בר"מ 8558/20 פלוני נ. רשות האוכלוסין וההגירה - משרד הפנים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 20.10.2020 (עמ"ן 59762-09-19, השופטת ע' אבמן-מולר ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 24.6.2019 וכן החלטה נוספת מיום 13.8.2019 שדחתה בקשה שהוגשה לבטלה (ערר (י-ם) 5809-19, הדיין ש' ויזן ). בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשו גם בקשה למתן סעד זמני ובקשה להוספת ראיה.

עיקרי התשתית העובדתית וההליכים הקודמים

2.

המבקשת היא אזרחית אתיופיה, בשנות השלושים לחייה, שנכנסה לישראל ביום 12.9.2000. היא נלוותה בכך לדודיה שעלו לישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950, בעת שהציגה עצמה כבתם. על רקע זה, ניתנה לה תחילה אזרחות ישראלית. ביום 5.3.2001, לאחר שהתגלה כי המבקשת, שאינה יהודייה, נכנסה לישראל בזהות בדויה, החליט שר הפנים על ביטול אזרחותה, והיא נדרשה לעזוב את ישראל. אף-על-פי-כן המבקשת המשיכה לשהות בישראל שלא כדין.

3.

במהלך השנים שחלפו נדון עניינה של המבקשת במספר הליכים, שפירוט מלא שלהם אינו נדרש. עם זאת, ראוי לציין כבר עתה כי מקורה של בקשת רשות הערעור שבפני בהליכים שנקטה המבקשת להסדרת מעמדה בישראל מטעמים הומניטריים.

4.

בתמצית יצוין כי ביום 7.5.2008 נעצרה המבקשת על-ידי יחידת האכיפה של רשות האוכלוסין וההגירה, היא המשיבה (להלן: רשות האוכלוסין או הרשות ), והוצא צו משמורת בעניינה. לאחר מעצרה טענה המבקשת כי מאז הגעתה לישראל היא מקיימת קשר זוגי עם אזרח ישראלי (להלן: בן הזוג ) הגם שטרם הסדירה את מעמדה על בסיס זה בשל חששה שתיעצר. המבקשת הוסיפה וציינה כי היא ובן זוגה הם נשאי HIV . על רקע זה, הגישה המבקשת בקשה להסדרת מעמדה בישראל מכוח נוהל מס' 5.2.0009 של רשות האוכלוסין שעניינו "טיפול במתן מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: נוהל בני זוג ). בהמשך, בעקבות עתירה מנהלית שהגישה המבקשת בעניין, הודיעה רשות האוכלוסין כי היא מסכימה להחיל על המבקשת נוהל זה. כך קיבלה המבקשת רישיון שהייה זמני מסוג ב/2 וכן תעודת מעבר לצורך יציאה לאתיופיה לשם השגת מסמכים נוספים שאותם נדרשה להמציא לצורך תחילת הטיפול בבקשתה.

5.

ביום 1.10.2009 פנתה המבקשת לרשות האוכלוסין בבקשה נוספת, מבלי להשלים את הגשת המסמכים שצוינו – זו הפעם במתכונת של בקשה לקבלת רישיון שהייה מסוג א/5 שהוגדרה באופן כללי כבקשה "מטעמים הומניטריים". בבקשה נטען כי נוכח החמרה במצבה הרפואי של המבקשת טרם עלה בידה לצאת לאתיופיה לצורך קבלת המסמכים, ועל כן יש מקום להעניק לה כבר בשלב זה רישיון כאמור אשר יקנה לה, בין היתר, גישה לקבלת טיפול רפואי קבוע בשל מחלתה. בהמשך, על רקע התארכות הטיפול בעניינה, הגישה המבקשת עתירה מנהלית נוספת ובגדרה טענה כי יש להעניק לה רישיון שהייה כאמור מסוג א/5, או לחלופין להורות על התחלת ההליך המודרג להסדרת מעמדה בהתאם לנוהל בני זוג. בעקבות זאת, במהלך ההתדיינות הוסכם בין הצדדים כי בהתאם לנוהל מס' 5.2.0022 של רשות האוכלוסין שעניינו "הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים" (להלן בהתאמה: הנוהל ההומניטרי ו- הוועדה הבינמשרדית ), עניינה של המבקשת יובא לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית. כן הוסכם כי למבקשת יינתן רישיון שהייה מסוג א/5 באופן זמני עד לקבלת החלטה בעניין. בעקבות זאת, ביום 11.7.2011, נערך למבקשת ריאיון במשרדי רשות האוכלוסין.

