בר"מ 8664/17 גלינה פרוצק נ. משרד הפנים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 1.10.2017 (עמ"ן 1409-04-17, השופט א' דראל ), ובצדה בקשה שהוגדרה כבקשה ל"צו ביניים". בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 15.2.2017 (ערר (י-ם) 1232-16, הדיין מ' פשיטיצקי ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת, אזרחית אוקראינה ילידת 1961, נכנסה לישראל בחודש דצמבר 1997 באשרת תייר מסוג ב/2. המבקשת נשארה בישראל לאחר תום תקופת האשרה, ובשנת 2000 הגיעה לישראל גם בתה, שלימים הורחקה מן המדינה.

3.

ביום 2.6.2001, בעת ששהתה בישראל שלא כדין, נישאה המבקשת ב"נישואי פרגוואי" לאזרח ישראלי (להלן: בן הזוג ). כעבור חודש הגיש בן הזוג בקשה למתן מעמד עבור המבקשת בהתאם לנוהל 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי", המכונה גם "ההליך המדורג". במסגרת בחינת הבקשה לפי ההליך המדורג ניתנה למבקשת, בשלב ראשון, אשרה מסוג ב/1. בהמשך לכך, ביום 9.8.2005, ניתן לה רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 לשנה, וזה הוארך מעת לעת עד ליום 14.10.2010.

4.

לקראת תום תקופת הרישיון האחרון שניתן לה נערך למבקשת ולבן הזוג ריאיון במשרד הפנים, הוא המשיב, לבחינת כנות הקשר ביניהם. לאחר הריאיון החליט המשיב ביום 4.11.2010 על הפסקת ההליך המדורג בשל ספקות שעלו ביחס לכנות הקשר הזוגי, לרבות מה שהוגדר בהחלטה כ"סתירות ואי ידיעת פרטים בסיסיים".

5.

המבקשת הגישה ערר פנימי על החלטה זו, ובעקבותיו הוחלט להאריך את רישיון ישיבת הארעי שלה בשנה נוספת לשם עריכת בדיקות נוספות. במהלך אותה שנה, ביום 20.6.2012, נפטר בן זוגה של המבקשת.

6.

סמוך למועד פקיעת הרישיון, ביום 3.12.2012, המבקשת הגישה בקשה למתן מעמד מכוח נוהל 5.2.0017 "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (להלן: נוהל הפסקת הליך ). רישיונה של המבקשת חודש עד לקבלת החלטה בעניינה. בשלב זה נערך למבקשת ריאיון נוסף. מן הריאיון עלו הממצאים הבאים: המבקשת שהתה בישראל, נכון למועד הריאיון, כ-16 שנה; היא הייתה נשואה פעמיים ויש לה שתי בנות ושלושה נכדים המתגוררים באוקראינה; כמו כן, בבעלותה בית באוקראינה. המבקשת סיפרה כי בישראל היא עובדת בניקיון ותומכת כלכלית באחת מבנותיה, וכי היא מתגוררת בדירה עם שותפה מבוגרת. בריאיון טלפוני נוסף שנערך למבקשת ביום 18.5.2015 שבה המבקשת וציינה שבבעלותה בית באוקראינה, וכן התייחסה לכך שהיא נמצאת בקשר הדוק עם ילדיו של בן זוגה הישראלי המנוח.

7.

בקשתה של המבקשת למעמד מכוח נוהל הפסקת הליך נבחנה על-ידי הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, אשר המליצה למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה שלא לתת למבקשת מעמד, והאחרון אימץ את ההמלצה. ההחלטה נומקה בכך ששהייה רבת שנים בישראל אינה מהווה כשלעצמה טעם הומניטארי המצדיק מתן מעמד; בעובדה שאת מרבית שנותיה, הצעירות והבגירות, העבירה המבקשת באוקראינה; וכי אין לה קרובי משפחה בישראל, למעט בני משפחתו של בן הזוג המנוח. מנגד, כך נקבע בהחלטה, באוקראינה שוהות שתי בנותיה ונכדיה של המבקשת, שעמם היא נמצאת בקשר הדוק, והיא אף מחזיקה שם בנכס מגורים.

8.

המבקשת הגישה ערר לבית הדין לעררים על ההחלטה שלא להעניק לה מעמד בישראל. לערר היא צירפה חוות דעת רפואית שהתייחסה למצבה הנפשי ולהשלכות הרחקתה לאוקראינה.

9.

בית הדין לעררים דחה את הערר, בקבעו שלא נמצאו טעמים הומניטריים מיוחדים למתן מעמד למבקשת. בית הדין לעררים קבע כי מרכז חייה של המבקשת הוא באוקראינה, וכן עמד על כך ששהתה בישראל כמעט שלוש שנים באופן בלתי חוקי ושהתעוררו ספקות באשר לכנות הקשר בינה לבין בן זוגה המנוח. בית הדין לעררים אף סבר כי אין במצבה הרפואי-נפשי של המבקשת כדי לשנות מקביעותיו כיוון שמדובר, כך נקבע, בלחץ נפשי שאינו חורג מהסביר בנסיבות העניין.

