בר"מ 8838/17 מרכז השלטון המקומי נ. ליאוניד פקטרוביץ

זו נדחתה בקשה מוסכמת, לביטול ולחלופין לדחיה של ישיבת הוכחות הקבועה ליום 16.11.2017 ב-ת"צ 46584-02-15. לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור על צרופותיה, שהוגשה אף היא בהסכמת הצדדים כולם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה, לדון בה כבערעור ולהורות על קבלת הערעור. בנסיבות אלה מתייתר הצורך בדיון בבקשה נוספת שהגיש המבקש, והיא לעיכוב ההליכים בבית המשפט המחוזי.

2.

ראשית לרקע שהוליד את הבקשה שלפניי. בחודש פברואר 2015 הגיש המשיב 1 (להלן: פקטרוביץ ) בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה 2 (להלן: העירייה ), שעניינה השבת סכומים המשקפים ריבית או הפרשי הצמדה שהעירייה הותירה בידיה שלא כדין בעת שביצעה החזרי ארנונה שחברי הקבוצה היו זכאים להם; וביום 22.2.2017 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' קיסרי ) על אישורה של התביעה כייצוגית.

בחודש מאי 2017 הגיש המבקש (להלן: מרכז השלטון המקומי או המרכז ) בקשה להצטרף כצד להליך הייצוגי, וזאת לנוכח השלכות רוחב שהיו צפויות להיות נלוות להכרעה בתביעה. על פי הנטען באותה בקשה, מרכז השלטון המקומי מאגד את כלל העיריות והמועצות המקומיות בישראל, ומשמש כ"שופר" של הרשויות הללו בסוגיות בעלות השלכות רוחב המשפיעות על התנהלותן. הבקשה התקבלה ביום 11.6.2017, בהחלטה קצרה שלפיה "לבקשת המבקש, אני מצרף אותו כנתבע נוסף בתובענה הייצוגית המתנהלת בתיק זה. מרכז השלטון המקומי יגיש כתב הגנה עד יום 6.7.17" (ההדגשות שלי-ע'ב').

יצוין בנקודה זו כי סעיף 15 ל חוק תובענות ייצוגיות , התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק ), מתווה מסלול ייחודי לדיון בבקשת הצטרפות של ארגון להליך ייצוגי – וזאת בשים לב למאפיינים המיוחדים של ארגונים והגדרתם בהליכי תובענות ייצוגיות, ולחשיבות הציבורית שבשילובם בהליכים מסוג זה (להרחבה ראו: ע"א 7842/16 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' פירסק

(27.9.2017)). אף על פי כן, הן בקשת ההצטרפות מאת מרכז השלטון המקומי והן ההחלטה שניתנה בבקשה זו, לא התייחסו ולו במילה למבחנים הקבועים בסעיף 15 לחוק. נראה כי זו אף הסיבה לכך שבית המשפט הורה על צירופו של מרכז השלטון המקומי כנתבע נוסף בתובענה הייצוגית – הגם שלא מבוקש נגדו כל סעד בתובענה הייצוגית.

3.

טרם שהחלה שמיעת הוכחות בתובענה הייצוגית, פקטרוביץ והעירייה באו במגעים לסיומו של ההליך ביניהם בדרך של פשרה. ביום 6.7.2017 הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה בין השניים, ובד בבד הוגשה בקשה מטעם מרכז השלטון המקומי למחיקתו מן ההליך הייצוגי. על פי הנטען בבקשת המחיקה, סיום התובענה הייצוגית בדרך של פשרה משמעו שלא ניתן עוד לייחס להליך השלכות רוחב, ומשכך אין עוד טעם בהשתתפותו של המרכז בדיונים.

אשר להסדר הפשרה המוצע – לאחר שתוקן בהתאם להערות בית המשפט המחוזי, ביום 5.11.2017 נקבע כי הסדר זה יפורסם בעיתונות ויועבר לתגובתם של הגופים המנויים בסעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות. ואולם כבר ביום 9.7.2017 נדחתה בקשת מרכז השלטון המקומי למחיקתו מן התובענה – תוך שנדחתה עמדת המרכז שלפיה להסדר הפשרה בתובענה הייצוגית שבה עסקינן, ככל שיושג ויאושר, לא יתלוו השלכות רוחב החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים.

4.

לנוכח התקדמות הליכי הפשרה כאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 5.11.2017, פנה פקטרוביץ לבית המשפט בבקשה מוסכמת לבטל או לדחות את דיון ההוכחות בתובענה הייצוגית שנקבע זה מכבר ליום 16.11.2017. ואולם בהחלטה מיום 9.11.2017 דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שקבע כי " הסדר הפשרה שבקשה לאישורו הוגשה אינו כולל את הנתבע 2 (מרכז השלטון המקומי-ע'ב'). על כן, למרות ההליכים לאישור הסדר פשרה, יש לקיים את ההוכחות כנגד הנתבע 2 ". החלטה זו היא שעומדת במוקד בקשת רשות הערעור שבה עסקינן.

כפי שכבר בואר לעיל, בית המשפט המחוזי נתפס לכלל טעות משהורה על צירופו של מרכז השלטון המקומי כנתבע בתובענה הייצוגית – שכן התובענה אושרה כייצוגית אך ורק נגד העירייה, וממילא לא נתבע מן המרכז סעד כלשהו בתובענה הייצוגית. לכל היותר היה מקום להורות על השתתפותו של המרכז בדיונים בתובענה הייצוגית, ואף זאת בכפוף להתקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות. משמצא בית המשפט כי אין מקום לברר את התובענה הייצוגית נגד העירייה כל עוד מתקיימים בין הצדדים מגעים לפשרה, ברי כי אין מקום לקיום ישיבת הוכחות אך ורק נגד מרכז השלטון המקומי כפי שנקבע בהחלטה שבה עסקינן; ואין זאת אלא שיש להורות על ביטול ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 16.11.2017 כמבוקש בהסכמה בבקשה שלפניי.

5.

בשולי הדברים יצוין שוב האמור בסעיף 3 לעיל, כי בקשת מרכז השלטון המקומי למחיקתו מן התובענה הייצוגית נדחתה זה מכבר על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 9.7.2017. בקשת רשות הערעור שבה עסקינן אינה סבה על החלטה זו – ואולם נדמה לי כי בנסיבות המקרה נדרשת הערת הבהרה בנדון. השאלה אם יש להותיר את מרכז השלטון המקומי כצד להליך עד לתום הדיון בתובענה הייצוגית נתונה ככלל לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, שהיא האמונה על ניהול הדיון בתובענה הייצוגית. עם זאת, אומר את הברור מאליו, והוא: ככל שיינתן פסק דין על דרך הפשרה נגד העירייה, אין מקום להוסיף ולנהל את התובענה הייצוגית נגד מרכז השלטון המקומי – שכן אין בין צדדים אלה יריבות משפטית.

6.

סוף דבר, התוצאה היא שהערעור מתקבל, וישיבת ההוכחות הקבועה ליום 16.11.2017 מבוטלת. אין צו להוצאות.