6.

ביום 24.7.2011 דנה הוועדה הבינמשרדית בעניינה של המבקשת, והמליצה לתת לה רישיון שהייה מסוג א/5 לתקופה של שנה שבסופה ייבחן עניינה מחדש. ביום 16.8.2011 החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין (להלן: מנכ"ל הרשות ) לקבל את ההמלצה. להשלמת התמונה, יצוין כי בין השנים 2012 ו-2018 ניתנו מספר החלטות המורות על חידוש רישיון השהייה שניתן למבקשת, כל פעם לתקופה של מספר חודשים נוספים. במקביל, נערכו למבקשת מספר ראיונות במשרדי רשות האוכלוסין, ובהם היא נדרשה למסור, בין היתר, מידע על מצבה הרפואי והתעסוקתי וכן מידע על קרובי משפחתה בישראל ובאתיופיה. במסגרת הראיונות עלה כי במהלך שנת 2012 נפרדו המבקשת ובן זוגה, על-פי הנטען על רקע אלימות שנקט כלפיה בן הזוג. עוד עלה כי המבקשת ביקרה מספר פעמים באתיופיה, בכל פעם לתקופה של כחודשיים, ונפגשה עם קרובי משפחתה המתגוררים שם.

ההליך הנוכחי

7.

בהמשך למתואר עד כאן, ביום 31.7.2018 קיימה הוועדה הבינמשרדית דיון מחודש בעניינה של המבקשת, ובסיומו המליצה שלא להיעתר לבקשתה לקבל מעמד בישראל, מאחר שאינה מעלה טעמים הומניטריים מיוחדים. ביום 3.9.2018 קיבל מנכ"ל הרשות את ההמלצה האמורה והחלטתו נשלחה למבקשת ביום 12.9.2018. מנכ"ל הרשות ציין בהחלטתו כי לא מצא שיש במצבה הרפואי של המבקשת להצדיק קבלת מעמד בישראל. מנכ"ל הרשות הוסיף, לשיטתו למעלה מן הצורך, כי המבקשת יכולה לקבל טיפול רפואי מתאים במדינת מוצאה, ואף ציין כי באחד הראיונות שנערכו לה העידה על כך שקיבלה טיפול רפואי בעת שביקרה באתיופיה. עוד הוסיף מנכ"ל הרשות כי מהראיונות שנערכו למבקשת עלה שזיקתה לארץ מוצאה חזקה מזיקתה לישראל, בהתחשב בכך שיש לה קרובי משפחה רבים באתיופיה, לרבות אחים, דודים ואחיינים שעמם היא שומרת על קשר טלפוני ואף ביקרה אותם, בעוד בישראל קרוביה היחידים הם זוג הדודים שאליהם התלוותה בעת עלייתם. כן צוין כי שהייתה הארוכה של המבקשת בישראל אינה מצדיקה כשלעצמה מתן מעמד כמבוקש, בפרט מאחר שזו כוללת שהייה במשך שנים רבות שלא כדין.

8.

המבקשת הגישה ערר על החלטתו של מנכ"ל הרשות לבית הדין לעררים. ביום 19.6.2019 נערך דיון בערר במהלכו המליץ בית הדין לעררים למבקשת לחזור בה מן הערר נוכח סיכוייו הקלושים להתקבל, ולהסתפק בשהות בת שישה חודשים שתינתן לה בטרם תצטרך לעזוב את ישראל.

9.

בהמשך לכך, ביום 24.6.2019 הורה בית הדין לעררים, בהסכמת המבקשת, על דחיית הערר, בכפוף לכך שתינתן לה תקופת התארגנות בת שישה חודשים. להשלמת התמונה יצוין כי ההודעה על הסכמתה של המבקשת להצעה הוגשה לאחר שניתנה לה שהות של מספר ימים לעדכן בעמדתה.

