בר"מ 8664/15 מוחמד קונה מורי נ. רשות האוכלוסין וההגירה- משרד הפנים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 9.12.2015 (עמ"נ 8886-11-15, השופטת ד' מרשק-מרום ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על החלטה של בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין לביקורת משמורת ) מיום 28.10.2015 (הדיין ר' מרזוק ) לדחות בקשה להארכת שחרורו של המבקש ממשמורת בערובה.

רקע והליכים קודמים

2.

זו הפעם השנייה שעניינו של המבקש מגיע לבית משפט זה. בעיקרם של דברים, המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם המבקש משתף פעולה עם הליכי הרחקתו מישראל באופן שמצדיק את המשך שחרורו ממשמורת בערובה. בהחלטתי מיום 19.8.2015 (בר"ם 2399/15) הוריתי על החזרת עניינו של המבקש לבית הדין לביקורת משמורת על מנת שזה יקיים דיון בטענותיו במעמד הצדדים. בית הדין לביקורת משמורת קיים דיון כאמור, והחלטתו החדשה היא שעומדת ביסוד הבקשה שבפני, כמפורט להלן.

3.

העובדות הרלוונטיות להליך והשתלשלות העניינים הנוגעת למבקש תוארו באריכות בהחלטות קודמות שניתנו בעניינו, ולכן ראיתי לנכון להביאן כאן אך בתמצית. המבקש, אזרח חוף השנהב, נכנס לישראל דרך הגבול עם מצרים בחודש דצמבר 2011. ביום 9.9.2012 נדחתה הבקשה שהגיש למקלט מדיני בישראל. בראיון שנערך לו השיב המבקש כי כעת הוא יכול לשוב לחוף השנהב אך בפועל מנוע מלעשות כן מאחר שאין בידיו דרכון. ביום 9.12.2013 נעצר המבקש והובא לשימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות. בשימוע חזר וטען המבקש כי הוא מעוניין לשוב למדינתו אך אינו אוחז בדרכון. בהמשך לכך, הוצאו נגד המבקש צווי משמורת והרחקה על-פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

4.

בחודש מרץ 2014 הורה בית הדין לביקורת משמורת על שחרורו של המבקש בתנאים. מאוחר יותר הושם שוב במשמורת אך שוחרר מממנה (בהקשר זה יצוין, כי בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 8.9.2014 נקבע כי מעצרו של המבקש בתקופה זו נעשה "בשגגה" ולכן יש לשחרר אותו). בדיונים ובשימועים שנערכו בתקופה זו העלה המבקש טענות שונות הנוגעות לדרכונו ולמסמכים הדרושים לו לצורך יציאה מן הארץ. בין היתר, כך עולה מן ההחלטות הקודמות בעניינו, המבקש טען כי הוא ממתין לדרכון שאחיו ישלח לו מחוף השנהב, כי הדרכון מוכן באפריקה, אך אין בידיו את סכום הכסף הדרוש על מנת שזה יישלח אליו, וכי הוא נמצא בקשר עם חברים ממדינתו שמנסים לסייע לו בעניין זה.

5.

ביום 26.11.2014 הורה בית הדין לביקורת משמורת על הארכתה של תקופת השחרור של המבקש לצורך יציאתו את ישראל עד ליום 31.1.2015. בקשה להארכה נוספת של תקופת השחרור נדחתה על-ידי בית הדין לביקורת משמורת, ובקשה לעיון מחדש באותה החלטה נדחתה אף היא. על החלטות אלה הגיש המבקש ערעור, והוא נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בפסק דין שניתן ביום 30.3.2015 (השופטת ד' מרשק-מרום ). כ פי שצוין לעיל, במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין לבית משפט זה החלטתי, בהסכמת הצדדים, על החזרת התיק לבית הדין לביקורת משמורת לשם קיום דיון במעמד הצדדים. עוד קבעתי כי הצו האוסר על השמתו של המבקש במשמורת, שניתן במסגרת אותו הליך (בר"ם 2399/15) יוסיף ויחול עד להכרעה מחודשת בעניינו.

6.

ביום 27.10.2015 נערך דיון במעמד הצדדים בבית הדין לביקורת משמורת. בדיון עתר בא-כוחו של המבקש להורות על הארכת שחרורו של המבקש ממשמורת לתקופה של שלושה חודשים. כמו כן, הוא ביקש שלא ייקבע מועד שעד אליו יהיה על המבקש לעזוב את ישראל. לטענת המבקש, הוא מעוניין לעזוב את הארץ אך אין בידיו את המסמכים הדרושים שיאפשרו לו לעשות כן. המבקש הצביע על מספר פעולות שביצע לטענתו לשם קידום עזיבתו את ישראל, ובהן פנייה לארגונים ולמוסדות שונים, כדוגמת יחידת העזיבה מרצון, ולנציגויות של חוף השנהב ושל מדינות נוספות בארץ ובעולם.