10.

המבקשת הגישה ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים, ובו העלתה שתי טענות עיקריות. טענתה הראשונה של המבקשת הייתה כי היא זכאית למעמד קבע בישראל, אף ללא קשר לטעמים ההומניטריים שהציגה, בשל פגמים חמורים בהתנהלות המשיב שהובילו לכך שהמבקשת לא השלימה את ההליך המדורג. בהקשר זה טענה המבקשת כי ההליך המדורג התמשך מעבר לנדרש מטעמים הנוגעים למשיב, ועל כן פטירתו של בן זוגה טרם השלמתו מצדיקה מתן מעמד קבע. הטענה השנייה שהעלתה המבקשת התמקדה בזכאותה למעמד מטעמים הומניטאריים. בעניין זה הדגישה המבקשת את פרק הזמן הארוך שבו היא שוהה בארץ ואת העובדה כי היא עומדת בקשר קרוב עם משפחתו של בן-הזוג ופוקדת את קברו לעתים קרובות. עוד הפנתה המבקשת לחוות הדעת הרפואית בעניינה, המלמדת לדבריה על דיכאון והיזדקקות לטיפול תרופתי.

11.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת. באשר לטענה הראשונה, בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם ההליך המדורג נמשך פרק זמן ארוך, אך אין מדובר במצב שבו ניתן לקבוע כי אלמלא הפגמים בפעולת הרשות המבקשת הייתה זוכה למעמד. בעניין זה הצביע בית המשפט המחוזי על כך שההחלטה על הפסקת ההליך המדורג התקבלה עוד לפני פטירתו של בן הזוג, מטעמים הנוגעים לכנות הקשר בין הצדדים, ומכאן שלא ניתן לקבוע כי השלמת ההליך המדורג נמנעה כתוצאה משיהוי של המשיב. באשר לטענה השנייה, בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בקביעה שלא להכיר בזכאותה של המבקשת למעמד מטעמים הומניטאריים. בהקשר זה, בית המשפט המחוזי עמד על כך שלמבקשת בני משפחה באוקראינה אשר עמם היא מקיימת קשר "רצוף ושוטף" ואף מבקרת אותם אחת לשנה למשך מספר שבועות, בעוד שזיקתה לישראל היא מוגבלת. בשולי הדברים, קבע בית המשפט המחוזי כי לא ראה מקום להידרש לחוות הדעת הרפואית שצורפה על-ידי המבקשת מאחר שלא עמדה בפני המשיב בעת מתן החלטותיו ומאחר שלא ניתן ללמוד מה התשתית העובדתית שעמדה בבסיס המסקנות שמופיעות בה. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי הורה למבקשת לעזוב את הארץ עד ליום 31.12.2017.

בקשת רשות הערעור

12.

בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת היא שבה ומעלה את שתי הטענות העיקריות שהעלתה בפני בית המשפט המחוזי. ראשית, היא טוענת כי הייתה זכאית לקבל מעמד קבע כבר לפני שנים רבות, ורק התמשכותו הארוכה של ההליך בשל מחדלי המשיב הם שמנעו זאת ממנה. בהקשר זה היא טוענת שבמקרים אחרים בתי המשפט המחוזיים פסקו כי מקום בו נמנע מתן מעמד קבע למי שהחל את ההליך המדורג בשל מחדלי המשיב – יש להורות למשיב להנפיק רשיון קבע למי שהופסק ההליך המדורג בעניינו. שנית, המבקשת טוענת לחלופין כי מתקיימים בעניינה טעמים הומניטאריים מיוחדים שבגינם ראוי להעניק לה מעמד קבע. לבסוף, המבקשת מציינת שטרם הוצגו לה כל המסמכים שעל בסיסם נסמכה ההחלטה להפסיק את ההליך המדורג בשל אי כנות הקשר. המבקשת טוענת כי גם בכך יש כדי לשקול לחובת המשיב. לשיטת המבקשת, טענות אלה מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", בשים לב לצורך "אחידות ההלכה" ולנזק שייגרם לה אם תגורש מהארץ.

13.

בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים שימנע נקיטת פעולות אכיפה נגד המבקש עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.

14.

בהחלטתי מיום 7.11.2017 הוריתי למשיב להגיש תגובה לבקשת רשות הערעור. כמו כן הוריתי על מתן צו ארעי למניעת פעולות אכיפה נגד המבקשת עד להחלטה אחרת.

15.

בתשובתו מיום 30.11.2017 טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות. בפתח הדברים טוען המשיב כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה להענקת רשות ערעור על החלטות של בית הדין לעררים, ומכאן שיש לדחות אותה כבר מטעם זה. בהמשך לכך, המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. לטענת המשיב, אין ממש בטענת המבקשת לפיה לולא הפגמים שחלו בהליך שהתנהל בעניינה היא הייתה מקבלת אזרחות לפני פטירתו של בן הזוג. בעניין זה המשיב מצביע על כך שהמשיב לא התרשם מכנות הקשר שבין המבקשת לבן הזוג, וכך נאמר למבקשת עוד כשבן הזוג היה בחיים. עוד נטען כי ההחלטה על הפסקת ההליך המדורג התקבלה עובר לפטירתו של בן הזוג, וכי אין לייחס לחובתו של המשיב את העובדה כי ניתנה למבקשת ולבן הזוג הזדמנות נוספת להוכיח את כנות הקשר ביניהם.