10.

בתחילת חודש אוגוסט 2019 המבקשת הגישה בקשה לביטולה של החלטת הדחייה. בשלב זה יוצגה המבקשת על-ידי באי-כוחה החדשים, המייצגים אותה אף בהליך דנן. בעיקרו של דבר, נטען בבקשה כי על אף שהייתה מיוצגת, המבקשת לא הבינה את מצבה המשפטי לאשורו וכן את האפשרויות העומדות בפניה בטרם ניתנה הסכמתה לדחיית הערר, בין היתר מאחר שבדיון בבית הדין לעררים לא נכח מתורגמן. הודגש, כי המבקשת הייתה נתונה במצוקה נפשית קשה במהלך ההתדיינות בערר, וכי זו החמירה נוכח המלצתו של בית הדין לעררים. לגופם של דברים, המבקשת ציינה כי סיכויי הערר אינם קלושים, בהתחשב בפגמים שנפלו לטענתה בהחלטת מנכ"ל הרשות. היא הדגישה, בין היתר, כי בידיה חוות דעת רפואית המצביעה על חשש לחייה אם תחזור לארץ מוצאה.

11.

ביום 13.8.2019 דחה בית הדין לעררים את הבקשה. בית הדין לעררים ציין כי המבקשת קיבלה את יומה בהליך המשפטי באופן מלא וכי טענותיה הוצגו באריכות הן בכתב והן בעל-פה באמצעות עורכת דין מנוסה, המצויה היטב בתחום. בית הדין לעררים הוסיף כי הצעתו ניתנה לאחר בחינת מכלול טענותיהם של הצדדים ומשנמצא כי סיכויי הערר להתקבל קלושים. כן ציין בית הדין לעררים כי הסכמתה של המבקשת ניתנה חמישה ימים לאחר הדיון שהתקיים בעניינה באופן שאיפשר לה להיוועץ עם באת-כוחה הקודמת.

12.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי ובו חזרה על טענתה כי יש לבטל את החלטת הדחייה של בית הדין לעררים ולקבל לגופו את הערר שהגישה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו שלא הובאו תימוכין לטענה שהסכמתה של המבקשת התקבלה בשל מצוקה שבה הייתה שרויה. בית המשפט המחוזי הדגיש, בין היתר, כי המבקשת הייתה מיוצגת על-ידי עורכת דין מנוסה וכי לאחר הדיון ניתנה לה שהות בת מספר ימים בטרם נדרשה להשיב להצעת בית הדין לעררים. על כן, נקבע כי הסכמתה של המבקשת הייתה חופשית ומרצון. למעלה מן הצורך, בית המשפט המחוזי הוסיף כי בית הדין לעררים צדק בציינו שסיכויי הערר היו קלושים. בהקשר זה, בית המשפט המחוזי עמד על כך שבהחלטת מנכ"ל הרשות נשקלו מכלול השיקולים הנוגעים לעניינה של המבקשת, והוסיף כי אין מדובר בהחלטה בלתי סבירה. בכלל זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי לא מצא פגם בקביעה שלמבקשת זיקה חזקה וממשית לארץ מוצאה. באשר למצבה הרפואי של המבקשת, בית המשפט המחוזי ציין כי לא הוכח שמדובר במצב אקוטי ואף לא הובאו תימוכין מספקים לטענה כי חזרתה לארץ מולדתה תעמידה בסכנת חיים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי המבקשת אף נמנעה מהגשת בקשה מכוח נוהל מס' 5.2.0038 של רשות האוכלוסין שעניינו " טיפול בבקשה לעיכוב הרחקה/מתן רישיון לישיבת ביקור מסוג ב/2 לתקופה מוגבלת במצב חירום רפואי " (להלן: הנוהל הרפואי ). נוכח כל האמור קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת תעזוב את ישראל בתוך 45 ימים.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

13.

