בר"מ 8775-22 בר"מ 8775-22

1.המבקשת מחזיקה בדירה בעיר חולון (להלן: הדירה), כזכאית בדיור ציבורי, בהתאם להסכם שכירות עם חברת עמידר (להלן: עמידר או המשיבה 2) מיום 16.5.2010. בשנים האחרונות ניהלה המבקשת הליכים שונים (שאין הבקשה דנן המקום לפרטם) מול עמידר ומול משרד הבינוי והשיכון (להלן: המשיב 1) במטרה לרכוש את הדירה, בהתאם לחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998 (להלן: החוק). ביום 29.11.2022 הגישה המבקשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (להלן: בית המשפט לעניינים מינהליים), שבמסגרתה ביקשה, בעיקרם של דברים, כי בית המשפט יורה למשיבים להנפיק לה אישור זכאות לרכישת הדירה ולהתקשר עימה בהסכם מכר. בעתירתה טענה המבקשת, בין היתר, כי עמידר מעכבת את הטיפול בנושא עד שהמבקשת תחצה את גיל הפרישה ותאבד את זכאותה על פי החוק, או עד למועד פקיעתו של החוק ביום 31.12.2022.

2.ביום 30.11.2022 החליט בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ג' הס) כי הדיון בעתירה יתקיים ביום 21.3.2023. למחרת, הגישה המבקשת בקשה להקדמת מועד הדיון בעתירה, ושבה על טענתה שלפיה עיכוב בטיפול בעניין יוביל לאובדן זכויותיה לרכישת הדירה, בהתחשב במועד פקיעת תוקפו של החוק. בהתאם להחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, הגיבו המשיבים לבקשה להקדמת מועד הדיון, וציינו כי טענות המבקשת שמורות לה, ולכן אין צורך בהקדמת הדיון בעתירה. במסגרת התגובה חזר המשיב 1 על הצהרתו מהליך קודם שהתנהל בין הצדדים, בזו הלשון:

"... העותרת תוכל לרכוש את הדירה גם אם תעבור את גיל 67 או יפוג החוק בהתאם לזכויותיה בעת הגשת הבקשה (לעניין ההנחה לה זכאית, שתהיה בהתאם לוותק ולמצבה בעת הגשת הבקשה)" (סעיף 4 לתגובה).

3.ביום 13.12.2022 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ג' הס) את הבקשה וקבע כי אין דחיפות בקיום הדיון בעתירה, היות שזכויותיה של המבקשת שמורות לה והעתירה לא תהפוך לתיאורטית לאחר ה-31.12.2022. בית המשפט לעניינים מינהליים הבהיר כי ככל שהמבקשת תמצא זכאית לרכוש את הדירה "הרי שהזכאות תמומש אף לאחר תפוגת החוק, אם יפוג".

4.מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי בית המשפט לעניינים מינהליים שגה בהחלטתו, בהתחשב בכך שעם פקיעת החוק לא תהא עוד למשיבים הסמכות למכור את הדירה. לטענתה, בהעדר מקור סמכות בר תוקף, המשיבים עשויים לטעון כי אין עוד ביכולתם למכור לה את הדירה.

5.לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובצרופותיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. עסקינן בבקשת רשות לערער על "החלטה אחרת" של בית המשפט לעניינים מינהליים. סעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 מונה רשימה סגורה של "החלטות אחרות" עליהן ניתן להשיג בדרך של הגשת בקשת רשות לערער לפני בית משפט זה. על החלטה שאינה מנויה בסעיף זה לא ניתן להשיג אלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי (ראו: בר"ם 6652/17 גני ילדים ומעונות יום בית יעקב ירושלים נ' ועדת המכרזים עיריית ערד, פסקה 4 (24.8.2017); בר"ם 6232/12 ישעיהו נ' זלביץ ואח' (22.8.2012)). החלטה שעניינה מועדי דיון אינה מנויה ברשימה האמורה, ומשכך – דין הבקשה להידחות על הסף. אעיר, כי ממילא נוכח הצהרתו של המשיב 1 לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, פקיעתו הצפויה של החוק לא תשפיע על מצבה המשפטי של המבקשת, ובהתאם טיעון זה לא מחייב את הקדמת מועד הדיון בעניינה של המבקשת.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.