פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
901/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשות:
1.
רמת טבעון – נוף עכו בע"מ
2. רמת טבעון – מעונות הורים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
עיריית עכו
2. מנהל הארנונה של עיריית עכו
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) בעת"ם
6481-01-16 מיום 21.1.2016
בשם המבקשות:
עו"ד דרור שאול; עו"ד עופר ורד
בשם המשיבים:
עו"ד דביר ליבוביץ; עו"ד עדי מגנאג'י
פסק
דין
לפניי
בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת
ב' בר-זיו
) בעניין בקשה למתן צו
ביניים לעיכוב הליכי גביה שנקטו המשיבים (להלן
: :
העירייה
)
נגד המבקשות בשל חוב ארנונה נטען בגין שומת ארנונה מתוקנת שהוצאה למבקשות לשנים
2014 ו-2015.
1.
בין המבקשות לבין העירייה ניטשת
מחלוקת בעניין סיווג נכס שבו מחזיקות המבקשות המשמש למגורי קשישים ולטיפול בהם.
בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות בנוגע לסיווג הנכס לצורכי ארנונה לשנים 2013-2011.
סכסוך זה הסתיים בהסכם פשרה שלפיו יחויב הנכס בחלקו לפי סיווג מגורים א' וחלקו לפי
סיווג מוסד ציבורי (להלן:
הסכם הפשרה
).
עוד נקבע בהסכם הפשרה כי "בשנת 2014 יוכלו הצדדים לבחון שוב את חיובי
הארנונה". בשנים 2014 ו-2015 המשיכה העירייה לחייב את המבקשות לפי הסיווג
המוסכם.
2.
ביום 18.1.2015 הגישו המבקשות תביעה
כספית נגד העירייה ונגד תאגיד המים העירוני בתביעה להחזר תשלומים ששילמו עבור מים
(להלן:
חוב המים
). נטען כי הנכס משמש
כ"בית אבות סיעודי" ולכן זכאי לתעריף מים בסיווג זה ולא בסיווג של
"מגורים/בית אבות" שהוא תעריף גבוה יותר. בעקבות הגשת תביעה זו, ביום
18.5.2015 הוציאה העירייה למבקשות שומת ארנונה מתוקנת לשנים 2014 ו-2015 שלפיה
סווג מקצת משטח הנכס כ"קרקע תפוסה" ומקצתו כ"חנות/מחסן לא
מגורים" בטענה כי "התברר לעירייה כי בנכס מופעל בית חולים סיעודי";
וכי סיווגים אלו תואמים את הפעילות המתקיימת בנכס. השגת המבקשות על שומה זו נדחתה
ביום 16.11.2015. המבקשים הגישו ערר על דחיית ההשגה לוועדת הערר לענייני ארנונה
כללית שליד עיריית עכו בטענה כי הנכס משמש "בית אבות" וכי יש לשום את
הנכס בהתאם (להלן:
הליכי הסיווג
).
3.
בעוד הליכי הסיווג תלויים ועומדים,
שלחה העירייה בחודשים ספטמבר עד נובמבר שלוש דרישות לתשלום מס לפי סעיפים 4 ו-5
לפקודת המיסים (גביה) (להלן:
הפקודה
)
ומכתב התראה. משלא נענו דרישות העירייה, נקטה העירייה הליכי גביה והטילה עיקול על
חשבונות בנק של המבקשות (להלן:
העיקול הרשום
).
