בר"מ 8943/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית תל אביב

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' ברוש ), שבגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב.

1.

כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבקשת ), חויבה על-ידי העירייה לשלם ארנונה כללית עבור נכס בשטח של 121 מ"ר ברח' ריבל בתל אביב (להלן: הנכס ), בסיווג "מבנים המוחזקים על-ידי מבטח". לאחר שהמשיב דחה את השגתה על חיוב זה, עררה המבקשת בפני ועדת הערר, בטענה כי יש לסווג את הנכס כ"מחסן", שכן לצורך זה הוא משמש. ועדת הערר דחתה את הערר. הנכס, כך נקבע, משמש אמנם לאחסנה, אך שאלת מהות השימוש אינה רלוונטית, שכן צו הארנונה קובע במפורש את הסיווג לפי מיהות המשתמש: "מבנים המוחזקים על-ידי מבטח". עוד נאמר כי טענותיה המשתמעות של המבקשת ביחס לחוקיות הסיווג לפי מיהות המשתמש, אינן בסמכות הוועדה. ועדת הערר הוסיפה כי אפילו הייתה הולכת בדרך שהציעה המבקשת, ובוחנת את מהות השימוש של הנכס, ניתן להגיע לתוצאה זהה, שכן הנכס הינו חלק מהותי מהמערך הלוגיסטי הפונקציונאלי של חברת הביטוח.

2.

בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ש' ברוש ) דחה את ערעור המבקשת על החלטה זו. בית המשפט סקר בתחילה את ההלכה הפסוקה הכללית בנוגע לאופן סיווג נכסים לצרכי ארנונה, בדגש על קיומו של מבחן משולב, שבו קריטריון השימוש הינו דומיננטי, אך לא בלעדי. לאחר מכן, סקר בית המשפט פסיקה של בתי המשפט המחוזיים בשאלת סיווגם של נכסים המוחזקים על-ידי בנקים וחברות ביטוח באופן פרטני. בית המשפט סמך ידיו על החלטת הוועדה, בסופו של דבר, על בסיס הדרך השנייה שבה הלכה, שבמסגרתה נבחן השימוש

שנעשה בנכס, וזיקתו של שימוש זה למהות המחזיקה בו כ"מבטח". הנכס שבו עסקינן, לפי קביעת הוועדה, משמש כחלק מהותי מהמערך הלוגיסטי של חברת הביטוח, וכל ניסיון להבחין בין יחידה פונקציונלית אחת לרעותה בתוך חברת הביטוח – הינו מלאכותי. עוד נקבע כי הגם שמדובר בנכס המנותק פיזית ממשרדיה של חברת הביטוח, אין מדובר בניתוק המצדיק הבחנה לצרכי ארנונה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי הלכה למעשה, ועדת הערר סיווגה את הנכס נושא הבקשה בהתאם למהות המשתמש, ולא בחנה את השימוש שנעשה בו. לדברי המבקשת, בית המשפט קיבל אמנם את גישתה העקרונית כי אין מקום לסיווג גורף של כל נכס המוחזק על-ידי חברת ביטוח בסיווג "מבטח" אלא יש לבחון את השימוש הקונקרטי שנעשה בו, אך נמנע מיישום ראוי של גישה זו על נסיבות המקרה. המבקשת תמהה על כך שבית המשפט קמא נימק את סיווג הנכס – המשמש כמחסן לריהוט משרדי – תחת הקטגוריה של "מבטח", בכך ש"כדי לקיים משרד הנותן שירותי ביטוח כהלכתם, יש צורך ראשון במעלה בריהוט משרדי". לדבריה, מדובר בהנמקה בעייתית, שעלולה להביא לתוצאות אבסורדיות. המבקשת סבורה כי סיווג הנכס כ"מבטח", חורג ממתחם הסבירות ויש בו משום אפליה כלפי המבקשת, שכן נכסים שבהם נעשה שימוש זהה – המוחזקים על-ידי גורם שאינו חברת ביטוח – מסווגים כ"מחסנים" ומשלמים תעריף נמוך פי כמה. להשקפת המבקשת, יש מקום ליתן רשות ערעור בבקשה הנוכחית, גם על רקע פסיקות סותרות בבתי המשפט המחוזיים בשאלה זו.

