביום 12.10.2015 הוריתי כי הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד להכרעה בבקשת הרשות לערער; וביום 2.12.2015 נמחקה בקשת הרשות לערער נוכח הסכמת הצדדים – שניתן לה תוקף של החלטה בבית המשפט לעניינים מינהליים – שלפיה יעמוד הצו הארעי בעינו עד להכרעה בעתירה.

2.

כאמור, ביום 9.12.2015 נדחתה העתירה ומשכך פקע גם הצו הארעי. נפסק, בין היתר, כי דרישת המשיבה שלפיה על המבקשת לחתום על כתב ההתחייבות יסודה בדין, שכן היא נובעת מהוראות התב"ע החלה על החניון; כי משכך סירובה של המשיבה ליתן למבקשת רישיון עסק בגין אי התאמה לדיני התכנון והבנייה עולה בקנה אחד עם דרישות הדין והפסיקה; וכי קיימת תשתית מספקת לקבוע כי המבקשת 2 – שרכשה את הנכס מגורם שלישי שאינו צד להליך זה – קיבלה על עצמה את תנאי כתב ההתחייבות.

3.

משניתן פסק הדין הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין במעמד צד אחד. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד' מינץ ) דחה את הבקשה ביום 10.12.2015. נקבע כי אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין. זאת משום שהותרת פסק הדין על כנו עד להכרעה בערעור אינה צפויה להסב נזק למבקשת שכן על פי פסק הדין, לו תחתום המבקשת על כתב ההתחייבות היא תוכל להמשיך לנהל את החניון.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה נטען כי שגה בית המשפט קמא שקבע כי לא תהיה פגיעה במבקשת אלמלא יעוכב פסק הדין ולו תחתום על כתב ההתחייבות שכן חתימתה על כתב ההתחייבות תהיה "שלמה ומחייבת" והלכה למעשה היא תייתר את הליך הערעור. זאת ועוד, סירוב המבקשת לחתום על כתב ההתחייבות יאלצה לסגור את החניון; יגרום לה לנזק כספי; ואף עשוי לגרום נזק לציבור המשתמשים בחניון המצוי במרכז העיר, במידה המטה את מאזן הנוחות לעבר קבלת הבקשה. עוד נטען כי סיכויי הערעור טובים. בצד בקשה זו התבקש צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, עם מתן פסק דין זכאי הזוכה ליהנות מפירותיו, ואין בהגשת ערעור (או הודעה על כוונה להגיש ערעור כבענייננו) כדי להצדיק את עיכובו של ביצוע פסק הדין. לשם כך נדרש המבקש להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת עיכוב הביצוע. את היחס בין שני שיקולים אלה מקובל לתאר כ"מקבילית כוחות" כך שככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך ( בר"ם 5476/15 פלונית נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 10 (26.8.2015)).

בענייננו, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, נראה כי המבקשות לא עמדו בנטל להראות כי ייגרם להן נזק בלתי הפיך. הנזקים הצפויים הנטענים אם יוותר פסק הדין על כנו עד להכרעה בערעור הם כספיים ובני פיצוי. מכאן, כי מאזן הנוחות אינו תומך בקבלת הבקשה. למען הסר ספק יובהר כי היה ויחליטו המבקשות לחתום על כתב ההתחייבות, הרי שבנסיבות שלפנינו לא יראו בכך משום ויתור כלשהו על טענותיהן אשר יידונו ויוכרעו בערעור שיוגש על ידן, ככל שיוגש.

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית הבקשה למתן צו ארעי. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.