בר"מ 8581-23 בר"מ 8581-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על חמש החלטות של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (מהימים 2.11.2023, 7.11.2023, 23.11.2023, 28.11.2023 ו-29.11.2023) (עת"ם 58862-08-23, השופט ד' ארד-אילון). בית המשפט המחוזי דחה בקשות שונות שהגיש המבקש בגדרה של עתירה מינהלית. לצידה של הבקשה הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשה.

2.המבקש, יליד 1978, עלה לישראל מרוסיה בשנת 1990, ובהמשך לכך התגייס לצה"ל. ביום 12.3.1999, בעת שנפקד משירותו הצבאי נפצע המבקש באופן אנוש בתאונת נשק, ומאז הוא נמצא במצב וגטטיבי ("צמח"). כיום שוהה המבקש בבית החולים אלישע, תחת השגחה וליווי צמודים בכל שעות היממה. להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2002 נפטרה אמו של המבקש, ובשנת 2016 נפטר אביו. בהמשך לכך שימשה דודתו כאפוטרופסית של המבקש, ולאחר פטירתה, החל בן דודו לשמש כאפוטרופסו.

3.מבלי לפרט יצוין כי ביום 28.11.1999 דחה המשיב, קצין התגמולים, תביעה שהוגשה בשמו של המבקש להכרה בו כנכה צה"ל, בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים). זאת, בשל כך שהחבלה לא אירעה עקב שירותו הצבאי של המבקש כמשמעותו של מונח זה בסעיף 1 לחוק הנכים, אלא בעת שנפקד משירותו. עם זאת, ובשים לב למצבו הרפואי החמור של המבקש ולמצבם הכלכלי הקשה של הוריו, המליצה הוועדה המייעצת למנהל הכללי של משרד הביטחון במתן הטבות לפנים משורת הדין (להלן: ועדת למ"ד או הוועדה) על מתן סיוע למבקש. בהמשך לכך, ביום 28.12.1999 הודיע ראש אגף השיקום במשרד הביטחון כי שר הביטחון החליט להעניק למבקש, לפנים משורת הדין, את ההטבות הבאות: (1) תגמול חודשי לקיום; (2) טיפול רפואי, החל מסיום האשפוז בבית החולים; (3) סיוע חד-פעמי בדיור, לאחר סיום האשפוז בבית החולים ו-(4) סיוע חד פעמי ברכישת רכב, לאחר סיום האשפוז בבית החולים (להלן: ההחלטה משנת 1999). כך, במהלך 24 השנים האחרונות מימן משרד הביטחון את טיפולו הרפואי של המבקש והעביר עבורו תגמול על בסיס חודשי.

4.בשנת 2023, במסגרתו של הליך אחר שמתנהל בעניינו של המבקש, שאין זה המקום לפרט בעניינו (עת"ם 2490-03-23) (להלן: ההליך המקביל), ציינה נציגת המשיב כי מעיון בתיקו של המבקש נראה שהוא כלל אינו זכאי למימון הטיפול הרפואי שניתן לו ויש לבצע הערכה מחודשת בקשר לכך. בהתאם, הוחלט להביא את עניינו של המבקש לדיון בוועדת למ"ד. ביום 8.6.2023 המליצה הוועדה להמשיך בתשלום של גמלאות הקיום של המבקש אך להפסיק את מימון הטיפול הרפואי שהוא מקבל. הוועדה הוסיפה וציינה בהקשר זה כי יהיה על האפוטרופוס של המבקש לפנות לביטוח הלאומי או לקופת החולים של המבקש בכל הנוגע להמשך הטיפול בו. ביום 12.6.2023 קיבל מנכ"ל משרד הביטחון את המלצת הוועדה. מבלי לפרט יצוין כי בהמשך לכך הודיע המשיב למבקש כי מימון אשפוזו, לרבות מלוויו הצמודים, נעשה עקב טעות ובניגוד להחלטה משנת 1999.