4.

בהתאם להחלטתי מיום 26.12.10, הגיש המשיב את תשובתו לבקשה. לדברי המשיב, שאלת המבחן הראוי לסיווג נכסים לצרכי ארנונה נידונה והוכרעה על-ידי בית משפט זה בשורה של פסקי דין שניתנו זה מכבר. כמו-כן, נטען כי השאלה שמעלה המבקשת, הינה שאלת סיווגו של נכס ספציפי לצרכי ארנונה, שברגיל, אינה מעלה סוגיה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור. עוד נטען כי חלק הארי של טענות המבקשת מכוונות נגד חוקיותו של הסיווג "מבטח" בצו הארנונה, ומקומן אינו במסגרת הדיונית של ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר, אלא בגדר עתירה מינהלית. לגופם של דברים, מדגיש המשיב כי הסיווג "מבטח" הינו סיווג שעניינו אופי השימוש בנכס, ולא מיהות המשתמש בו, כפי טענת המבקשת. לדבריו, משורה של פסקי דין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים ניתן לראות כי ככלל, הפרשנות הניתנת לסיווג "מבטח" הינה מרחיבה, וכוללת בתוכה נכסים שבהם מבוצעים היבטים שונים מעבודת חברת הביטוח. עוד נטען כי הסיווג "מחסנים" אינו מתאים לנכס שבו עסקינן, שכן על רקע ההלכה הפסוקה בעניין זה, יש לראותו כחלק בלתי נפרד מהעסק שאותו הוא משרת.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה, מסקנתי היא כי דינה להידחות. ראשית ייאמר, כי טענות שעניינן חוקיות צו הארנונה, כמו גם טענות אפליה שהעלתה המבקשת, אינן מסוג ההשגות שניתן להעלות בפני ועדת הערר במסגרת סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, או במסגרת ערעור על החלטתה לבית המשפט לעניינים מינהליים – אלא במסגרת של עתירה מינהלית (השוו: בר"ם 1541/08 טכנו חשמל טכנולוגיה מתקדמת לרכב (96) בע"מ נ' מנהל הארנונה (לא פורסם, 27.8.08)). לגופם של דברים, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לתת רשות ערעור בשאלת סיווגו של הנכס כ"מבטח" להבדיל מ"מחסנים". שאלת סיווגו של נכס לצרכי ארנונה אינה מהווה, ככלל, עילה למתן רשות ערעור, שהרי סיווג הנכס נעשה בהתאם לשימוש הספציפי שנעשה בנכס ועל פי צו הארנונה הפרטני הנוגע לעניין (ראו: בר"ם 2723/10 הוצאת ספרים עם עובד בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 23.5.10); בר"ם 10569/08 מילים שירותי כתיבה ותרגום בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 24.3.09)). זאת ועוד, שאלת הקריטריונים הראויים לבחינת סיווגו של נכס לצרכי ארנונה, נידונה בהרחבה בפסקי הדין של בית משפט זה (ראו מהעת האחרונה: עע"ם 3832/07 עיריית עפולה נ' המוסד לביטוח לאומי

(לא פורסם, 21.12.10)). איני סבור כי יש מקום לתת רשות ערעור על-מנת לדון בסוגיה זו בשנית. עיקר טענות המבקשת בענייננו הוא כי בית המשפט קמא שגה באופן שבו יישם את הכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה לסיווג הנכס. ככלל, האופן שבו יושמה הלכה, אינו מצדיק מתן רשות ערעור, וזאת אף אם נפלה טעות ביישום במקרה הקונקרטי ( ראו: בר"ם 8463/10 רנדי בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית ראשון לציון (לא פורסם, 18.1.11); בר"ם 8730/06 חב' מגדלי אלרוב בע"מ נ' טייבר (לא פורסם, 14.12.06); בר"ם 4281/06 הועדה המקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל נ' מפרק נו-רסט בע"מ (לא פורסם, 24.11.08)).

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח.

נ יתנה היום, י"ד בשבט התשע"א (19.1.11).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10089430_M02.doc

נב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il