בר"מ 8828/16 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

1.

המשיבה (מגדל חברה לביטוח בע"מ; להלן: מגדל ) היא הבעלים והמחזיקה בנכס ששטחו 595 מ"ר הנמצא בקומת החניון של מרכז מסחרי בתל אביב, שנרכש לשם השכרתו ולא לצורכי פעילות הביטוח של מגדל (להלן: הנכס ), המתנהלת במרביתה ממבנה הנמצא בפתח תקווה. עם רכישת הנכס על ידי מגדל בשנת 2011 שינה המבקש את סיווגו לעניין שיעור ארנונה מסיווג של "מחסנים" לסיווג של "חברות ביטוח ומבטחים" בהתאם לצו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו (להלן: צו הארנונה ) וזאת משמדובר במבנים המוחזקים על ידי חברת ביטוח, באופן שהגדיל בשיעור ניכר את סכום החבות של מגדל בארנונה (בנקודה זו יוער כי כעולה מעמדת המבקש, שמגדל לא חלקה עליה, הסיווג האמור לא השתנה מאז שנת 2011, למעט עדכוני תעריפים). השגה שהגישה מגדל בעניין נדחתה; ובהמשך לכך נדחה ביום 1.5.2014 ערר שהגישה לוועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב (להלן: הוועדה ). הוועדה עמדה על כך שסיווג של נכסים המוחזקים על ידי חברות ביטוח צריך להיעשות לפי מבחן משולב (להלן: המבחן המשולב ) המתייחס למהות השימוש בנכס ולמיהות המשתמש בנכס. נקבע כי בנסיבות המקרה דנן מגדל נמנעה מלהציג ראיה חד משמעית לשימוש בנכס כ"מחסנים". לפי קביעת הוועדה, "גם אם הנכס הנדון בערר הספציפי בפנינו, אינו חלק מהותי מהמערך הלוגיסטי הפונקציונאלי של חברת הביטוח ככזו, הרי שכל עוד לא מסרה הודעה על חילופי מחזיק לאחרים שיש בכוונתם להשתמש בנכס כ'מחסן'; כל עוד לא הוכח השימוש בפועל בנכס; כל עוד לא פנתה למשיב בבקשה לבדוק אם אמנם הנכס ריק, יוותר החיוב שלה בסיווג הספציפי על פי מהות המחזיק". לבסוף דחתה הוועדה את טענת מגדל שלפיה השינוי בסיווג הנכס כתוצאה ממיהות המחזיק מהווה אפליה פסולה, שכן, כפי שנקבע, אין מקומה של טענה זו להתברר לפני הוועדה.

2.

ביום 9.6.2016 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שיצר ) את ערעור מגדל. בית המשפט עמד על הכלל, הנגזר מסעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: חוק ההסדרים ), שלפיו לשם קביעת סיווג הנכס לצורכי ארנונה אין די בבחינת מיהות המחזיק, אלא יש צורך בעריכת מבחן משולב הבוחן את סוג הנכס, שימושו

ומיקומו . נקבע כי קביעה זו עולה בקנה אחד אף עם החלטת הוועדה שציינה כי סיווג גורף של כל נכס הנמצא בבעלות חברת ביטוח כנכס שיש לגבות בגינו ארונה בשיעור "חברות ביטוח ומבטחים" הוא בלתי סביר ועומד בניגוד לסעיף 8(א) האמור. תמיכה נוספת במסקנה האמורה מצא בית המשפט בפסיקתו של בית משפט זה. בנתון לכך דחה בית המשפט את טענת המבקש שלפיה יש להחיל על הנכס סיווג של "חברות ביטוח ומבטחים" באופן גורף, נוכח עיסוקה של מגדל. נקבע כי בנסיבות העניין הוכיחה מגדל כי עם רכישת הנכס, השימוש בו נותר כשהיה – היינו, לצורכי מחסנים, חלף שימוש לצורכי הפעילות הביטוחית של מגדל. עוד צוין כי המבקש נמנע מהבהרת המצב העובדתי אשר לנכס, הגם ששלח פקח מטעמו למקום. על יסוד קביעות אלו נמצא כי מגדל ביססה את טענתה ברמה לכאורית כי הנכס משמש בתורת מחסנים, ומכאן עובר הנטל למבקש להוכיח כי השימוש בנכס אינו שכזה. אולם, בענייננו, הנטל לא הורם.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. עמדת המבקש היא בתמצית כי הסיווג "חברות ביטוח ומבטחים" הוא סיווג ספציפי שצריך לחול על כל נכס המוחזק על ידי מי שהוא מבטח, ועל כן, מקום שבו מדובר בנכס המוחזק על ידי מבטח – אין תחולה לכל סיווג אחר המופיע בצו הארנונה, ואין כלל מקום לבחון קיומם של סיווגים חלופיים בצו הארנונה. לדברי המבקש את הסוגיה האמורה יש לבחון בשני מישורים. במישור הסמכות העניינית נטען כי ככל שחברת הביטוח טוענת כי חרף ההגדרה המפורשת בצו הארנונה של "חברות ביטוח ומבטחים" יש לבדוק את התאמתו של נכס גם לסיווגים אחרים, היא תוקפת למעשה את האמור בצו הארנונה ומעלה טענות שאינן בסמכות מינהל הארנונה והוועדה, ושהדרך להעלותן היא באמצעות הגשת עתירה מינהלית. ב מישור המהותי נטען כי הבדיקה שערך בית המשפט לעניינים מינהליים אשר לפעילות שנעשית בנכס בפועל, תוך ניסיון להבחין בין פעילות אשר נמצאת ב"ליבת עסקי הביטוח" לבין פעילויות אחרות של חברת הביטוח בנכס, מנוגדת לדין ולפסיקתו של בית משפט זה. נטען כי המבחן המשולב נועד לעצם קביעת הסיווגים השונים בצו הארנונה, וככל שיש לנישום טענות בעניין זה – הרי שהדרך פתוחה לפניו לתקוף אותן בעתירה מינהלית. לשיטת המבקש, דחיית הבקשה והותרת פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים על כנו משמעם – הלכה למעשה – ריקון מתוכן של הסיווג "חברות ביטוח ומבטחים". לדברי המבקש אף קיימת בסוגיה זו פסיקה סותרת של בתי המשפט לעניינים מינהליים. לבסוף ציין המבקש כי מגדל לא הוכיחה כי השימוש שנעשה בפועל בנכס הוא למטרות מחסנים.

