פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 879/18
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. עיריית בני ברק
2. ועדת הקצאות בעיריית בני ברק
3. הרב אריק אדלר, גזבר עיריית בני
ברק - חבר
ועדת ההקצאות
נ ג ד
המשיבים:
1. כרם גפן ישראל בע"מ
2. הרב אליהו דדון, סגן ראש העיר בני
ברק
3. עמותת שיח ודעת
4. עמותת זיו יעקב ורחלי
5. עמותת שבות יעקב וגבריאל
6. עמותת ושכנתי בתוכם משכנות התורה
7. עמותת יד לאחים
8. עמותת ארוחות התורה
9. רח' טובו מיזם
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
מיום 31.12.2017 בעת"ם 14791-12-17 שניתנה על-ידי כבוד סגן הנשיא ק' ורדי
בשם
המבקשים:
עו"ד שחר
בן עמי, עו"ד איתן הברמן,
עו"ד
אורי הברמן
בשם
המשיבה 1:
עו"ד דוד
דרור, עו"ד יובל גרינשטיין
בשם
המשיבה 7:
בעצמה
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 31.12.2017 (עת"ם 14791-12-17, סגן הנשיא ק' ורדי ). בית המשפט המחוזי הורה על מתן צו ביניים שיאסור עשיית כל פעולה להקצאת מקרקעין על-ידי המבקשים – עיריית בני ברק (להלן: העירייה ), ועדת ההקצאות שלה וגזבר העירייה – לעמותות המצוינות כמשיבות 9-3 (להלן בהתאמה: העמותות ).
רקע והליכים קודמים
2.
המשיבה 1 (להלן: המשיבה ), הרשומה כחברה לתועלת הציבור, מפעילה גני ילדים ובתי ספר בעיר בני ברק. ביום 22.6.2015 הגישה המשיבה בקשה להקצאת קרקע לשם בניית בתי ספר וגני ילדים, בהתאם להודעה שפרסמה העירייה בדבר הקצאת קרקעות בתחומיה. ביום 18.1.2017 פורסמה רשימת ההקצאות מטעם העירייה, שבה הוקצו למשיבה 1.5 דונם בלבד. ביום 3.10.2017 דחתה מועצת העיר את ההתנגדות שהגישה המשיבה.
3.
המשיבה הגישה עתירה מינהלית שכוונה נגד דחיית בקשתה לבית המשפט המחוזי, ובה טענה כי בהליך ההקצאה נפלו פגמים שונים היורדים לשורשו, ובכלל זה משוא פנים בהתנהלותם של ועדת ההקצאות וגורמים נוספים בעירייה. בד בבד, הגישה המשיבה בקשה לצו ביניים.
4.
ביום 31.12.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ביניים. בית המשפט המחוזי קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, בהתחשב בכך שטרם נחתמו הסכמים עם העמותות האחרות וממילא ההסכמים טרם אושרו על-ידי שר הפנים. כמו כן, התייחס בית המשפט המחוזי לכך שקיימים מספר צווי ביניים נוספים במסגרת עתירות תלויות ועומדות הנוגעות להליכי ההקצאה בעיר, שחלקן נוגעות במישרין גם לעמותות אשר קשורות בעתירה דנן. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי העמותות לא הצביעו על נזק שייגרם להן מהקפאת המצב הקיים. באשר לסיכויי העתירה, ציין בית המשפט המחוזי כי העתירה מעלה לכאורה שאלות הראויות להתברר.
5.
בנוסף, בית המשפט המחוזי הורה כי התיק ייקבע לדיון בהקדם האפשרי. בהתאם לכך, דיון בעתירה נקבע ליום 9.5.2018.
הבקשה לרשות ערעור
6.
בבקשה שבפני טוענת העירייה כי בית המשפט המחוזי שגה בהחליטו על מתן צו ביניים. בעיקרו של דבר, טוענת העירייה שבית המשפט המחוזי לא בחן כלל את סיכויי העתירה, שהם לשיטתה נמוכים. בפרט, העירייה סבורה כי מדובר בעתירה מוקדמת, בהתחשב בכך שההקצאה טרם קיבלה את אישורו הנדרש של שר הפנים, ולפיכך דינה להידחות על הסף.