16.

המשיב טוען עוד כי השלמתו של פרק הזמן הנדרש להליך המדורג אינה מהווה שיקול בלעדי להענקת מעמד בישראל, אלא אך שיקול אחד מבין מספר שיקולים שעל הרשות לבחון, וכי מכל מקום הענקת מעמד בישראל על בסיס זה כפופה להתרשמות מכנות הקשר. לבסוף, המשיב טוען כי לא נפל פגם בקביעה כי אין טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד למבקשת. לטענת המשיב, למבקשת זיקה מוגבלת לישראל חרף פרק הזמן הארוך שהיא שוהה בה – אין לה נכסים בישראל וקרובי משפחתה היחידים בארץ הם ילדיו של בן הזוג. לעומת זאת, כך נטען, למבקשת זיקה הדוקה למדינת מוצאה, שם נמצאים בנותיה ונכדיה ושם היא אף בעלת דירה. המשיב סבור גם כי אין בטענות המבקשת בדבר מצבה הרפואי-נפשי כדי לשנות מעמדתו, ובהקשר זה נסמך על קביעותיו של בית המשפט המחוזי.

17.

בשולי הדברים טוען המשיב כי כל המסמכים מטעמו הנוגעים למבקשת הועברו אליה ואף הוגשו בפני בית הדין לעררים. לפיכך, המשיב טוען כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה עד כה לא הומצאו לה המסמכים התומכים בטענות נגדה בעניין כנות הקשר עם בן הזוג.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

19.

כידוע, על בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המשיגה על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטת בית הדין לעררים חלה אמת מידה מצמצמת. רשות ערעור בבקשות מסוג זה תינתן בעיקר כאשר מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, במקרה של חשש לעיוות דין חמור או כאשר מתקיימות נסיבות חריגות אחרות (בר"ם 4768/16 מיקולה נ' משרד הפנים , פסקה 6 (14.6.2016)). הבקשה שבפני איננה עומדת באמות המידה האמורות. טענותיה של המבקשת אינן מלמדות על קיומה של שאלה עקרונית שטרם הוכרעה בבית משפט זה, כי אם על טענות פרטניות התוקפות את האופן שבו יושמו עקרונות משפטיים נהוגים על עניינה הקונקרטי. כמו כן, לא התרשמתי כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים שבהם ראוי להעניק רשות ערעור גם בהיעדר שאלה משפטית עקרונית.

20.

אכן, כפי שעולה גם מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, דומה שהתנהלות המשיב בהליך המדורג בעניינה של המבקשת לקתה בשיהוי, דבר שהוביל להתמשכות ההליך. מקריאת תגובתו של המשיב לבקשה מתקבל הרושם שאף הוא לא חולק על כך. אולם, אין בכך בלבד כדי להוביל למסקנה שיש מקום להתערב בהליך זה בהחלטת המשיב שלא להעניק למבקשת מעמד, בהתחשב באמות המידה המחמירות שתוארו לעיל. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בענייננו הטיל המשיב ספק בכנות הקשר עוד בטרם נפטר בן הזוג, ואף קיבל החלטה ברוח זו. בכך יש כדי להבחין את ענייננו מהמקרים שעליהם ניסתה המבקשת להסתמך. די בכך כדי לדחות את טענות המבקשת בהקשר זה.

21.

בנוסף, לא ראיתי מקום להתערב בקביעה שלפיה לא מתקיימים בעניינו טעמים הומניטאריים מיוחדים. מדובר בקביעה יישומית שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אני מבקשת להבהיר: לשיטתי, עצם העובדה שמבקש או מבקשת מעמד בישראל מכוח נוהל הפסקת הליך הם הורים לילדים במדינת המוצא שלהם או אף בעלי רכוש שם אינם מכריעים כשלעצמם את הכף, ועל כן בכל מקרה יש לבחון גם את עוצמת זיקתם גם לישראל ולא רק את זיקתם למדינת המקור (ראו גם חוות דעתי (במיעוט לעניין התוצאה) בעע"ם 6147/11 גורובץ נ' משרד הפנים – מינהל האוכלוסין (3.3.2013)). אולם, כפי שכבר צוין, בענייננו ההחלטה לא התבססה על כך בלבד. לבסוף, לא ראיתי מקום להתערב ב"גלגול שלישי" בקביעות הערכאות הקודמות בדבר חוות הדעת הרפואית של המבקשת, מה גם שטענות אלה הועלו בבקשה דנן רק בשולי הדברים.

22.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים. הצו שניתן בהחלטתי מיום 7.11.2017 יפקע ביום 23.1.2018 לצרכי התארגנות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.