בר"מ 887/13 מדינת ישראל משרד הפנים נ. איידר קסימוב

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עמ"ן 41484-12-12, השופט א' יעקב ). פסק הדין ביטל את החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין למשמורת ) מיום 8.11.2012 והורה על שחרור בתנאים של המשיב 1 (להלן: המשיב ) ממשמורת. המדינה (להלן: המבקשת ) הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, וכן את הבקשה שבפני לעיכוב ביצוע של פסק הדין ולהשארתו של המשיב במשמורת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

2.

פסק דינו של בית המשפט קמא הורה על שחרורו של המשיב, שנמצא במשמורת לאחר שהוצא נגדו צו הרחקה מישראל, מטעם אחד בלבד – והוא: העובדה שהמשיב הגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. בית המשפט קמא הסביר כי בהתאם לנהלי משרד הפנים מי שהגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל, ממילא לא יורחק עד למתן החלטה בבקשה זו. לכן, לשיטת בית המשפט קמא, המשיב ממילא אינו מועמד לגירוש עד למתן החלטה בבקשה שהגיש להסדרת מעמדו מטעמים הומניטאריים, ועל כן אין להחזיקו במשמורת.

3.

את שאלת עיכוב הביצוע יש לבחון משני היבטים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בנסיבות העניין, בקשת רשות הערעור מעוררת לכאורה שאלה נכבדה הנוגעת לאופן יישומו של הנוהל הנזכר, בנסיבות שבהן חלות לכאורה הוראות חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, בנושא שחרור ממשמורת של מי ששוהה בישראל שלא כדין, ובכללן הוראות בדבר הסייגים לשחרורו בערובה של שוהה שלא כדין (סעיף 13ו(ב) לחוק). בנוסף לכך, מאזן הנוחות נוטה בשלב זה לטובת של המבקשת, בשים לב לעברו הפלילי העשיר של המשיב, שביצע לאורך השנים שורה של עבירות רכוש ואלימות, באופן שמעלה חשש לשלום הציבור.

4.

לאור האמור לעיל, אני מורה על עיכוב הביצוע של פסק דינו של בית המשפט קמא ועל השארתו של המשיב במשמורת, עד למתן החלטה אחרת בעניינו.