7.
לגופו של עניין, טוענת העירייה כי השטח שהוקצה למשיבה מספיק לצרכיה, ומכל מקום דוחה את הטענות למשוא פנים ולניגוד עניינים בפעילותה. העירייה מוסיפה וטוענת כי אף מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן הליך האישור של ההקצאות צפוי להימשך זמן רב, ואף במסגרתו ניתן יהיה לתקוף את ההחלטה בפני משרד הפנים. על כן, כך נטען, למשיבה לא ייגרם נזק בלתי הפיך. עוד נטען בהקשר זה כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לטענות שהעלו העמותות בדבר הצורך לקדם את הליך ההקצאה, בהתחשב במטרות המשמעותיות שהן פועלות לקידומן.
8.
ביום 15.2.2018 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה. בהתאם לכך, ביום 23.2.2018 הגישה המשיבה את תשובתה, שבה נטען כי דין הבקשה להידחות. לטענת המשיבה, הבקשה אינה מקיימת את אמות המידה המצמצמות החלות על התערבות בהחלטות ביניים מסוג זה. המשיבה סומכת ידיה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין מאזן הנוחות ומוסיפה כי בבקשת רשות הערעור לא נזכר דבר קיומן של עתירות תלויות ועומדות נגד הליך הקצאת הקרקעות שבהן הוצאו צווי ביניים, באופן שעולה כדי חוסר תום לב.
9.
בנוסף, טוענת המשיבה כי אין מדובר בעתירה מוקדמת, בהתחשב בכך שההחלטה על דחיית ההתנגדות שהגישה הינה החלטה סופית. המשיבה מטעימה כי בעיקרו של דבר ההחלטה על ההקצאה היא של הרשות המקומית, הגם שהיא כפופה לפיקוחו של שר הפנים. מכל מקום, לטענת המשיבה נפלו בהליך ההקצאה פגמים חמורים, במובן זה שהוא היה נגוע בניגוד עניינים ובשיקולים זרים.
10.
יצוין כי ביום 27.2.2018 הגישה אף המשיבה 7 את תגובתה לבקשה, ובה הצטרפה לעמדת העירייה.
דיון והכרעה
11.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.
12.
כידוע, ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בבקשות לסעדים זמניים (ראו למשל: בר"ם 5777/17 רשק נ' עיריית ירושלים , פסקה 9 ( 30.7.2017); בר"ם 10069/17 גליק נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה והבטיחות , פסקה 11 (11.1.2018) (להלן: עניין גליק )). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק סטייה מכלל זה.
13.
באשר למאזן הנוחות, לא התרשמתי שצו הביניים יגרום נזק של ממש למבקשת או לעמותות, בהתחשב בכך שההקצאה טרם אושרה וממילא טרם נחתמו הסכמים עם העמותות. בעיקרו של דבר, משמעותו של צו הביניים היא הקפאת המצב הקיים תוך מניעת התרחבותה של פעילות העמותות, ולא פגיעה בפעילות קיימת (לשיקול זה בהקשרה של עתירה נוספת, ראו בר"ם 1534/18 עיריית בני ברק נ' ניידות חב"ד בע"מ ( 27.2.2018)) . לכך מתווספת העובדה שדיון בעתירה נקבע ליום 9.5.2018, כך שהקפאת ההליך אינה צפויה להימשך זמן רב. הדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב באופיין החמור של הטענות המכוונות כנגד הליך הקצאת הקרקעות, שעניינן בניגוד עניינים ומשוא פנים (ראו גם: בר"ם 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות – נציבות המים , פסקה 14 ( 6.4.2006)). משאלו הם הדברים באשר למאזן הנוחות, שלו נתונה הבכורה מבין השיקולים החולשים על בקשה לסעד זמני (ראו: עניין גליק , בפסקה 13), איני נדרשת לקבוע מסמרות באשר לסיכויי העתירה.
14.
לא למותר לציין כי שאר הטענות, ובכללן טענות הסף שהעלתה העירייה, יוכלו להתברר במסגרת ההליך העיקרי.
15.
סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, העירייה תישא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 שקל.
ניתנה
היום, י"ח באדר התשע"ח (5.3.2018).
ש ו פ ט ת