4.

מגדל סומכת ידיה על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים. לדבריה, אין מקום להתערב בתוצאת פסק הדין בשים לב לאמת המידה המצמצמת החלה על בקשות מסוג זה. עוד טוענת מגדל כי אין מקום לקבוע שהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים ניתנה בחוסר סמכות, שכן טענותיה מופנות לקביעות שעניינן סיווג נכס לצורכי ארנונה – עניין שהוא בסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר. לגופן של טענות המבקש מציינת מגדל כי בהתאם לסעיף 8(א) לחוק ההסדרים, התבחינים שלפיהם יש לקבוע סיווג נכס לצורכי ארנונה הם סוג הנכס, שימושו ומיקומו. חוק ההסדרים אינו מכיר באפשרות לסווג את הנכס לצורכי ארנונה לפי הבעלות

בו.לתמיכה בטענתה האמורה הפנתה מגדל לפסיקתו של בית משפט זה, שבה נקבע – לטענתה – כי אין מקום לבחון את מיהות המחזיק בנכס במנותק משאלת השימוש שנעשה בו בפועל. מגדל אף מדגישה כי טענתה שלפיה הנכס משמש כ"מחסן" לא נסתרה על ידי המבקש.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, אמת המידה ליתן רשות לערער בבקשה שעניינה סיווגו של נכס לצורכי ארנונה היא מצמצמת. היינו, רשות כאמור תינתן מקום שבו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים להליך או מקום שבו דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין ( בר"ם 7680/16 סמינר אפעל נ' עיריית רמת גן , פסקה 4 (26.1.2017); בר"ם 1515/16 מנהל הארנונה בעיריית חיפה נ' ברוק , פסקה 5 (25.5.2016)). הבקשה דנן אינה באה בקהלם של המקרים האמורים. שאלת סיווגו של נכס בהתאם לתבחין של "מיהות המשתמש" נדונה והוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה (ראו עע"ם 3832/07 עיריית עפולה נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 21 (21.12.2010); רע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' עירית חיפה , פסקה 19 (28.12.2005)). איני סבור כי יש מקום ליתן רשות לערער כדי לדון בסוגיה זו פעם נוספת (השוו לבר"ם 8943/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב , פסקה 5 (19.1.2011), שנסיבותיו דומות לאלו שלפניי, הגם שבית המשפט לעניינים מינהליים הגיע שם לתוצאה שונה, בנסיבות שבהן הוועדה קבעה כי הנכס הוא חלק מהותי מהמערך הלוגיסטי הפונקציונאלי של חברת הביטוח) . בית המשפט לעניינים מינהליים אך יישם את ההלכה הנהוגה בעניין זה, בנתון לתשתית העובדתית שנפרסה לפניו, ואין בכך כדי לקבוע הלכה חדשה. כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב ב"גלגול ש לישי" בקביעות שהן יישומיות באופיין, וזאת גם אם נפלה טעות בפסק הדין – ואיני קובע מסמרות בשאלה זו ( בר"ם 201/15 מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' אינטרגאמא נכסים (1961) בע"מ , פסקה 8 (22.4.2015)).

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות מגדל בסכום של 8,000 ש"ח.