בר"מ 8658-23 בר"מ 8658-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 26.11.2023 (עת"ם 6113-11-23, השופט הבכיר מ' רניאל). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן סעד זמני שהגישה המבקשת בגדרה של עתירה מינהלית.

2.ברקע הדברים עומד סכסוך בין המבקשת, חברת מוניות ניצב 10 בע"מ, לבין חברת מוניות כלנית בע"מ (להלן: מוניות כלנית), בנוגע לשימוש במקומות חניה המצויים בסמוך למשרדה של המבקשת, בשדרות נשיאי ישראל בעיר כרמיאל (להלן: החניות הסמוכות). מבלי לפרט יצוין כי בעבר שכרה את המשרד מוניות כלנית, אך כיום שוכרת אותו המבקשת לאחר שזכתה במכרז של החברה הכלכלית לכרמיאל בע"מ (להלן: המכרז). יצוין כי המכרז עסק בהשכרת שטח המשרד בלבד ולא כלל התייחסות לחניות הסמוכות.

3.ביום 9.2.2023 פנתה מוניות כלנית למשיבה, עיריית כרמיאל (להלן: העירייה) בנוגע לחניות הסמוכות. ביום 30.3.2023, ובהמשך לפנייה זו, שלחה העירייה למבקשת, למוניות כלנית ולחברת מוניות נוספת, מכתב שעניינו הסדרת מקומות חניה. במכתב צוין, בין היתר, כי החניות הסמוכות הוקצו למוניות כלנית. עוד הובהר במכתב, כי חברות המוניות אינן רשאיות לעשות שימוש במקומות החניה שלא הוקצו להן, וכי בכוונתה של העירייה לאכוף הפרות בעניין זה.

4.להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת הליך אחר אשר מתנהל בין מוניות כלנית לבין המבקשת בבית משפט השלום בעכו (ת"א 60600-08-23) (להלן: ההליך האזרחי), נדחתה ביום 18.9.2023 בקשתה של מוניות כלנית למתן צו מניעה אשר יורה למבקשת לא לעשות שימוש בחניות הסמוכות (השופט ע' רוזניס). בהחלטה נקבע, בין היתר, כי מאזן הנוחות במקרה זה אינו נוטה לטובת מוניות כלנית. המבקשת הביאה את החלטתו של בית משפט השלום לידיעתה של העירייה, אשר הודיעה מצידה (במכתבים מהימים 15.10.2023, 17.10.2023 ו-23.10.2023) כי היא עומדת על האמור במכתבה מיום 30.3.2023 בעניין הקצאת החניות הסמוכות למוניות כלנית. בהתאם לכך, מיום 25.10.2023 העירייה החלה באכיפה על דרך מתן דו"חות למוניות של המבקשת החונות בחניות שסמוכות למשרד.

5.ביום 5.11.2023 הגישה המבקשת עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי. בעתירה נטען, בעיקרו של דבר, כי מכתבה של העירייה מיום 30.3.2023 מהווה החלטה באשר להקצאת מקומות חניה, אשר ניתנה בחוסר סמכות, בניגוד לחוק עזר לכרמיאל (העמדת רכב וחנייתו), התשע"ט-2019 (להלן: חוק העזר) ועל יסודם של שיקולים זרים. במסגרת העתירה, התבקש בית המשפט המחוזי, בין היתר, להורות על ביטול דו"חות החניה שניתנו למוניותיה של המבקשת שחנו בחניות הסמוכות החל מיום 25.10.2023. עוד באותו היום הבהיר בית המשפט המחוזי (השופט הבכיר א' אליקים), כי עתירה מינהלית אינה האכסניה המתאימה לדיון בביטול דו"חות חניה וכי המבקשת לא הצביעה על מקור המעניק לו סמכות עניינית לדון בעתירה. בעקבות זאת, ביום 8.11.2023 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי עתירה מתוקנת, שבה הושמט הסעד שנוגע לביטול דו"חות החניה. בצד העתירה המתוקנת, הגישה המבקשת בקשה למתן סעד זמני, בגדרו היא עתרה, בין היתר, להורות לעירייה להימנע ממתן דו"חות למוניותיה ככל שיחנו בחניות שסמוכות למשרד. במסגרת בקשה זו חזרה המבקשת, בעיקרו של דבר, על נימוקי העתירה, והוסיפה כי דחיית הבקשה תגרום לפגיעה לא מידתיות בזכויותיה.

