בר"מ 8558/19 מוחמד הארון אדם מוחמד נ. שר הפנים

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 27.11.2019 (רע"ם 52525-09-19, השופט א' אברבנאל ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים בירושלים הפועל מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן, בהתאמה: בית הדין לעררים ו- חוק הכניסה לישראל ) מיום 18.8.2019.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, אזרח סודן, נכנס לישראל שלא כדין בשנת 2008. החל משנת 2009 מחזיק המבקש ברישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, אשר חודש מעת לעת, ונכון להיום עומד בתוקפו עד ליום 5.6.2020.

3.

המבקש הגיש בקשת מקלט בחודש דצמבר 2013, אך המשיב טרם הכריע בה. על רקע זה, בחודש אוגוסט 2018 הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים, שנסב על כך שלא קיבל מענה לבקשת המקלט שהגיש, ובצדו הגיש בקשה למתן צו ביניים שיורה על כך שיוענק לו רישיון ישיבה מסוג ב/1 עד להכרעה בערר.

4.

ביום 16.4.2019 הורה בית הדין לעררים על הקפאת הדיון בערר עד למתן החלטה אחרת, בהתחשב בכך שהסוגיה מושא הערר – הכרעה בבקשות מקלט של יוצאי סודן – תלויה ועומדת בהליך המתנהל בבית משפט זה שבו הוצא צו על-תנאי (בג"ץ 4630/17). כמו כן, בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ביניים בהתחשב בכך שהיא מכוונת לשינוי המצב הקיים, להבדיל משימורו. בית הדין לעררים קבע כי לא הוכח שמתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סעד מסוג זה. המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור על כך.

5.

בהמשך, ביום 31.7.2019 הגיש המבקש לבית הדין לעררים בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין צו הביניים. בבקשה נטען כי חל שינוי נסיבות מהותי בעניינו בדמות פיטוריו ממקום עבודתו בשל העובדה שבהתאם לרישיון הישיבה הנוכחי שבו הוא מחזיק הוא אינו יכול להוציא רישיון נהיגה. בית הדין לעררים דחה את הבקשה לעיון חוזר ביום 18.8.2019 בקבעו כי לא נמצאו נסיבות חדשות המצדיקות את שינוי ההחלטה.

6.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בתגובה שהוגשה מטעם המשיב לבית המשפט המחוזי נמסר כי הערר שהגיש המבקש נקבע לדיון בבית הדין לעררים ביום 3.3.2020.

7.

כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור בציינו כי "לאחרונה נקבע דיון בערר... יש לקוות כי ההכרעה בערר תינתן בסמוך לאחר הדיון האמור. משכך ונוכח חריגותו של הצו המבוקש, בקשת רשות הערעור נדחית".

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

8.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, בשורה ארוכה של החלטות נענה בית הדין לעררים לסעד של מתן מעמד ארעי במסגרת עררים מן הסוג שהגיש המבקש. לפיכך, נטען כי היה זה מוצדק ליתן גם למבקש סעד זמני כזה. המבקש מפנה למספר החלטות של בית הדין לעררים שחייבו את המשיב ליתן רישיונות ב/1 למבקשי מקלט כדוגמת המבקש. המבקש מוסיף כי המשיב לא ערער על רבות מהחלטות אלה. עוד מדגיש המבקש את הנסיבות הכלליות האופפות את הטיפול בבקשה לסעד הזמני – העובדה שבקשת המקלט שלו תלויה ועומדת ללא הכרעה כבר יותר משש שנים; העובדה שההליכים בבג"ץ 4630/17 אינם מתקדמים בשלב זה בשל הליכי הבחירות המתמשכים; מתן החלטות סופיות רבות בבית הדין לעררים שבהן מבקשי מקלט במעמדו של המבקש קיבלו רישיונות ישיבה מסוג א/5; ואף העובדה שהמשיב נתן ביום 4.7.2019 באופן יזום מעמד ארעי לקבוצה של 300 מבקשי מקלט בהתאם לקריטריונים שנקבעו על-ידו.

9.

לעומת זאת, המשיב

סבור שדין הבקשה להידחות על הסף לנוכח אמות המידה המצמצמות החלות על הדיון בה. לגוף הדברים, המשיב מבקש להבחין את המקרה דנן מפסק הדין שניתן בבר"ם 4331/19 אדם נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה (28.7.2019) (השופט ע' פוגלמן , אנוכי והשופט ג' קרא (להלן: עניין אדם )), שבו נקבע כי נדרשת האחדה של ההחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים למבקשי מקלט מסודן, במובן זה שכאשר ניתן פסק דין בבית הדין לעררים המקנה למבקשי מקלט רישיון ישיבה ארעי, לא יינתן סעד זמני שמשמעו שינוי מצב זה במסגרת ערעור מינהלי שהוגש מטעם המשיב. לשיטת המשיב, מאחר שהמבקש אינו מחזיק ברישיון מסוג ב/1 מכוח החלטה שיפוטית, ואף בעבר לא החזיק ברישיון מסוג זה, ומאחר שמדובר בבקשה למתן צו עשה להבדיל מהקפאת המצב הקיים, אין מקום להורות כעת על מתן רישיון מסוג זה. המשיב מציין כי נכון להיום, מבקשי מקלט רבים שהגישו עררים לבית הדין לעררים בעניין בקשת המקלט שלהם, ושעררם טרם הוכרע, מחזיקים ככלל ברישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. במקרים פרטניים בלבד, כך צוין, בהתאם להחלטות שיפוטיות, מחזיקים מבקשי מקלט מסוימים ברישיון מסוג ב/1, וזאת כאשר הוצגו טעמים המצדיקים סטייה מהכלל – כגון מצב רפואי או נסיבות אישיות חריגות, שאינן מתמצות בצרכי עבודה אצל מעסיק מסוים. כמו כן, צוין כי כ-300 מבקשי מקלט יוצאי חבל דרפור מחזיקים ברישיון ישיבה מסוג ב/1 מכוח החלטה פרטנית של המשיב. מכל מקום, המשיב מדגיש כי קיימת אפשרות למחזיקים ברישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל לעבוד, ועל כן ההחלטה לדחות את הבקשה לסעד זמני אינה גוזרת על המבקש מגבלה כללית בהקשר זה, להבדיל ממגבלה על מקום העבודה הספציפי שבו היה מועסק המבקש.

