בר"מ 8752-22 בר"מ 8752-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 19.10.2022 (עמ"ן (י-ם) 27997-08-21, השופטת ד' כהן-לקח). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית הדין לעררים הפועל מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו-חוק הכניסה לישראל) מיום 30.6.2021 (ערר (י-ם) 3952-20, הדיין ח' גוגנהיים).

רקע והליכים קודמים

2.ההליך שבפני נסב על בקשתם של ארבעה בני משפחה, הם המבקשים, לקבלת מעמד בישראל. המבקשת 1 (להלן: המבקשת) והמבקש 2 (להלן: המבקש), הם בני זוג, שניהם אזרחי ניגריה. המבקשת נכנסה לישראל ביום 3.12.2002 ברישיון מסוג ב/2. המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה, מגדירה את כניסתה של המבקשת לארץ ככניסה ב"זהות שאולה" מכיוון שתאריך הלידה שצוין בדרכון הניגרי שעמו נכנסה לישראל שונה מתאריך הלידה האמיתי שלה. המבקש נכנס לישראל ביום 1.3.2008 שלא כדין ובהמשך קיבל רישיון זמני מסוג 2(א)(5) מכוח בקשת מקלט שהגיש בעבר. תוקף הרישיון פג ביום 7.12.2014. למבקשת שתי בנות שנולדו בישראל. המבקשת 3 (להלן: הבת הגדולה) נולדה ביום 10.11.2004, והיא בתה מבן זוג קודם שאינו שוהה בישראל בעת הזו ואינו נוגע להליכים דנן. המבקשת 4 (להלן: הבת הקטנה) נולדה ביום 28.8.2010, לאחר שהמבקשת והמבקש הפכו לבני זוג וניהלו משק בית משותף. לטענת המבקשים היא בתם המשותפת (ואף בתעודת הלידה שלה מצוין המבקש כ"טוען לאבהות"). המשיבה מציינת כי המבקש הוא "אביה הנטען" בהתחשב בכך שתביעת אבהות שהגישו המבקשים בעניינה נמחקה, לאחר שלא בוצעה על-ידי המבקשים בדיקת רקמות.

3.מלכתחילה ההליכים בעניינם של המבקשים נסבו על בקשה שהגישו לפי החלטת ממשלה 2183 שכותרתה היא "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" מיום 1.8.2010 (להלן: החלטת הממשלה). החלטה זו הסמיכה את שר הפנים להעניק מעמד קבע לילד לשוהים בלתי חוקיים שבאותה עת התגורר בישראל ברצף תקופה בת 5 שנים, וטרם מלאו לו 13 שנים, וכנגזרת מכך להעניק גם להוריו ולאחיו מעמד בישראל. זאת, בכפוף לחמישה תנאים מצטברים המפורטים בהחלטה, ושאין צורך לפרט במלואם. הבקשה הוגשה במקרה זה תוך התבססות על הבת הגדולה כ"עוגן" לבקשת המעמד.

4.בנסיבות העניין, התעוררו שני קשיים מרכזיים. ראשית, המבקש אינו אביה הביולוגי של הבת הגדולה. שנית, התנאי החמישי להחלטת הממשלה נסב על הדרישה שהוריו של הילד נכנסו לארץ כדין, בעוד שבמקרה דנן המבקשת מוגדרת כמי שנכנסה בזהות שאולה (ואף המבקש נכנס שלא דרך מעבר גבול מוסדר). יצוין כי החלטת הממשלה הכירה גם באפשרות של הענקת מעמד ב"מקרים גבוליים" שבהם לא התקיימו כל חמשת התנאים. ביחס למקרים אלה קבעה החלטת הממשלה כי הבקשה תידון לגופה באופן פרטני, וההחלטה בה תינתן לאחר היוועצות בוועדה בין-משרדית ייעודית לפי סעיף 13(ו) להחלטת הממשלה (להלן: הוועדה הייעודית) (ראו עוד: בר"ם 446/18 פלונית נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, פסקאות 6-4 (24.7.2019)).

5.להשלמת התמונה יצוין כי ביום 11.2.2014, בעת שהבקשה הייתה תלויה ועומדת החליט שר הפנים להעניק מעמד ל-221 משפחות אשר אחד מההורים בהן נכנס לארץ בזהות שאולה או בדויה, ועל כן לא התקיים בהן התנאי החמישי (להלן: החלטת שר הפנים משנת 2014). החלטה זו נזכרת כאן מאחר שהמבקשים ביקשו להסתמך עליה, מכוח עקרון השוויון. עוד טענו המבקשים כי המקרה שלהם מהווה אמנם "מקרה גבול", אך חרף זאת יש להעניק להם מעמד מכוח החלטת הממשלה.