5.ביום 25.8.2023 הוגשה בשם המבקש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת העתירה התבקש, בעיקרו של דבר, להורות למשיב להמשיך ולהעמיד למבקש מימון לטיפול הרפואי שהוא מקבל. בעתירה נטען כי לא ניתנה למבקש כל הודעה מוקדמת על כינוס הוועדה או הזדמנות להגיש לה מסמכים מטעמו, וכי ההחלטה שהתקבלה נגועה בחוסר תום-לב. עוד נטען כי לוועדת למ"ד כלל אין סמכות לדון בעניינו של המבקש וכי אין זה ברור מי הגורם שנתן את ההחלטה בפועל. ביום 27.8.2023 הוגשה בשם המבקש גם בקשה למתן סעד זמני שיורה למשיב להמשיך לממן את טיפולו הרפואי של המבקש עד להכרעה בעתירה. בתוך כך, המבקש הדגיש כי הפסקת המימון תגרום לו לנזק בלתי הפיך, בשים לב למצבו הרפואי והכלכלי. בו ביום, הורה בית המשפט המחוזי למבקש להגיש הבהרות שונות שפורטו בהחלטה (השופטת ת' נאות פרי).

6.ביום 5.9.2023 הגיש המשיב תגובה לבקשה למתן סעד זמני. בתגובתו, הבהיר המשיב כי המימון ימשיך עד סוף חודש אוקטובר 2023, על מנת שהמבקש יוכל להסדיר את זכויותיו בקופת החולים שלו ובביטוח הלאומי. בנוסף, המשיב ביקש לדחות את העתירה ואת הבקשה לסעד זמני על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית, וציין כי ראוי לברר את טענות המבקש יחד עם ההליך המקביל, המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 6.9.2023 קבע בית המשפט המחוזי כי בהתאם להצהרתו של המשיב, אין דחיפות במתן החלטה בבקשה לסעד זמני. ביום 12.9.2023 הגיש המבקש תשובה לתגובת המשיב וטען, בין השאר, כי לשיטתו ההליך המקביל עוסק בעניין שונה, וכי לבית המשפט המחוזי בחיפה סמכות לדון בעתירתו.

7.ביום 18.9.2023 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בהמשך לכך קבע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיאה א' שוורץ) כי העתירה תועבר לטיפולו של השופט ארד-אילון, שלפניו נשמע גם ההליך המקביל. יצוין כי המשיב הסכים, מעת לעת, להמשיך במימון טיפולו הרפואי של המבקש לתקופות נוספות, וכי המועד שנקצב לכך בשלב הנוכחי, כאמור בהודעתו של המשיב מיום 28.12.2023, הוא יום 15.1.2024. לצד זאת, המשיב הבהיר כי המשך המימון מותנה בכך שהמבקש יפעל למיצוי זכויותיו מול קופת החולים והמוסד לביטוח לאומי. במקביל לכך, הוגשו בקשות שונות נוספות מטעם המבקש בנוגע להכרעה בבקשתו למתן סעד זמני, כמו גם לכך שיתאפשר לו להגיב לטענותיו של המשיב. בהחלטתו מיום 2.11.2023 הבהיר בית המשפט המחוזי כי לא ניתן בתיק צו ארעי, וכי המבקש רשאי להגיב לטענות בעניין הסעד זמני עד ליום 15.11.2023 (השופט ארד-אילון). על החלטה זו הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר אשר נדחתה ביום 7.11.2023. בית המשפט המחוזי הבהיר כי המבקש לא הצביע על נסיבות המצדיקות עיון מחדש בהחלטה, שעניינה, בעיקרו של דבר, הבהרה באשר לכך שלא ניתן צו ארעי. בתוך כך, ציין בית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לסעד הזמני, אשר כאמור, לא הוכרע במסגרת החלטה זו, כי בידי המבקש אפשרויות לבחון חלופות מימון, ובהן קופת החולים והמוסד לביטוח לאומי. כן ציין בית המשפט המחוזי כי מדובר בסעד זמני כספי במהותו, כך שככל שתתקבל העתירה ניתן יהיה להשית את התשלום על המשיב. להשלמת התמונה יצוין כי הדיון המאוחד בעתירות צפוי להתקיים ביום 11.1.2024 ובמסגרתו תידון אף הבקשה לסעד זמני.