ביום 8.12.2020, לאחר שאושרה בקשתה של המבקשת להארכת מועד, הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני, המכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, עניינה מעלה לדיון שאלות עקרוניות באשר לאופן הטיפול בבקשות להסדרת מעמד מטעמים הומניטריים, הכוללות רכיב רפואי משמעותי, של מי שאינם עומדים בתנאי הנוהל הרפואי – המיועד למקרים של מצבי חירום רפואי, ולא לחולים במחלות כרוניות, לרבות נשאי HIV . בעיקרו של דבר, המבקשת טוענת כי במקרים אלו על רשות האוכלוסין לקבל חוות דעת רפואית טרם הכרעה בבקשות, בדומה לפרקטיקה שהייתה נוהגת בעבר ביחס לנשאי HIV (מכוח נוסח קודם של הנוהל הרפואי שהוחל גם על חולים כרוניים).

14.

באופן קונקרטי, המבקשת שבה על טענותיה כי הסכמתה להצעת בית הדין לעררים התקבלה במצב של מצוקה רגשית קשה ויש לראות בה הסכמה הסותרת את תקנת הציבור. זאת, בהתחשב בכך שחזרתה לארץ מוצאה תעמיד אותה, כך נטען, בסכנת חיים. המבקשת מטעימה כי נגרם לה עיוות דין קשה, בין היתר, בשים לב לכך שהחלטת מנכ"ל הרשות ניתנה ללא תשתית עובדתית מתאימה ובהתעלם מחוות הדעת הרפואית שהגישה, המלמדת לטענתה על חומרת מצבה.

15.

בצדה של בקשת רשות הערעור, הוגשה כאמור גם בקשה למתן סעד זמני שימנע מרשות האוכלוסין לנקוט בפעולות אכיפה כנגד המבקשת. עוד יצוין כי המבקשת הגישה אף בקשה להוספת ראיה בדמות חוות דעת רפואית עדכנית מטעם הרופאה המטפלת בה.

16.

בו ביום שהוגשה בקשת רשות הערעור הוריתי על קבלת תשובת רשות האוכלוסין לבקשה וכן לבקשות לסעד זמני ולהוספת ראיה. עוד הוריתי על מתן צו ארעי לפיו לא יינקטו הליכי הרחקה נגד המבקשת עד למתן החלטה אחרת.

17.

ביום 21.3.2021, לאחר מספר ארכות שניתנות לכך, התקבלה תשובת רשות האוכלוסין ובה נטען כי אין מקום ליתן למבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". זאת, מאחר שהבקשה נסבה על החלטה שיפוטית שהתקבלה בהסכמה מודעת של המבקשת ואף אינה מעלה בהקשר זה כל שאלת משפטית החורגת מנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן.

18.

לגופם של דברים, רשות האוכלוסין טוענת כי לא נפל כל פגם בהחלטה שהתקבלה בעניינה של המבקשת. רשות האוכלוסין מציינת כי ההחלטה התקבלה לאחר בחינה מעמיקה של מכלול נסיבות העניין, בשים לב, בין היתר, לכך שהמבקשת סובלת ממחלה כרונית, בשונה ממצב חירום רפואי, וכי אין הכרח שהטיפול הרפואי המתאים למצבה יינתן דווקא במדינת ישראל. בהקשר זה, עמדה רשות האוכלוסין אף על ההבחנה בין השיקולים לבחינת בקשות המוגשות מכוח הנוהל ההומניטרי לבין אלו המוגשות מכוח הנוהל הרפואי, והוסיפה כי ממילא המבקשת לא הגישה בקשה בהתאם לנוהל האחרון. עוד ציינה רשות האוכלוסין כי אף העובדה שהמבקשת החזיקה במעמד ארעי במשך שמונה שנים אינה מהווה טעם הומניטרי מספק לקבלת בקשתה, לא כל שכן בהתחשב בכך שכניסתה הראשונית לארץ נעשתה בזהות בדויה ובשים לב לקשר הנמשך שלה עם קרובי משפחתה באתיופיה. לבסוף, רשות האוכלוסין מציינת כי היא מתנגדת לבקשה להוספת ראיה, בשים לב לשלב הדיוני בו נמצא ההליך.

