בר"מ 8820/16 בר"מ 8820/16

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 1.11.2016 (עת"ם 47652-07-16, השופטת צ' צפת ). בהחלטה זו נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתם של המשיבים 4-1 למתן צו ביניים בגדרה של עתירה מינהלית שהגישו.

2.המחלוקת שבין הצדדים שלפני נעוצה בתכנית בניה הידועה כתכנית 553-0198077 והמתייחסת למתחם המכונה "שכונת שתיל" במערב העיר רמת השרון (להלן: התכנית ). ביום 14.4.2015 החליטה המשיבה 7, הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל אביב (להלן: הוועדה המחוזית ) על הפקדתה של התכנית. בהמשך לכך, הוגשו מספר התנגדויות כנגד אישורה, ובהן התנגדותה של המשיבה 8, הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון (להלן: הוועדה המקומית ) והתנגדותם של המשיבים 4-1, המייצגים לדבריהם את תושבי העיר רמת השרון (להלן: המתנגדים ). ביום 7.3.2016 החליטה ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית ליתן תוקף לתכנית בתנאים שקבעה, וזאת לאחר ששמעה את ההתנגדויות שהוגשו.

3.בהמשך לכך, הגישו המתנגדים בקשת רשות להגשת ערר על החלטת הוועדה המחוזית לאישור התוכנית לפי סעיף 110(א)(2) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ). ביום 19.4.2016 דחתה המשיבה 5, יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה תל אביב (להלן: יו"ר הוועדה המחוזית ) את בקשת רשות הערר. בהמשך לכך, ביום 10.5.2016 היא דחתה את בקשת המתנגדים לעיון חוזר בהחלטה זו.

4.בינתיים, הגישה הוועדה המקומית ערר לוועדת המשנה לעררים שליד המועצה הארצית לתכנון ובניה, המשיבה 6 (להלן: ועדת המשנה לעררים ), על החלטתה של הוועדה המחוזית לאשר את התוכנית, וזאת מכוח זכותה של הוועדה המקומית לעשות כן לפי סעיף 110(א)(1) לחוק התכנון והבניה. בהמשך לכך, הגישו המתנגדים בקשה להצטרף כמשיבים לערר זה. בקשתם נדחתה ביום 4.7.2016 על-ידי יו"ר ועדת המשנה לעררים, בציינה כי משמעותה המעשית של הבקשה היא מתן אפשרות להגשת ערר נוסף ונפרד באצטלה של הגשת תשובה לערר, תוך עקיפת ההחלטות הקודמות בעניין.

5.ביום 28.7.2016 הגישו המתנגדים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי ובה ביקשו כי בית המשפט יורה על ביטול החלטתה של יו"ר הועדה המחוזית שלא ליתן להם רשות ערר על החלטתה של הוועדה המחוזית, או לחלופין יורה על ביטול ההחלטה הדוחה את בקשתם להצטרף כמשיבים לערר של הוועדה המקומית. כמו כן, ביום 18.9.2016 הגישו המתנגדים בקשה למתן צו ביניים ולפיו ועדת המשנה לעררים תימנע מלדון בעררה של הוועדה המקומית עד להכרעה בעתירה, וזאת לרקעו של הדיון שצפוי היה להיערך בוועדת המשנה לעררים ביום 2.11.2016.

6.בית המשפט המחוזי נענה לבקשת המתנגדים למתן צו ביניים. בהחלטתו שניתנה ביום 1.11.2016 ציין בית המשפט המחוזי כי בשים לב לכך שהדיון בערר שהגישה הוועדה המקומית קבוע ליום המחרת, ו"על מנת שלא לייתר את הדיון", ועדת המשנה לעררים תימנע בשלב זה מלדון בערר. להשלמת התמונה יוער כי דיון בעתירה נערך בבית המשפט המחוזי ביום 26.10.2016, מספר ימים לפני שנתקבלה החלטתו בעניין הבקשה למתן צו ביניים.

7.הבקשה דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי ליתן צו ביניים כמבוקש על ידי המתנגדים. לשיטת המבקשים, שהם בעלי זכויות במקרקעין שעליהם חלה התכנית, החלטתו של בית המשפט המחוזי מעכבת את הדיון בוועדת המשנה לעררים ללא הגבלת זמן, הגם שסיכויי העתירה של המתנגדים נמוכים ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק כנגד מתן הצו. בהקשר זה נטען כי עיכובם של הליכי התכנון, הנמשכים זה שנים ארוכות, גורם לנזק בלתי הפיך למבקשים ולאזרחים רבים נוספים הממתינים לקידום התכנית. המבקשים מוסיפים כי אם יתחיל הדיון בערר ורק לאחר מכן יינתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעתירה שהגישו המבקשים, לא יהיה בכך כדי לגרום נזק של ממש, שכן ניתן יהיה לצרף את המתנגדים להליך ולקיים דיון נוסף בערר. כמו כן, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי לא פירט די בהחלטתו מהם השיקולים שעמדו בבסיסה, מלבד העובדה כי לא עלה בידו ליתן את פסק הדין בעתירה.

8.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הנסבות על בקשות למתן צו ביניים (ראו למשל: בר"ם 8325/14 בן רז השקעות ופיתוח בע"מ נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה - מחוז צפון , פסקה 15 (29.12.2014); בר"ם 7480/15 אבו ליל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה , פסקה 11 (18.11.2015)). איני סבורה כי יש מקום לחרוג מהכלל האמור במקרה דנן. לא השתכנעתי כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נפל פגם המצדיק התערבות, וזאת בשים לב לשיקולים המנחים בעת הכרעה בבקשה למתן צו ביניים, ובפרט לשלב שבו מצוי ההליך בבית המשפט המחוזי.

9.אשר על כן: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.