פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
8978/12
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
Juliet Oluwakemi Adeniyi
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 14.11.2012
בעת"מ 24038-11-12 שניתנה על ידי כבוד השופט ק' ורדי
בשם המבקשת:
עו"ד מעיין נוסל
בשם המשיב:
עו"ד מוריה פרימן
החלטה
1.
בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 14.11.2012 (עת"מ 24038-11-12, השופט ק' ורדי ). בית המשפט קמא דחה בקשה שהגישה המבקשת למתן פטור מתשלום אגרה בגין עתירה מינהלית שהגישה להסדרת מעמדה בישראל.
2.
המבקשת, אזרחית ניגריה, שוהה עם בעלה ובתה בישראל החל משנת 2004. לטענתה, היא ברחה מניגריה על רקע כוונת משפחתה להטיל בה מום במתכונת המכונה טקס ברית מילה נשית, פעולה שהייתה עלולה לסכן את חייה ולמצער לפגוע בזכותה לשלמות הגוף. המבקשת מוסיפה כי אם תוחזר לניגריה, משפחתה תכפה עליה ועל בתה לעבור טקס זה. על רקע זה, הגישה המבקשת ביום 2.12.2004 בקשה לקבלת מקלט בישראל בנציבות האו"ם לפליטים, וביום 27.9.2005 נערך לה ראיון לצורך כך. בקשתה נדחתה על ידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים במשרד הפנים והערעור שהגישה ליחידת הטיפול במבקשי המקלט במשרד הפנים על ההחלטה נדחה אף הוא. בהחלטות שהתקבלו בעניינה נקבע כי המבקשת אינה אמינה, וכי היא לא הוכיחה שנשקפת סכנה ממשית לחייה. עוד נקבע כי מדו"חות בנושא עולה שבמרבית המקרים של ברית מילה נשית הקרבן היא בשנה הראשונה לחייה. כן נטען כי בפני נשים ניגריות המעוניינות להימנע ממנהג זה עומדת האפשרות להתגורר באזור אחר בניגריה.
3.
המבקשת הגישה עתירה לבית המשפט קמא לקבלת מעמד בישראל. בד בבד עם הגשת העתירה, היא הגישה בקשה למתן פטור מאגרה בטענה כי אין לה או לבעלה רכוש בארץ, כי הם אינם עובדים למחייתם, וכי הם מתקיימים יחד עם בתם בצניעות בזכות תרומות מאנשים פרטיים וסיוע של עמותות. המבקשת ציינה כי העתירה מטופלת על-ידי באת כוחה בשכר טרחה מינימאלי נוכח היכרות ביניהן ואמונתה של באת-כוחה בסיכויי העתירה.
4.
בית המשפט קמא דחה את הבקשה למתן פטור מאגרה בנימוק כי סיכויי העתירה נמוכים ובהסתמך על משך השהייה של המבקשת בישראל. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.
5.
המבקשת טוענת כי אינה יכולה לממן את תשלום האגרה שכן היא ומשפחתה מתקיימים בקושי ובדוחק בעזרתן של תרומות שונות. כן טוענת המבקשת כי סיכויי העתירה שהגישה הם גבוהים נוכח הסכנה הצפויה לה ולבתה אם תשוב לארצה.
6.
המשיב הגיש תגובה לבקשה ובנוסף הגיש בקשה למחיקתה של בקשת רשות הערעור בשל כך שלא הוגשה במועד הקבוע לכך בדין. לטענת המשיב, בתקנה 33(א)(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 נקבע כי המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט לעניינים מינהליים הוא 15 ימים, בעוד הבקשה דנן הוגשה רק לאחר 28 ימים. לגופו של עניין, טוען המשיב כי הבקשה הוגשה לבית המשפט קמא ללא ביסוס לטענה בדבר חוסר יכולת כלכלית, ומצביע על כך שהמבקשת לא המציאה תימוכין לטענותיה באשר למקורות המחייה שלה, להוצאותיה על מקום המגורים שלה וכיוצא באלה. בנוסף, טוען המשיב כי ההתערבות בהחלטות שעניינן בקשה למתן פטור מאגרה אמורה להיות מצומצמת במיוחד.
7.
בתגובתה טענה המבקשת כי לא נפל איחור בהגשת בקשתה. לטענת המבקשת, ביום 25.11.2012 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט קמא, שבה נדחה המועד לתשלום אגרה, ואת המועד להגשת הבקשה למתן רשות ערעור יש לספור החל מיום זה. כן טוענת המבקשת כי גם אם נפל איחור בהגשת הבקשה הרי שיש ליתן משקל לנסיבותיה המיוחדות ולמצבה האישי והכלכלי.
8.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סברתי כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער עליה והערעור הוגש. בהמשך לכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי במובן זה שהדיון בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה יוחזר לבית המשפט קמא. בכל הנוגע למועד הגשת הבקשה למתן רשות ערעור אציין כי גם אם חל איחור בהגשתה הרי שבנסיבות העניין ובהתחשב באופיין של הטענות שהעלתה המבקשת בדבר סכנה לחייה, יש להאריך את המועד להגשת הבקשה.
9.
לגופו של עניין – כידוע, פטור מאגרה יינתן בהתקיים שני תנאים מצטברים: חוסר מסוגלות כלכלית של המבקש לשלם את האגרה והתרשמותו של בית המשפט כי "ההליך מגלה עילה" (סעיף 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות )). אופן ניסוח המבחן לפיו "ההליך מגלה עילה" מלמד כי הרף שיש להוכיח לגבי סיכוייו של ההליך על מנת לקבל פטור מתשלום אגרה הוא נמוך.
בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי די להראות סיכוי כלשהו, ולו סיכוי קלוש, כדי לעמוד בדרישה שעניינה העילה (ראו: ב"ש 532/84
שלום
נ' מפעלי ים המלח , פ"ד לח(2) 811, 813; רע"א 321/07 גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא
(21.8.07), בפסקה ה(3); ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית (18.1.2005); רע"א 2063/10 לוי נ' אגן כימיקלים
(26.12.2010), בפסקה 7 ). במקרה שבפני, עיון בעתירה שהגישה המבקשת מעלה כי היא אינה חסרת סיכוי לגמרי. בנוסף, אני סבורה כי יש להקל בבחינתה של שאלת העילה מקום שבו ההליך מעלה טענות כבדות משקל כדוגמת טענות שעניינן חשש לפגיעה בחיי אדם או פגיעה חמורה בשלמות הגוף, כמו במקרה שבפנינו. לחסימת הגישה לערכאות במקרים מסוג זה עלולה להיות השלכה קשה ואף בלתי הפיכה.
10.
בית המשפט קמא לא התייחס בהחלטתו לשיקול בדבר חוסר מסוגלות כלכלית. משום כך, יש להחזיר אליו את הדיון על מנת שיבחן האם המבקשת עומדת גם בתנאי זה. תקנה 14(א) לתקנות האגרות קובעת כי המבקש לקבל פטור מאגרה יצרף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, וכן את מקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה. גם בפסיקת בית משפט זה נקבע כי בעל דין המבקש לקבל פטור מאגרה נדרש לפרוש תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי (ראו למשל: ע"א 4146/08 ויינשטיין נ' שניר (5.8.2008); רע"א 8804/11 שוקר נ' INSPECS LTD
(24.4.2012), בפסקה 4). אכן, כפי שציין המשיב, המבקשת לא פרשה בפני בית המשפט קמא את התמונה המלאה בנוגע למצבה הכלכלי. אולם, בשל רגישות התיק והטענות המועלות בו, יש לאפשר למבקשת להשלים חסר זה במסגרת ההליך בבית המשפט קמא.
11.
לקראת סיום, אציין כי לאחר מתן ההחלטה בבקשה למתן פטור מאגרה, החליט בית המשפט קמא (ביום 8.12.2012) על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים מטעמים של סמכות עניינית.
12.
לאור האמור לעיל, אני מורה על קבלת הערעור ועל החזרת הדיון בבקשה למתן פטור מאגרה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז בניסן התשע"ג (7.4.2013).
ש ו פ ט ת