בר"מ 8584/04 אשד-ניהול נכסים (1993) בע"מ נ. עיריית פתח תקווה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' זפט ), בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים, אשר דחה את בקשת המבקשת לצו מניעה זמני אשר יורה למשיבה 1 להמנע מלהתקשר בחוזה לביצוע עבודה.

עיריית פתח-תקווה (המשיבה 1) ביקשה לערוך סקר למדידת נכסים בתחומה לצורך עדכון נתוני ארנונה ושיפור הגבייה. המבקשת היא חברה העוסקת בעריכת סקרים מסוג זה ולטענתה, הגיעו אליה שמועות על כוונתה של העירייה לבצע את העבודה האמורה והיא פנתה לעירייה לצורך בירור הענין. מתשובת העירייה לפנייתה התברר למבקשת שהעירייה אינה מתכוונת לערוך מכרז ביחס לביצוע הסקר שכן, לטענתה, התקשרות זו פטורה ממכרז. לפיכך, מיהרה המבקשת והגישה עתירה לבית המשפט המינהלי בתל-אביב-יפו, בה נטען שחובה על העירייה לערוך מכרז ביחס להתקשרות וכי ככל שנעשתה התקשרות מעין זו ללא מכרז הרי שהיא פסולה ודינה להתבטל. בדיעבד התברר כי אכן, העירייה כבר התקשרה עם חברה אחרת, היא המשיבה 2, לצורך ביצוע הסקר. בד בבד עם העתירה הגישה המבקשת גם בקשה לצו מניעה זמני אשר יורה לעירייה להמנע מלהתקשר בחוזה עם צד שלישי כלשהו ביחס לסקר האמור. בית המשפט קמא נתן צו ארעי כמבוקש והורה לעירייה להגיש את תגובתה לבקשה. בתגובתה לבקשה העלתה העירייה טענות רבות כנגד הבקשה לסעד זמני ובמיוחד הודגשו טענותיה העובדתיות של העירייה, הסותרות, לכאורה, את טענותיה העובדתיות של המבקשת. טענות דומות הועלו גם בתגובה שהוגשה מטעם המשיבה 2.

לאחר שבחן את טענות הצדדים החליט בית המשפט קמא לדחות את הבקשה לסעד זמני. מהחלטתו של בית המשפט קמא עולה כי הוא אימץ, למעשה, את גרסתן העובדתית של המשיבות בשתי נקודות מחלוקת עיקריות ועל יסוד זה דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי טיעונה העובדתי של המבקשת הציג "תמונת מצב מסולפת" משום שמהאמור בתגובותיהן של המשיבות עולה שהמבקשת היתה מודעת היטב לכוונת העירייה לבצע את הסקר האמור והדבר לא נודע לה לראשונה באמצעות שמועות, כפי שטענה. יתרה מכך, מתגובת העירייה עלה שהמבקשת אף הציעה הצעה לעירייה בקשר לביצוע הסקר עוד בשנת 1999. כמו כן קבע בית המשפט כי הטכנולוגיה שבה ביקשה העירייה לערוך את הסקר (טכנולוגית GIS ) אינה זמינה אצל המבקשת ועל כן בחרה העירייה במשיבה 2 לביצוע הסקר.

כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. טענתה העיקרית של המבקשת היא שבית המשפט שגה כאשר נסמך על גרסתן העובדתית של המשיבות מבלי שנתן לה הזדמנות להשיב לטענות, בין בכתב ובין בדיון, אשר בו ניתן היה גם לחקור את המצהירים מטעם המשיבות ולהגיש ראיות להפרכת טענותיהן העובדתיות הסותרות. המבקשת טוענת בבקשתה שהחלטתו של בית המשפט קמא נסמכה על עובדות שגויות שכן ההצעה שהציעה לעירייה בשנת 1999 כלל אינה רלוונטית להתקשרות שביצעה העירייה בשנת 2004 וכן משום שטכנולוגית GIS נמצאת ברשותה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כאמור, המבקשת טוענת בבקשתה כי המשיבות העלו בתגובותיהן טענות עובדתיות בלתי נכונות וטענות אלו הביאו את בית המשפט קמא לדחות את בקשתה לסעד זמני. המבקשת טוענת כי מן הראוי היה שבית המשפט קמא יאפשר לה לסתור את טענות המשיבות על ידי הגשת תגובה מטעמה או על ידי קיום דיון וחקירת המצהירים מטעם המשיבות. אכן, מקום בו קיימת מחלוקת עובדתית קוטבית בין בעלי הדין וגרסאותיהם העובדתיות מכחישות זו את זו ניתן, באמצעות בקשה להגשת תגובה, לעתים אף תגובה הנתמכת בתצהיר, לברר את המחלוקת בצורה טובה יותר. במקרה כזה מסור לבית המשפט שיקול הדעת להחליט כיצד לברר את המחלוקות העובדתיות הרלוונטיות להליך הביניים ולהחליט, בנסיבות המתאימות, לקיים דיון במעמד הצדדים (ראו: תקנה 9(ג) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000).

במקרה שלפנינו כלל לא התבקש בית המשפט קמא לאפשר למבקשת להגיב בדרך כלשהי לטענות המשיבות. לאחר שהוגשה תגובת המשיבה 1 (ביום 26.8.04) ולאחר שהוגשה תגובת המשיבה 2 (ביום 31.8.04) לא פנתה המבקשת לבית המשפט קמא בבקשה לקיים דיון או, למצער, להגיש תגובה לטענות המשיבות אלא המתינה כשבוע להחלטתו של בית המשפט, שניתנה ביום 8.9.04. זאת, למרות שתגובות המשיבות הכילו, לכאורה, טענות עובדתיות הסותרות את טענות המבקשת. אם אכן ביקשה המבקשת לסתור את טענותיהן העובדתיות של המשיבות שומה היה עליה לפנות לבית המשפט ולבקש ליתן לה הזדמנות להגיב, אך זאת לא עשתה. בנסיבות אלו, משסבר בית המשפט כי, לכאורה, גרסתן של המשיבות עדיפה, וכן בהתחשב בכך שהחוזה בין המשיבות נחתם למעלה מחודש לפני שהוגשה העתירה מטעם המבקשת, הרי שבדין נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.