בר"מ 8876/17 רפאל לויט נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 2.11.2017 (עמ"ן 40229-12-16, השופט א' בכר ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתה של ועדת הערר לתכנון ובניה – פיצויים והיטלי השבחה מחוז תל אביב (להלן: ועדת הערר ) מיום 7.12.2016.

2.

בשנת 1982 רכשו המבקשים דירת מגורים ברמת גן ששטחה 116.5 מ"ר (להלן: הדירה ). המבקשים התגוררו בדירה עד שנת 2013 ואז מכרו אותה. אין חולק כי במהלך השנים שחלפו מאז הרכישה חלו על הדירה מספר תוכניות משביחות, אשר מאפשרות להרחיבה כך ששטחה יעלה על 140 מ"ר. בעקבות מכירת הדירה הוצא למבקשים היטל השבחה בגין שטח של 3.6 מ"ר, לאחר שהובא בחשבון הפטור החל על הרחבה עד לשטח של 140 מ"ר לפי סעיף 19(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: סעיף 19 (ג) ).

3.

המבקשים הגישו ערר על חיובם בהיטל השבחה. לשיטתם, יש לפרש את לשונו של סעיף 19(ג) באופן שאמנם מגביל את הפטור מהיטל השבחה במקרה של בנייה החורגת מ-140 מ"ר, אך לא במקרה של מכירה של דירה שניתן להרחיבה, אך טרם הורחבה בפועל.

4.

ביום 7.12.2016 נדחה הערר שהגישו המבקשים. ועדת הערר קבעה כי הפטור שמקנה סעיף 19(ג) מוגבל לשטח של 140 מ"ר, ואינו מבחין בין דירה שהורחבה לדירה שניתן להרחיבה. ועדת הערר קבעה כי הפרשנות שלה טוענים המבקשים היא אבסורדית, שאינה מתיישבת עם תכלית החקיקה.

5.

המבקשים הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי ואף זה נדחה. ביום 2.11.2017 קבע גם בית המשפט המחוזי כי הפרשנות שלה טוענים המבקשים, הגם שהיא אפשרית מבחינת לשון החוק, אינה מגשימה את תכליתו ומובילה להענקת פטור רחב ובלתי מוגבל, תוך הפליה בלתי מוצדקת בין מי שהרחיב את דירתו לבין מי שלא הרחיבה בפועל. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי הגם ששאלה זו לא נדונה במישרין בפסיקה, מסקנתו נתמכת בפסקי דין שניתנו בעניינו של סעיף 19(ג) והתייחסו אליה כאל מובן מאליו (בהפנייה לבר"ם 8052/14 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' שלו (22.3.2017)).

6.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי היא מעוררת שאלה פרשנית עקרונית בדיני התכנון והבניה, שרלוונטית לציבור רחב. לגוף הדברים המבקשים חוזרים וטוענים כי פרשנותם היא הפרשנות ההכרחית ללשונו של סעיף 19(ג).

7.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

8.

כלל ידוע הוא כי לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לשיטתי, אין לומר שמתעוררת שאלה, וממילא אף לא מתעוררת שאלה עקרונית. אכן, הפסיקה עמדה על הקשיים בנוסחו של סעיף 19(ג), ואף קראה להבהרתו (ראו למשל: בר"ם 6195/13 רביד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (8.6.2014); בר"ם 8052/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון נ' שלו (22.3.2017); דנ"א 6298/15 הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקוה נ' דיבון (29.6.2017)). עם זאת, עולה ממנה בבירור כי החלתו של סעיף 19(ג) אמורה להיעשות על-פי העקרונות הכלליים החלים על היטל השבחה, ואלה אינם מתיישבים כל עיקר עם הפרשנות שלה טוענים המבקשים. למעשה, בנסיבות העניין, הייתה אף הצדקה לא מבוטלת להורות על תשלום הוצאות לאוצר המדינה, והימנעותי מכך מבטאת במקרה זה גישה של לפנים משורת הדין.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.