דיון והכרעה

19.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי ל כלל מסקנה כי דינה להידחות.

20.

כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי שמקורו בהחלטה של בית הדין לעררים היא מצמצמת, וזאת בהתחשב באופיו של בית הדין לעררים ובמומחיותו. בשים לב לכך, ככלל, רשות ערעור במקרים אלו תינתן אך במקום בו מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה או בהתקיימן של נסיבות מיוחדות (ראו: בר"ם 5108/18 פלוני נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 9 (16.8.2018); בר"ם 1184/18 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 16 (17.3.2019)). במקרה דנן, על אף הרגישות המתחייבת בבחינת העניין נוכח המורכבות האנושית המאפיינת את נסיבות חייה של המבקשת, השתכנעתי כי הבקשה אינה עומדת באמת המידה האמורה.

21.

בעיקרו של דבר, לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות. כמו כן, לא התרשמתי כי דחייתה תגרום לעיוות דין או לפגיעה בלתי מידתית במבקשת, הגם שהיא צפויה לגרום לה למפח נפש. ככל שנכללו בבקשה טענות בעלות אופי כללי באשר ליחס בין הנוהל הרפואי והנוהל ההומניטרי, הרי שהן הועלו בעיקרן לראשונה רק בשלב מאוחר של ההליך וממילא לא השתכנעתי כי זהו המקום לדון בהן (בהתחשב בכך שהמקרה דנן נסב על ביטול החלטה שיפוטית שהתקבלה בהסכמה וכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, בכך שהמבקשת, אשר הייתה מיוצגת, לא הגישה בקשה מכוח הנוהל הרפואי). הכרעותיהן של הערכאות הקודמות בעניינה של המבקשת מבוססות על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, לאחר שנקבע כי לא נפל פגם בקבלת הסכמתה לדחיית הערר שהגישה לבית הדין לעררים המצדיק את חזרתה ממנה בשלב דיוני זה. איני מקלה ראש בטענותיה של המבקשת בעניין זה, אולם התרשמתי כי בית המשפט המחוזי נדרש לטענות אלה ובחן אותן לעומקן. בשל חשיבות הדברים אביא את הנמקתו לדחיית הטענות כלשונה:

"בנסיבות אלה, כאשר המערערת הייתה מיוצגת (וכפי שציין בית הדין בהחלטתו מיום 13.8.2019, ייצוגה היה על ידי עורכת דין מנוסה המצויה היטב בתחום), וניתנה לה שהות של מספר ימים לחשוב על ההצעה, הלוקחת בחשבון את סיכויי ההליך וסיכוניו, הרי שלא יכול להיות ספק שההסכמה היתה חופשית ומרצון, ללא כל לחץ שהופעל עליה ותוך הבנה מלאה של משמעות פסק הדין: דחיית הערר ללא צו להוצאות בצד מתן תקופת התארגנות ארוכה יחסית."

על רקע קביעות אלה, לא מצאתי כי טענותיה של המבקשת בהקשר זה מקימות עילה למתן רשות ערעור.

22.

אף לגופם של דברים, נתתי דעתי לכך שעניינה של המבקשת נבחן על-ידי רשות האוכלוסין לאורך תקופה ממושכת, במהלכה אף הוחלט להעניק לה מעמד זמני וכי החלטתו הסופית של מנכ"ל הרשות, כפי שעמדו על כך הערכאות הקודמות, נומקה כדבעי וניתנה בהתחשב במכלול השיקולים הנוגעים לעניין. בנסיבות אלו, חרף הקושי הברור הגלום בעזיבתה של מדינה לאחר שנים של חיים בה, לא מצאתי להיעתר לבקשה.

23.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא נדחות אף הבקשות הנוספות שהגישה המבקשת. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 8.12.2020 בטל בזאת. על מנת ליתן למבקשת שהות להסדרת יציאתה, תוך התחשבות במורכבות נסיבותיה, אני מורה כי עליה לעזוב את ישראל בתוך 90 ימים מיום מתן החלטתי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.