6.לצורך ההליך שבפני , ונוכח מסקנתי במקרה זה, אינני נדרשת לכלל ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים. די יהיה בכך שאציין כי לאחר בחינת בקשתם של המבקשים למעמד מכוח החלטת הממשלה בוועדה הייעודית, היא נדחתה ביום 1.10.2020. בתוך כך נדחתה עמדתם של המבקשים לפיה יש להעניק להם מעמד מכוח החלטת הממשלה על בסיס התייחסות אל עניינם כאל "מקרה גבול". הערר שהגישו לבית הדין לעררים נדחה אף הוא, בפסק דינו של בית הדין לעררים הנזכר לעיל.

7.המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בערעור נטען, בין היתר, כי המבקש הוא ה"אב הפסיכולוגי" של הבת הגדולה ואביה הביולוגי של הבת הקטנה, ולכן, מהווה "הורה נלווה" לעניין קבלת מעמד מכוח החלטת הממשלה. כן נטען כי המבקשים הופלו לרעה ביחס ל-221 המשפחות שקיבלו מעמד מכוח החלטת שר הפנים משנת 2014.

8.בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בכל הנוגע למבקש, בקבעו כי בהתאם להחלטת הממשלה, בני משפחה נלווים לצורך קבלת מעמד הם ההורים והאחים אשר התגוררו עם הילד שמכוחו נרכש המעמד מאז כניסתו של הילד לישראל או לידתו. על כן, נקבע כי בן זוג מאוחר בזמן של אם ביולוגית אינו בגדר בן משפחה "נלווה". בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן להעניק למבקש מעמד ישיר מכוח החלטת הממשלה, גם לא במסגרת החריג של מקרה גבול. לצד זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי פסק דינו אינו נוקט עמדה ביחס לאפשרותו של המבקש להגיש בקשה לקבלת מעמד במסלולים אחרים שאינם החלטת הממשלה.

9.לעומת זאת, באשר ליתר המבקשות, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור באופן חלקי. בית המשפט המחוזי הורה על ביטול פסק דינו של בית הדין לעררים ביחס אליהן וקבע שיש להשיב את הדיון לבחינה מחודשת אצל המשיבה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בחינתה של שאלת המעמד במקרה שהוכר כגבולי, לא צריכה להתבצע באופן מכאני, אלא בהתחשב במכלול הנסיבות הרלוונטיות, ותוך מתן דגש לשאלה עד כמה המקרה, על מכלול נסיבותיו, מגשים את תכליתה של החלטת הממשלה. לאחר עיון בהמלצת הוועדה הייעודית סבר בית המשפט המחוזי כי זו התייחסה אמנם למרבית הנסיבות הרלוונטיות, אך לא לכולן. כך למשל, הוועדה הייעודית לא נתנה דעתה לכך שהילדות דוברות עברית באופן שוטף ומתקשרות ביניהן ועם חברותיהן בעברית בלבד, שהן מעולם לא יצאו מהארץ (אף לא לניגריה), ושהקשר בינן לבין בני המשפחה המתגוררים בניגריה הוא רופף. בנוסף, צוין כי הבת הגדולה פעילה בתנועת הצופים ועברה ללמוד, מיוזמתה, בבית ספר תיכון שבו מרבית התלמידים אינם מהגרי עבודה. בתוך כך, קבע בית המשפט המחוזי כי ראוי היה ליתן משקל גם לשיהוי הרב בהכרעה בבקשה, שנאמד בכשבע שנים מבקשת המעמד המקורית ועד להכרעה בערר הפנימי כנגד דחייתו, אשר במהלכו הבת הגדולה הוסיפה להתערות בישראל.

10.בית המשפט המחוזי הוסיף כי בשים לב לכך שהמבקש אינו בן משפחה "נלווה" לצורך רכישת מעמד בהתאם להחלטת הממשלה, לא היה מקום לזקוף לחובתה של הבת הגדולה את כניסתו הבלתי חוקית לישראל. בהתאם לכך קבע ביית המשפט המחוזי כי לא היה מקום לדחות את טענת ההפליה שהעלו המבקשים ביחס להחלטת שר הפנים משנת 2014 בהתבסס על העובדה שהמבקש נכנס לארץ בצורה לא חוקית. בהקשר זה, הדגיש בית המשפט המחוזי כי ראוי שתבוצע בחינה פרטנית ביחס לנסיבותיהן של המבקשות תוך התייחסות להחלטת שר הפנים משנת 2014. על כך הוסיף בית המשפט המחוזי וציין את פסק דינו במקרה אחר שעסק בסוגיה דומה (עמ"ן 24757-03-2022 פלונית נ' מדינת ישראל (29.9.2022)). בהתאם לאמור, קבע בית המשפט המחוזי כי על המשיבה לשוב ולבחון מחדש את עניינן של המבקשת ושתי בנותיה, בנפרד מעניינו של המבקש.

