פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
880/14
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
חניון הככר עפ-אר בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית תל אביב
2. אחוזת החוף בע"מ
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל
אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ק' ורדי)) בעת"ם
3101-01-14 שניתנה ביום 22.1.2014
בשם המבקשת:
עו"ד ארז הלל; עו"ד אפריל פרידמן
החלטה
1.
המבקשת מפעילה חניון ברחוב פרישמן 43 בתל אביב. ביום 23.12.2013 החליטה העירייה שלא לאשר למבקשת מתן רישיון להצבת שלט הכוונה לחניון (להלן: שלט ההכוונה ) . יצוין כי שלט ההכוונה המבוקש כבר הוצב חודשיים קודם לכן ברח' דיזינגוף הסמוך. בהחלטה צוין כי "בהתאם למדיניות השילוט העירונית לא ניתן לאשר שילוט הכוונה לבית עסק במרחב הציבורי או כל שילוט אחר על מתקן עצמאי". בהמשך, הוצאו גם דרישה להסרת שלט ההכוונה ודרישה לתשלום קנס בסך 750 ש"ח בגין הצבת שלט ההכוונה. בעקבות החלטה זו, הגישה המבקשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו. בעתירה נטען כי החלטת העירייה נגועה בניגוד עניינים, אפליה, חוסר שוויון וקיפוח, לעומת היחס המועדף שלו זוכה חברת אחוזות החוף בע"מ, שהיא בבעלותה המלאה של העירייה, בתחום שילוט ההכוונה לחניונים. בין היתר, צוין כי במועד התקנת שלט ההכוונה של המבקשת, הוא הותקן בסמוך לשלט קיים של חברת אחוזות החוף.
2.
בד בבד עם הגשת העתירה, הוגשה גם בקשה לצו ביניים, לאסור על הסרת שלט ההכוונה עד להכרעה בעתירה. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ק' ורדי ) דחה את הבקשה לצו ביניים וביטל צו ארעי שניתן על-ידו קודם לכן. בית המשפט ציין כי השלט של אחוזות החוף שהיה ממוקם באותו מקום הוסר על-ידי העירייה ביום 29.12.2013, ולכן לא יכולה המבקשת לטעון לאפליה ביחס לשלט זה. עוד נמצא כי המבקשת עשתה לעצמה דין עצמי, בכך ששמה את
שלט ההכוונה ללא רישיון באופן חד-צדדי ובניגוד לחוק, ומטעם זה אין מקום למתן צו ביניים.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי סיכויי העתירה להתקבל הינם גבוהים, וגם מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתה. המבקשת טוענת כי ניתן לה "רישיון זמני/על-תנאי" להצבת שלט ההכוונה, ומכאן שהותרת השלט על כנו עד להכרעה בעתירה הוא בבחינת שמירת המצב הקיים. לעניין סיכויי העתירה, חוזרת המבקשת על טענותיה בדבר מדיניות מפלה ובלתי סבירה של העירייה ביחס להצבת שלטי ההכוונה לחניונים בעיר שלא מטעם החברה שבבעלותה, חברת אחוזות החוף. במישור מאזן הנוחות, נטען כי לא ייגרם לעירייה כל נזק אם השלט יישאר על כנו עד להכרעה בעתירה, ומנגד – כי אם יוסר השלט לפני הדיון בעתירה ייגרם למבקשת "נזק חמור שאינו בר תקנה".
4.
כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני עניינים: סיכויי העתירה להתקבל ו"מאזן הנוחות". שני רכיבים אלה אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא הם נשקלים על בסיס מה שמכונה לעתים "מקבילית כוחות", שמשמעותה היא, כי ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך (ראו: בר"ם 8601/10 ק.מ.מ. מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב (20.12.2010) ). לאחר בחינת הבקשה, אני סבור כי די בשיקולי מאזן הנוחות כדי להביא לדחייתה, מבלי שאדרש לנקוט עמדה בנוגע לסיכויי העתירה בשלב מקדמי זה. כפי שציין בית המשפט קמא, הצבת השלט במקומו הנוכחי ללא רישיון היא בבחינת עשיית דין עצמי שאין להכשירה במסגרת של צו ביניים. אי-מתן צו הביניים לא ישלול את בירור טענות המבקשת כלפי הרשות במסגרת העתירה, ואילו נתינתו היא בבחינת "הכשרה, ולו זמנית, של המשך הצבתם של שלטי חוצות ברחבי העיר שלהקמתם לא ניתן היתר כחוק, ואשר הוצבו בבחינת עשיית דין עצמית" (בג"ץ 6597/00 מרקעי תקשורת בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (8.10.2000)). יוער, כפי שציין גם בית המשפט קמא, כי אין עניינם של המבקשים דומה לזה שנידון בהחלטתי בעת"מ (מינהליים ת"א) 1128/03 כל נוב ניהול 96 בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (16.3.2003). בעניין כל נוב , ניתן אמנם צו ביניים המונע הסרת שלט עד להכרעה בעתירה, אך דובר במצב שבו השלט הוצב מלכתחילה ברישיון. לא זה המצב בענייננו. המבקשת משליכה את יהבה על החלטה מיום 17.12.2013 (שצורפה כנספח 6-א' לבקשה) שבגדרה החליטה ועדת השילוט העירונית לעכב את ביצוע הליכי האכיפה ביחס לשלט ההכוונה עד לסיום הבירור בעניינו, אך מהחלטה זו לא ניתן ללמוד כי ניתן למבקשת רישיון לקביעת שלט ההכוונה.
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' באדר א התשע"ד (4.2.2014).
ש ו פ ט