בגין עיקול זה הגישו המבקשות עתירה מינהלית ובצידה בקשה למתן צו ביניים ולמתן צו
ארעי. ביום 7.1.2016 הורה בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת
ב' בר-זיו
) על מתן צו ארעי האוסר על נקיטת הליכי
גבייה נוספים עד למתן החלטה
אחרת ועל כך שהעיקול שהוטל יישאר ברישום ולא יחולט. ביום 21.1.2016 הורה בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה כי העיקול שהוטל יישאר ברישום עד להכרעה בעתירה. במסגרת ההחלטה נקבע כי המבקשות מושתקות לכאורה מלטעון בעניין הסיווג בשל לאור פסק הדין בעניין פרטנר תקשורת
(עע"ם 8810/10 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' המועצה האזורית תמר , פסקאות ט"ו-ט"ז (5.3.2013) (להלן: עניין פרטנר תקשורת )) שבו נקבע כי נישום המשלם חיוב ארנונה מכוח הסכם פשרה, חוזר בו מההסכם ופותח בהליכי השגה נגד חיוב הארנונה מושתק מלטעון, במסגרת הליכי גבייה מינהליים, כי חוב הארנונה שנוי במחלוקת. לפיכך, נקבע כי אין מניעה לקיום הליכי גבייה מכוח הפקודה. עוד נקבע כי לא התמלאו התנאים הדרושים בבקשה לסעד זמני שהם סיכויי הצלחה בעתירה, מאזן נוחות הנוטה לטובת המבקשות וידיים נקיות.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשות, הותרתו של העיקול הרשום על כנו עלול לגרום לנזק משמעותי לפעילות השוטפת בנכס, ואף לפגיעה בטיפול הניתן לקשישים המטופלים במקום. אשר לסיכויי העתירה, נטען כי בהתאם לסעיף 2(א) לאכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), התש"ס-2008 אין לנקוט הליכי גביית חוב ארנונה שהוגש בעניינו ערר שטרם הוכרע. לפיכך, משהוגש ערר והחוב שנוי במחלוקת – סיכויי העתירה גבוהים. עוד נטען כי מקצת מחוב הארנונה הנטען הוטל באופן רטרואקטיבי שלא כדין; וכי נסיבות המקרה שונות מעניין פרטנר תקשורת .
5.
התבקשה תשובה. לטענת העירייה המבקשות מושתקות מלטעון לסיווג שונה נוכח טענתן ביחס לחוב המים ולכן אין מדובר בדרישת תשלום השנויה במחלוקת, ולפיכך סיכויי העתירה קלושים. עוד נטען כי ערר המבקשות במסגרת הליכי הסיווג הוגש באיחור. אשר למאזן הנוחות נטען כי החלטת בית המשפט קמא שלפיה הותר העיקול ברישום אך לא הותר חילוטו אינה גורמת נזק של ממש למבקשות ומונעת נזק מהעירייה.
6.
משעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור – להתקבל. כידוע, אמת המידה למתן צו ביניים במסגרת עתירה מינהלית היא של "מקבילית כוחות" בין סיכויי העתירה לבין מאזן הנוחות שבין הצדדים, כאשר "מאזן הנוחות" מהווה את היסוד המרכזי לבחינה זו (בר"ם 5061/15 צגטה נ' שר הפנים , פסקה 9 (12.8.2015)). אכן, שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בעניין זה הוא רחב, ורשות לערער על החלטה בעניין זה תינתן במשורה (בר"ם 4978/15 המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ נ' מועצה מקומית חורה , פסקה 6 (30.7.2015)). ברם, מצאתי כי ענייננו בא בקהלם של מקרים אלה. אשר לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, דומה כי ככל שהליכי הסיווג עודם תלויים ועומדים – ונוכח ההבדלים האפשריים בין נסיבות המקרה לעניין פרטנר תקשורת שעתידים להתברר בגדרי ההליך העיקרי בעתירה – לא ניתן לקבוע בשלב זה מסמרות באשר לסיכויי הערעור. אשר למאזן הנוחות, שהוא – כאמור אבן הבוחן המרכזית בהקשר בו עסקינן – מצאתי כי זה נוטה לטובת המבקשות. הטלת עיקול רשום על חשבונות המבקשות עלול לגרום להן לנזק ממשי בהתנהלות השוטפת אשר בסופו עלול אף לפגוע בטיפול בקשישים המטופלים בנכס. אל מול זה, לא התבהר כי נזק משמעותי כלשהו עלול להיגרם לעירייה מהסרת העיקול בשלב זה, משלא מצאתי ממש בטענותיה כי ישנו חשש ממשי להברחת נכסים.
יובהר כי אין באמור כדי לפגוע באילו מטענות הצדדים לעניין הסיווג אשר תתבררנה במסגרת הליכי הסיווג עצמם.
סופו של דבר, העיקול שהוטל על חשבונות המבקשות יוסר. המשיבים ישלמו הוצאות המבקשות בסך של 5,000 ש"ח.
ניתנה
היום, ל' באדר א התשע"ו (10.3.2016).
ש
ו פ ט