בקשת רשות הערעור

11.ביום 20.12.2022 המבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור שבפני, ולצדה בקשה לצו ארעי וצו ביניים. בו ביום, הוריתי למשיבה להגיש תשובה לבקשות, והתייחסות קצרה אשר תבהיר מתי צפוי דיון מחודש בעניינן של המבקשות, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, הוריתי על מתן צו ארעי אשר יאריך את הצו הזמני שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 22.8.2021 עד למתן החלטה אחרת.

12.ביום 29.12.2022 מסרה המשיבה הודעה מעדכנת ובה ציינה כי ביום 28.12.2022 החליטה שרת הפנים דאז להעניק למבקשות מעמד מטעמים הומניטריים, בדומה להחלטתו של שר הפנים משנת 2014 בעניינן של 221 המשפחות. שרת הפנים קבעה כי יונפק למבקשות רישיון ישיבה מסוג ב/1 למשך שנה, וכי בתקופה זו יהיה עליהן להציג מסמכים נדרשים ללשכת רשות האוכלוסין המטפלת. בהמשך לכך נקבע כי הבת הגדולה תקבל מעמד קבע, ויתר המבקשות יקבלו רישיון ישיבה מסוג א/5.

13.בהחלטתי מאותו היום ציינתי כי בקשת רשות הערעור במתכונתה המקורית אינה עדכנית עוד, והוריתי למבקשים להגיש בקשה מעודכנת, ככל שירצו בכך.

14.ביום 8.5.2023 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור מעודכנת, היא הבקשה אשר מונחת בפני. במסגרת הבקשה, טוענים המבקשים כי במסגרת החלטת שר הפנים משנת 2014 ניתן ל-221 המשפחות מעמד מכוח החלטת הממשלה, ועל כן, היה מקום להעניק אף להם מעמד מכוח החלטה זו, ולא מטעמים הומניטריים. בהקשר זה שבים המבקשים על עיקר טענותיהם לפיהן הם עומדים בתנאים של החלטת הממשלה, בשים לב לכך שהמבקש הוא אביה הפסיכולוגי של הבת הקטנה. עוד טוענים המבקשים כי עניינו של המבקש טרם קיבל מענה.

15.בו ביום הוריתי למשיבה להגיש תשובה לבקשה המעודכנת, וביום 28.9.2023 הוגשה תשובה כאמור. המשיבה טוענת כי עניינם של המבקשים אינו מעורר שאלה עקרונית החורגת מנסיבותיהם הפרטניות, וכי לא נפל כל עיוות דין בפסקי הדין בעניינם. לגופם של דברים, המשיבה טוענת כי המבקשים כלל לא הצביעו על כל פגם משפטי שנפל בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות. עוד מציינת המשיבה כי המבקש אמנם אינו זכאי לקבלת מעמד מכוח החלטת הממשלה, אך פתוחה בפניו הדרך להגשת בקשה לקבלת מעמד בישראל במסלולים אחרים. המשיבה מדגישה כי ככל שיבחר המבקש להגיש בקשה כאמור הוא יוכל לנסות ולבסס במסגרתה את טענותיו בדבר היותו האב הפסיכולוגי של הבת הגדולה ואביה הביולוגי של הבת הקטנה.

דיון והכרעה

16.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה שדין הבקשה להידחות. עיון בטענות הצדדים מלמד כי המקרה אינו מעורר שאלות עקרוניות, אלא נסב על יישום קונקרטי של החלטת הממשלה על נסיבותיה הייחודיות של המשפחה שבפנינו (ראו: בר"ם 4420/23 פלונית נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 12 (13.6.2023); בר"ם 6598/23 טסרבוב (בונדרנקו) נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 19 (14.9.2023)). לכך יש להוסיף, מהיבט החשש לעיוות דין, כי נמצא מענה לשלוש המבקשות במישור ההומניטרי, וכי מסלול זה אף לא נחסם בפני המבקש, ככל שיגיש בקשה מתאימה (והשוו: בר"ם 1175/22 וולדגיורגיס נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 15 (2.8.2023)). מבלי לנקוט עמדה, וכפי שציינה המשיבה בתשובתה, ככל שהמבקש יבחר להגיש בקשה כאמור הוא יוכל להציג בגדרה תשתית עובדתית רלוונטית לטענותיו בדבר היותו אביה הפסיכולוגי של הבת הגדולה ואביה הביולוגי של הבת הקטנה. כמובן, אינני נוקטת עמדה לגוף הדברים.

17.סוף דבר: הבקשה נדחית. על מנת לאפשר למבקש להגיש בקשה מתאימה, הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 20.12.2022 ייוותר על כנו למשך 60 ימים נוספים מיום מתן החלטה זו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.