פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"מ
8832/18
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
עו"ד נדב מאיוסט
נ ג ד
המשיבה:
הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריות
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום
29.10.2018 בעמ"ן 53512-12-17 שניתן על ידי כבוד השוטת ב' בר-זיו
בשם המבקש:
עו"ד צליל
דניאלי-פרץ
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 29.10.2018 (עמ"ן 53512-12-17, השופטת ב' בר-זיו ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטתה של ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה בחיפה (להלן: ועדת הערר ) מיום 17.9.2017.
2.
מקורה של הבקשה בהיטל השבחה שהשיתה המשיבה, הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריות (להלן: הוועדה המקומית ) על המבקש בגין נכס בבעלותו. ביום 17.7.2017 דחתה ועדת הערר בקשה שהגיש המבקש להארכת המועד להגשת ערר על החיוב, שאותו יש להגיש בתוך 45 יום כאמור בסעיף 14(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, מאחר שלשיטתה נימוקי הבקשה לא הצביעו על טעם מיוחד המצדיק זאת.
3.
ביום 6.11.2017 הגיש המבקש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי נגד החלטתה של ועדת הערר. ביום 17.12.2017 נמחקה העתירה המינהלית בהסכמת הצדדים בהתחשב בכך שהיה על המבקש להגיש ערעור מינהלי בעניין (עת"ם 13054-11-17, השופט העמית ג' גינת ). בית המשפט המחוזי ציין כי "אין בעצם מחיקת העתירה הנוכחית כדי לפגוע בזכותו של העותר להגיש ערעור מינהלי כדין".
4.
בהמשך לכך, ביום 26.12.2017 הגיש המבקש ערעור מינהלי על החלטתה של ועדת הערר, וביום 29.10.2018 זה נדחה על הסף על-ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי היה על המבקש לציין כמשיבה בערעור את ועדת הערר, ולא את הוועדה המקומית. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי ממילא חלף המועד להגשת הערעור. בקשה שהגיש המבקש לעיון חוזר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה אף היא.
5.
הבקשה שבפני מכוונת כאמור כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי המשיבה הנכונה בערעורו הייתה אמורה להיות הוועדה המקומית וכי קביעתו של בית המשפט המחוזי במסגרת העתירה המינהלית שהגיש, לפיה מחיקת העתירה לא תחסום אותו מלפנות בהליך המתאים, האריכה את המועד להגשת הערעור המינהלי. המבקש מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים ומצדיקים את הארכת המועד להגשתו. לסיום, טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי גרם לו לעיוות דין בכך שחסם בפניו את הדרך לביקורת שיפוטית בשל כשל טכני ופרוצדורלי בלבד.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. כידוע, אמת המידה לקבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" היא מחמירה, כך שמבקש הרשות נדרש להצביע על קיומה של שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או על חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, צדק המבקש בטענתו לפיה המשיבה הנכונה בערעור הייתה אכן הוועדה המקומית ולא ועדת הערר. אולם, מכל מקום, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי המבקש לא הגיש את הערעור במועד. הגשתה של העתירה המינהלית, שאינה ההליך הנכון בנסיבות העניין, לא האריכה את מסגרת הזמנים שעמדה לרשותו לצורך כך. היה אפוא על המבקש להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת הערעור מטעמים מיוחדים לפי תקנה 38 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, ואפשרות זו עדיין פתוחה בפניו. בית המשפט המחוזי ידון בבקשה כזו, אם תוגש, בהתאם להלכה בעניין הארכת מועד להגשת ערעור מינהלי (ראו: בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה , פסקאות 11-7 (10.12.2013)) ובהתחשב במכלול נסיבות העניין. מטעם זה, אין לומר שדחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין.
7.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ו בטבת התשע"ט (3.1.2019).
ש ו פ ט ת