בר"מ 8533/16 אבו זאיד גאזיה אחמד נ. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז

3.המבקשת הקימה רצפת בטון בשטח של כ-2000 מ"ר ללא היתר. לאחר שהוצא צו הריסה לבינוי זה, הגישה בקשה לביטול הצו בבית משפט השלום. בדיון שנערך קיבלה המבקשת את הצעת בית המשפט, והבקשה נדחתה בהסכמתה. נגד החלטה זו פתחה המבקשת בהליך נוסף בבית המשפט המחוזי, בטענה שמהות ההסכמה לא הוסברה לה. לצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, מן הנימוק שיש להעדיף את האינטרס הציבורי בגדרי מאזן הנוחות, וזאת מכיוון שאין סיכוי לקבלת היתר בנייה בעתיד הקרוב. מכאן הבקשה שלפני, לעיכוב צו ההריסה. המבקשת מעלה טענות שונות: כי לנוכח ההתפתחויות שחלו לאחר החלטת בית המשפט המחוזי, הסיכויים לקבלת היתר בניה טובים מאוד; כי הצו שהוצא נגדה מפלה אותה לרעה; כי הצו הוצא בניגוד להוראות החוק. מכאן שמאזן הנוחות נוטה, לשיטת המבקשת, לטובתה.

2.לא מצאתי לנכון לקבל את הבקשה, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה. כידוע, שיקול דעתה של הערכאה המבררת לעניין מתן סעד זמני הוא רחב, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטתה. הנטל מוטל על מבקש רשות הערעור, הנדרש להראות כי סיכויי ההליך ומאזן הנוחות נוטים לטובתו באופן המצדיק התערבות בהחלטת הערכאה המבררת. בפני בית המשפט המחוזי, כמו גם בהליך דנן, הועלו טענות כלליות בלבד, שאינן נתמכות כהוא זה בתשתית העובדתית הנדרשת. מכאן שאין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

האמור עד כה מתייחס לתשתית העובדתית שעמדה לפני בית המשפט המחוזי. כאמור, המבקשת צרפה מסמך, לפיו לאחר מתן ההחלטה הדוחה את בקשת עיכוב הביצוע, נערכה ישיבה נוספת בוועדה המקומית. בישיבה זו נקבע כי הבקשה לקבל היתר בניה תועבר לנציגי משרד החקלאות, כי אלה יבקרו בשטח, וכי לאחר מכן יתקיים דיון נוסף בוועדה המקומית. מדובר בהתפתחות מאוחרת למתן החלטתה של ערכאה קמא, ומכאן שהדרך הדיונית הראויה, ככל שחפצה המבקשת כי נתון חדש זה יישקל לגופו, היא הגשת בקשה לעיון חוזר לערכאה קמא – ולא הליך ערעורי על ההחלטה. ונבהיר כי אין בכך כדי להביע עמדה לגבי בקשה זו היה ותוגש.

על מנת לאפשר למבקשת לפסוע בנתיב דיוני זה, ככל שהיא חפצה בכך, לא יבוצע צו ההריסה מושא הבקשה עד ליום 7.11.2016 בשעה 13:00.

3.הבקשה נדחית. מכיוון שלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.