10.

המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיב, ובה הדגיש כי לבקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית הדין לעררים צורף מכתב מן המעסיק של המבקש המבהיר כי הוא מרוצה מעבודתו ומקווה שיוכל להעסיקו מחדש. לשיטת המבקש, בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי כלל לא ניתחו לעומק שיקול זה הנוגע למאזן הנוחות, ולמעשה גם המשיב בתגובתו התעלם מכך כליל.

דיון והכרעה

11.

זהו תיק נוסף בשרשרת התדיינויות ארוכה הנוגעת לטיפול במבקשי המקלט מחבל דרפור. עיקריה הובאו כבר בהחלטות קודמות (ראו: בר"ם 1169/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 5 (24.3.2019); בר"ם 2317/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 4 (2.4.2019); עניין אדם , בפסקה 2). על רקע זה, המקרה דנן מעורר התלבטות, לנוכח קיומם של מקרים אחרים שעליהם הצביע המבקש ובהם ניתנו סעדים זמניים בבית הדין לעררים גם בשלב הדיוני שבו מצוי עררו של המבקש. הצורך בהאחדת ההסדרים החלים על ההליכים שמנהלים מבקשי המקלט מחבל דרפור בערכאות הדיוניות הוא חשוב – וכבר עמדנו עליו בפסק הדין בעניין אדם . זאת, על מנת למנוע מצבים של עיוות דין או חוסר הוגנות של ממש כאשר מדובר בהשוואה בין מקרים זהים בעיקרם. חזקה על בתי הדין לעררים ובתי המשפט המחוזיים כי הם נותנים דעתם לצורך זה בעת שמונח בפניהם תיק ספציפי.

12.

יחד עם זאת, בסופו של דבר מספר שיקולים מובילים למסקנה שדין בקשת רשות הערעור להידחות. השיקול העיקרי נוגע לכך שבשונה ממקרים קודמים שנדונו בפנינו, בעניינו של המבקש טרם התקבלה הכרעה בערר שהוגש לבית הדין לעררים, כך שההליך כולו נסב על מתן סעד זמני בערכאה הדיונית, להבדיל מדיון בשלבי הערעור לאחר שכבר ניתן למבקש המקלט רישיון ישיבה מסוים מכוח החלטה שיפוטית (מצב הדברים שבו עסק עניין אדם ). במובן זה, יש טעם בעמדת המשיב לפיה אין מקום להחיל באופן ישיר החלטות קודמות שניתנו בבית משפט זה, ובכלל זה את פסק הדין בעניין אדם , על עניינו של המבקש.

13.

שיקול משמעותי נוסף נוגע לכך שדיון בערר צפוי להתקיים במועד קרוב (בעוד פחות מחודש) בבית הדין לעררים. אכן, אם היה מדובר בסירוב ליתן סעד זמני בנסיבות שבהן הדיון בערר עצמו "מוקפא", כפי שהיו פני הדברים בתחילת השתלשלות העניינים, ייתכן שהמסקנה הייתה צריכה להיות שונה. אולם, בסופו של דבר החליט בית הדין לעררים לדון בערר לגופו, ודומה ששיקול זה אף עמד ביסוד החלטתו של בית המשפט המחוזי בעת שדחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה אליו. למותר לציין כי חזקה על בית הדין לעררים שיכריע בערר בהקדם האפשרי לאחר קיום הדיון בו, וזאת בהתחשב במועד שבו הוא הוגש ובמשך הזמן שבו ההליך תלוי ועומד. עוד יובהר, כי עצם דחייתה של בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטה בבקשה למתן סעד זמני ודאי אין בה כדי לנקוט כל עמדה ביחס לסעד העיקרי המבוקש בערר שהגיש המבקש.

14.

לבסוף יצוין כי נתתי משקל, במישור מאזן הנוחות, גם לכך שרישיון הישיבה שבו מחזיק המבקש כעת אינו כולל איסור על עבודה, כפי שהבהיר המשיב. אכן, יש להצטער על כך שבשלב זה הרישיון אינו מאפשר את המשך העבודה אצל המעסיק שאצלו עבד המבקש, בשל הצורך בהחזקת רישיון נהיגה. עם זאת, אין מדובר במגבלה גורפת על אפשרותו של המבקש לעבוד.

15.

אשר על כן: הבקשה לרשות ערעור נדחית. במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות.