בר"מ 8994/21 פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים - ועדת מאוימים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 30.12.2021 בעת"מ 65152-12-21 (כב' השופטת א' כהן ) בגדרה נדחתה בקשת המבקש שהוגשה לצדה של עתירה מנהלית שהגיש, למתן צו ביניים.

1.

המבקש, תושב אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור ) אשר נכנס לישראל שלא כדין, פנה לוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: הוועדה ) בבקשה לקבל היתר שהייה בישראל בטענה כי הוא מאוים בתחומי האזור (להלן: הבקשה להיתר או הבקשה ). בסמוך להגשת הבקשה להיתר, ביום 20.10.2021 הופיע המבקש בפני "קצינת המאוימים" (להלן: הקצינה ) לצורך בחינת בקשתו לקבלת סעד זמני, והוא תוחקר על ידה. באותו יום, סורבה בקשת המבקש לסעד זמני על ידי הקצינה שציינה בדו"ח התחקור כי אין אינדיקציות למאוימות ממשית וקונקרטית לגבי המבקש אשר נמנע מלספק פרטים קריטיים ומספר "חצאי אמת וחצאי סיפור".

2.

ערר שהגיש המבקש על החלטת הקצינה הדוחה את בקשתו לקבלת סעד זמני, נדחה ביום 21.11.2021. הובהר למבקש כי אין לו היתר שהייה בישראל טרם תתקבל החלטת הוועדה בבקשה להיתר. עוד הובהר לו בין היתר כי החומר שהגיש, הנחזה להיות משפטי, אינו נראה אמין, והוא מתבקש להעביר מסמכים מקוריים לצורך בחינתם. עוד צוין כי ישנם פערים בין גרסאותיו על פי הבקשה כמו גם מהתחקור שנערך לו לבין המידע העולה מהמסכים שהגיש. לאחר מספר התכתבויות נוספות בין בא-כוח המבקש לבין הוועדה, הוגשה עתירת המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים.

3.

בעתירתו התבקש כי יונפקו למבקש היתרי כניסה ושהייה לישראל. לצדה הגיש המבקש בקשה לצו ביניים שלא להורות על הרחקתו משטחי ישראל. ביום 29.12.2021 ניתנה החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, בה התבקש המבקש להבהיר מדוע הוא מסרב להמציא לוועדה את המסמכים המקוריים שהתבקשו. בתגובה, טען המבקש כי הוא אינו יכול להעביר את המסמכים הנדרשים לוועדה בשל בריחתו משטחי הרשות הפלסטינית. ביום 30.12.2021 נדחתה בקשת המבקש למתן צו ביניים. צוין כי הוועדה רשאית לדרוש מסמכים מקוריים בשל חשד לכאורי בנוגע לאותנטיות המסמכים שהוגשו, כאשר בנסיבות המקרה אין מדובר בדרישה קטנונית אלא מוצדקת. עוד הובהר כי "ככל שהעותר יספק הסברים מניחים את הדעת לועדה בנוגע לתהיות שעלו אצלה בנוגע לגרסתו ומסמכיו, חזקה על המשיב שיבחן את בקשתו של העותר ברצינות המתבקשת".

יצוין כי לעתירה זו קדמה הגשת עתירה נוספת על ידי המבקש, אשר במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לקבלת צו ארעי (עת"מ 1578-12-21; להלן: העתירה הראשונה ). עתירה זו נמחקה לבסוף – אך זאת רק לאחר שהוגשה העתירה הנוכחית – מכיוון שלא שולמה בה האגרה.

4.

ביום 30.12.2021 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי, במסגרתה התבקש כי יינתן למבקש צו ביניים שיעמוד בתוקפו עד להכרעה בעתירה המנהלית המתנהלת בבית המשפט לעניינים מנהליים. המבקש חזר על טענותיו כי נשקפת לחייו סכנה ממשית בשטחי הרשות הפלסטינית וכי סכנה זו לא נשקלה כדבעי על ידי הוועדה, למרות שהונחה לפניה תשתית ראייתית מספקת לדבריו. עוד נטען כי נוכח העובדה שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו, אין צורך כלל להידרש לסיכויי העתירה.

5.

בתגובת המשיב נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה. סיכויי עתירת המבקש בבית המשפט לעניינים מנהליים נמוכים ביותר, בהינתן העובדה שמדובר בעתירה מוקדמת, שכן טרם התקבלה החלטת הוועדה בעניין בקשת ההיתר שהגיש המבקש. כמו כן, המבקש ניהל את ענייניו בשני הליכים מקבילים לפני בית המשפט לעניינים מנהליים כשהוא נמנע מלפרט על אודות הגשת העתירה הראשונה. בנוסף, המבקש לא סיפק הסברים מניחים את הדעת לפערים שהתגלו במסמכיו ולסתירות שהתגלו בין גרסאותיו השונות, ולא הוכיח קיומה של סכנת חיים ממשית.

6.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים (ראו למשל: בר"ם 5398/20 פלוני נ' משרד הביטחון , פסקה 13 (19.8.2020); בר"מ 6669/21 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת המאוימים , פסקה 10 (18.10.2021)). בענייננו, המבקש לא סיפק הסבר מניח את הדעת בנוגע לספקות שהועלו ביחס למסמכים אותם הגיש, ולא ניתן לומר כי הוא הרים את הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

בנוסף, בצדק טען המשיב כי בנסיבות העניין סיכויי העתירה שהוגשה, אינם גבוהים. העותר לא מיצה את ההליכים טרם פנייתו לבית המשפט לעניינים מנהליים, שכן עוד טרם ניתנה החלטת הוועדה בעניין הבקשה להיתר שהגיש, פנה לבית המשפט בעתירה כי יינתנו לו היתרי כניסה ושהיה, ולצדה הבקשה למתן צו ביניים. יתר על כן, מתגובת המשיב עולה כאמור, כי עוד טרם הוגשה העתירה הנוכחית לבית המשפט לעניינים מנהליים הגיש המבקש את העתירה הראשונה, כשבקשתו למתן צו ארעי שהוגשה בגדרי אותה עתירה נדחתה כבר ביום 1.12.2021. כמו כן, ביום 14.12.2021 ניתנה למבקש שהות של 10 ימים לתשלום האגרה, טרם תימחק עתירתו הראשונה. המבקש לא הגיב לכך, וחלף זאת ביום 29.12.2021 הגיש את העתירה הנוכחית. נסיבות אלו תומכות גם כן בדחיית בקשת המבקש.

הבקשה נדחית אפוא. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 31.12.2021 – בטל.