7.

ביום 28.10.2015 דחה בית הדין לביקורת משמורת את הבקשה. בית הדין לביקורת משמורת קבע כי למבקש כבר ניתנו הזדמנויות שונות לאורך תקופה שעולה במצטבר על 20 חודשים על מנת לקדם את הרחקתו מישראל. בית הדין לביקורת משמורת הוסיף וקבע כי טענותיו של המבקש בדבר האמצעים שנקט כדי לעזוב את הארץ אינן מצדיקות מתן שהות נוספת למבקש להישאר בישראל מבלי שיינקטו נגדו הליכי אכיפה.

8.

הערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית הדין לביקורת משמורת נדחה בבית המשפט המחוזי בפסק הדין שעליו נסבה הבקשה דנן. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש אינו מקדם את יציאתו מישראל חרף העובדה ששהה לאורך תקופה ממושכת מחוץ למשמורת. בית המשפט המחוזי קבע כי הליכי פנייתו של המבקש לארגונים ולמוסדות שונים היו "הליכי סרק". קביעה זו התבססה על כך שלמבקש הובהר כי לשם מימוש יציאתו את הארץ עליו להצטייד במסמכים שונים ממדינת מוצאו, ולמרות זאת הוא לא הציג אסמכתאות או ראיות לכך שפעל באפיק זה לשם קידום יציאתו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקש "ממחזר" פניות ליחידה לעזיבה מרצון ולארגונים שונים, ומסתפק באמירות כלליות באשר לאי-שיתוף פעולה מצד נציגות ארצו. על כן, כך נקבע, לא ניתן לראות במבקש מי שמשתף פעולה עם הליכי ההרחקה. בית המשפט המחוזי דחה אפוא את הערעור וקבע כי ניתן יהיה לנקוט בהליכי אכיפה כלפי המבקש החל מיום 16.12.2015. כמו כן, המבקש חויב בהוצאות בסך של 1,000 שקל.

הבקשה למתן רשות ערעור והתפתחויות נוספות

9.

הבקשה שלפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש אינו חולק על כך שאין לו זכות או עילה חוקית להישאר בישראל. עם זאת, הוא מוסיף וטוען כי הוא פועל באופן אקטיבי ועצמאי כדי לצאת את הארץ בהקדם. המבקש מצביע על כך שבית הדין לביקורת משמורת התרשם בעבר כי הוא מוכן לחזור לארצו ומשתף פעולה לצורך כך (בהפניה להחלטתו של בית הדין לביקורת משמורת מיום 11.3.2014) וכן על כך שהוא הבהיר את נכונותו לבצע כל פעולה הנדרשת לצורך קידום יציאתו. המבקש טוען עוד כי ההחלטות של הערכאות הקודמות הן חסרות במובן זה שהן אינן כוללות התייחסות לרף הראייתי הנדרש ולנטל ההוכחה בהליך מסוג זה, ואף לא נקבעו בהן ממצאים ביחס למידת שיתוף הפעולה של המבקש. המבקש טוען אפוא שיש להעניק לו רשות ערעור, בשים לב לשאלות העקרוניות שעניינו מעורר בכל הנוגע לרף הראייתי הנדרש לצורך הוכחת "שיתוף הפעולה". לבסוף, המבקש משיג על חיובו בהוצאות.

10.

בד בבד עם הבקשה הוגשה גם בקשה לסעד זמני עד להכרעה בה. בשים לב למכלול הנסיבות ולעובדה שהבקשה הוגשה ביום 16.12.2015 (היום שבו תם הסעד הזמני שניתן למבקש) הוריתי באותו מועד על מתן צו ארעי שימנע את השמתו של המבקש במשמורת.

דיון והכרעה

11.

עיון בבקשה ובמסמכים שצורפו לה מוביל למסקנה שדין הבקשה להידחות.

12.

הבקשה אינה עומדת באמות המידה הנדרשות לצורך מתן רשות ערעור בבקשות מסוגה. חרף טענותיו של המבקש, עניינה של הבקשה נטוע בנסיבותיו הקונקרטיות ובשאלה האם יש לראות בו מי שמשתף פעולה עם הליכי הרחקתו מישראל. זוהי שאלה יישומית שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו: בר"ם 6585/13 אדם נ' משרד הפנים (3.12.2013); בר"ם 6860/15 פלוני נ' משרד הפנים (21.10.2015)). כמתואר לעיל, הערכאות הקודמות נדרשו להליכים ולטענות שהעלה המבקש במהלך תקופה זו. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש אינו מקדם באופן מעשי את יציאתו מישראל, ובאופן ספציפי כי הוא אינו פועל באפיק של השגת המסמכים הנדרשים מחוף השנהב. הטענות ביחס לקביעות אלה אינן מצדיקות אפוא היעתרות לבקשה.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 16.12.2015 בטל. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.