8.ביום 12.11.2023 הגיש המבקש בקשה לפסול את המותב בתיק בטענה שזה התייחס בהחלטותיו השונות רק לעמדותיו של המשיב ולא לעמדתו של המבקש ונמנע מלהעניק למבקש סעד זמני באופן שרירותי. ביום 23.11.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, תוך שציין כי החלטתו שלא להיעתר לבקשה למתן צו ארעי אינה מלמדת על חשש למשוא פנים, או שננעלה דלתו של בית המשפט לחובתו של המבקש.

9.מבלי לפרט יצוין כי ביום 28.11.2023 הורה בית המשפט המחוזי למשיב להשלים את תגובתו המקדמית לעתירה. על החלטה זו הגיש המבקש בקשה להבהרת החלטה בה טען, בעיקרו של דבר, כי "בית המשפט לא הקציב פרק זמן להגשת כתב תשובה". זו נדחתה ביום 29.11.2023 תוך שבית המשפט המחוזי מציין כי "ההחלטה הקודמת אינה מצריכה כל הבהרה".

10.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטותיו של בית המשפט המחוזי שהוזכרו לעיל. המבקש מלין, בעיקרו של דבר, על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בשלושה נושאים: דחיית בקשתו למתן צו ארעי, ובתוך כך היעדר הכרעה בבקשתו לסעד זמני; דחיית בקשתו לפסלות שופט; דחיית בקשתו לקביעת מועד הגשה להשלמות עליהן הורה בית המשפט המחוזי ביום 28.11.2023.

11.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. באשר לטענות שמעלה המבקש בעניין פסלות המותב, אקדים ואומר כי ההליך הנוכחי אינו האכסניה הנכונה לתקוף החלטה בעניין פסלות שופט. ככל שהמבקש ירצה בכך, בידו הזכות להגיש ערעור במסגרת ההליך המתאים לכך בהתאם להוראת סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. באשר להחלטות בעניין קביעת המועד להגשת השלמה לתגובה המקדמית, המדובר בהחלטות אשר לא תינתן בהן רשות ערעור, בהתאם להוראת סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.

12.באשר לטענות שמעלה המבקש בכל הנוגע לצו הארעי. כידוע, אמת המידה להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים היא מצומצמת (ראו: בר"ם 3470/23 קליינר נ' מדינת ישראל רשות המיסים, פסקה 8 (1.6.2023); בע"ם 9203/23 שוימר נ' מצליח, פסקה 10 (3.1.2024)). לא מצאתי כי נסיבות העניין מצדיקות התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, בשים לב לכך שממילא, כפי שמסר המשיב ביום 28.12.2023, מימון אשפוזו של המבקש לא יופסק עד ליום 15.1.2024, כאשר מועד הדיון בעתירה, ובתוך כך גם בסעד הזמני, קבוע ליום 11.1.2024. על כן, לא התרשמתי שנפל פגם בהחלטות שניתנו בנוגע לצו הארעי.

13.עם זאת, לפני סיום, מצאתי להעיר – מבלי לקבוע מסמרות – כי בכל הנוגע להכרעה בסעד הזמני, לא מדובר בסעד זמני כספי רגיל, ויהיה על בית המשפט המחוזי להכריע בבקשה בשים לב למצבו הרפואי והכלכלי של המבקש. על כן, אף אם יכריע בית המשפט המחוזי שיש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני, ואיני נוקטת עמדה בקשר לכך, יכול שיהיה צורך ליתן למבקש תקופה נוספת להיערכות, בהתחשב במורכבות מצבו ובתקופת הזמן הארוכה שבה מעמיד המשיב מימון לטיפוליו הרפואיים.

14.סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית אף הבקשה למתן סעד זמני. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.