6.בתגובתה מיום 26.11.2023 טענה העירייה כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות. העירייה טענה כי סיכויי העתירה להתקבל קלושים. בהקשר זה נטען כי אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בעתירה מאחר שהמכתב בדבר הסדרת מקומות החניה מיום 30.3.2023 אינו מהווה "החלטה" מינהלית שניתן לעתור נגדה אלא רק מתייחס להחלטות העירייה בעבר בנושא. עוד נטען כי העתירה והבקשה שבצידה הוגשו בשיהוי, ללא מיצוי הליכים ובחוסר תום לב, כי מדובר בבקשה למתן צו עשה אשר קבלתה תוביל לשינוי המצב הקיים, וכי ממילא, המבקשת רשאית להעלות את טענותיה ביחס לדו"חות החניה בהליכים מתאימים מול הגורמים הרלוונטיים. עוד נטען, ללא פירוט, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העירייה באופן המצדיק את דחיית הבקשה.

7.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העירייה. זאת, בשים לב לכך שאין בחלוקת דו"חות החניה כדי ליצור למבקשת נזק בלתי הפיך, ולמעשה מדובר בנזק כספי הניתן לתיקון בדיעבד, ככל שהעתירה תתקבל. לעומת זאת, אם העתירה תידחה, לא ניתן יהיה לחלק למבקשת דו"חות בדיעבד. יצוין כי בית המשפט המחוזי דחה את טענות העירייה לעניין היעדר סמכות עניינית, בקבעו כי המכתב מיום 30.3.2023 מהווה "החלטה" מינהלית. כמו כן נדחו טענותיה של העירייה בכל הנוגע לאי-מיצוי הליכים ולחוסר תום לב. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי הדגיש את השיהוי הרב בהגשת העתירה כטעם המצטרף למכלול השיקולים התומכים בדחיית הבקשה.

8.הבקשה שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה. בהקשר זה המבקשת שבה, בעיקרו של דבר, על טענותיה כפי שהועלו בפני בית המשפט המחוזי. בנוסף, המבקשת מעלה טענות שונות ביחס למכתב מיום 30.3.2023 ולהתנהלותה של העירייה בעניין הקצאת מקומות החניה, וטוענת כי שגה בית המשפט המחוזי משלא התייחס לטענותיה אלה. לבסוף, טוענת המבקשת כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 26.11.2023 אינה מתיישבת עם החלטתו מיום 5.11.2023. בפרט, נטען כי בהחלטה מיום 5.11.2023 נקבע כי לא ניתן, במסגרת עתירה מינהלית, לעתור לביטול דו"חות חניה. לעומת זאת, במסגרת ההחלטה מיום 26.11.2023, נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של העירייה, כיוון שממילא אם תתקבל העתירה ותבוטל ההחלטה מיום 30.3.2023, יבוטלו דו"חות החניה שהוצאו על פיה.

9.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים (ראו: בר"ם 5760/23 נהור נתיבי תחבורה בע"מ נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, פסקה 9 (31.7.2023); בר"ם 6478/23 שרי-שרה סלע נ' פקיד היערות הממשלתי – משרד החקלאות, פסקה 11 (5.9.2023)). לא מצאתי כי הבקשה דנן נכנסת בגדרם של אותם מקרים חריגים. בית המשפט המחוזי בחן בהחלטתו את מכלול השיקולים הרלוונטיים וקבע כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה של המבקשת. לא התרשמתי כי נפל בהחלטתו פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, או שנגרם למבקשת עיוות דין. אכן, ככל שתתקבל העתירה, ואיני נוקטת כל עמדה ביחס לכך, תוצאה זו לא תוביל, מניה וביה, לביטול דו"חות החניה שהוצאו. אולם, חזקה על העירייה, כי תבחן בהגינות ובשיקול דעת אם יש מקום לביטול הדו"חות במצב כזה.

10.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.