בר"מ 9051/16 מכשירי תנועה נ. מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 27.9.2016 (עמ"ן 14371-10-15, השופטת ד' אבניאלי ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתה של ועדת הערר לעניין ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו (להלן: ועדת הערר או הוועדה ) מיום 8.7.2015.

רקע והליכים קודמים

2.המבקשת היא חברה העוסקת בייבוא ושיווק של כלי רכב. לצורך פעילותה השתמשה המבקשת בעבר במבנה המצוי בקרקע שבבעלותה ברחוב חכמי דוד בתל אביב-יפו (להלן: המבנה ). במרוצת השנים התגלו פגמים במבנה, שהוקם לפני שנים רבות. בעקבות זאת, פעלה המבקשת לתמיכת המבנה בעמודי מתכת וכן פנתה לקבלת חוות דעת בנוגע למצבו הפיזי של המבנה מהמהנדס בוריס קליין (להלן: המהנדס

קליין ). בחודש פברואר 2012 פינתה המבקשת את המבנה. בחודש אוקטובר 2012 הגיש המהנדס קליין למבקשת חוות דעת ובה המליץ שלא לשהות במבנה או להשתמש בו. זמן מה לאחר מכן ניתן צו הריסה למבנה ובחודש אוגוסט 2014 הוא נהרס כליל.

3.בעקבות חיוב הארנונה שהושת על המבקשת לשנת 2012, היא פנתה למנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (להלן: מנהל הארנונה ) וביקשה כי יינתן לה פטור מתשלום לפי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות ) שמסדיר את עניינם של נכסים שאינם ראויים ואף מסוכנים לשימוש. מנהל הארנונה דחה את ההשגה ועל כן המבקשת הגישה ערר לוועדת הערר. כבר עתה יוער כי בהמשך אוחד ערר זה עם עררים נוספים שהגישה המבקשת ביחס לחיובה בארנונה בשנים 2014-2013, ושבהם העלתה טענות דומות. עוד יצוין כי ביום 22.5.2013 ועדת הערר דחתה את הערר אולם בעקבות ערעור שהגישה המבקשת הורה בית המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לוועדת הערר לשם עריכת בירור עובדתי מחודש, בין היתר על ידי מתן אפשרות למהנדס קליין להיחקר על ידי הוועדה (עמ"ן 23384-07-13, השופטת ג' רביד ).

4.לאחר שנערך דיון מחודש בערר הוא נדחה בשנית. ועדת הערר ציינה כי המבקשת לא הצליחה להוכיח שהפסיקה את השימוש במבנה בשל מסוכנותו המיידית, וכי הסיבה העיקרית להפסקת השימוש בו הייתה החשש שהמבנה עלול להתמוטט כתוצאה מרעידת אדמה קלה. בין היתר התייחסה הוועדה בהחלטתה לראיות הבאות: עדותו של המהנדס קליין; חוות דעתו של מהנדס נוסף, גיל וינסלס (להלן: המהנדס

וינסלס ), שצירפה המבקשת לערר שהגישה ביחס לחיוב לשנת 2013; חוות דעתו של המהנדס מטעם המשיב; תמונות שתיעדו את מצב המבנה טרם הריסתו; וכן עדויות המהנדסים שנחקרו על ידי הוועדה. לאחר שסקרה את כל האמור הגיעה הוועדה למסקנה שחרף העובדה שהמבנה ננטש על ידי המבקשת הוא היה ראוי לשימוש לתעסוקה או לאחסון, ואין הצדקה לראות בו מבנה שאינו ראוי לשימוש בעיני האדם הסביר. הוועדה הוסיפה כי קבלת טענותיה של המבקשת עלולה להוביל למתן פטור גורף למבנים רבים נוספים בארץ אשר קיים לגביהם חשש קריסה בעת רעידת אדמה. ועדת הערר ציינה כי לא לכך כיוון סעיף 330 לפקודת העיריות, שנועד למתן פטור לנכס המצוי במצב קיצוני בלבד.

5.המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה של ועדת הערר. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי השאלה המצויה בבסיסו היא שאלה עובדתית אשר אין מקום להתערב בקביעות הוועדה ביחס אליה. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי המבקשת פינתה את המבנה עוד לפני שקיבלה את חוות דעתו של המהנדס קליין, והוסיף כי האחרון העיד בפני הוועדה כי לא סבר שתקרת המבנה עשויה להתמוטט, אלא רק שהמבנה עלול להתמוטט עקב רעידת אדמה. בית המשפט המחוזי קבע כי די בכך כדי להראות שמצבו של המבנה לא הצדיק את פינויו לפי מבחן פיזי-אובייקטיבי. כמו כן, בית המשפט המחוזי התייחס לכך שבחוות דעתו של המהנדס וינסלס צוין כי ניתן לבצע עבודות לצורך השמשת המבנה בעלות של כ-1.6 מיליון שקלים, דהיינו שאין מדובר במבנה שאין לו תקנה. בית המשפט המחוזי הסיק אפוא כי המבנה לא היה מסוכן במידה שהצריכה את פינויו המיידי, וכי ניתן היה להמשיך ולעשות בו שימוש גם לפי חוות הדעת שהוגשו מטעמם של מומחי המבקשת.

בקשת רשות הערעור

6.הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפתח הבקשה נטען כי פסק הדין סותר את ההלכה שנקבעה בבר"ם 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו – מנהל הארנונה (30.12.2009) (להלן: עניין המגרש המוצלח )), שם נקבע כי לשם קבלת הפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות די להוכיח שהנכס אינו ראוי לשימוש ושאין יושבים בו, מבלי לבחון האם קיימת כדאיות כלכלית לשיפוצו והפיכתו ראוי לשימוש. לשיטת המבקשת בית המשפט המחוזי עשה "שימוש טהור" במבחן הכדאיות הכלכלית כאשר סמך את פסק דינו על הקביעה כי ניתן לשפץ את המבנה ולהשמישו, וזאת בניגוד – כך נטען – להלכה שנקבעה בעניין המגרש המוצלח . בנוסף, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי לא בחן את מצבו של המבנה לפי מבחן פיזי-אובייקטיבי המבוסס על אמת המידה של "האדם הסביר", אלא ערך בחינה הממוקדת בנקודת מבטו של המהנדס קליין. גם בהיבט זה טוענת המבקשת כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי סותר את עניין המגרש המוצלח , ועל כן יש ליתן לה רשות ערעור ולבטל את פסק הדין האמור. המבקשת מוסיפה כי לפסק דינו של בית המשפט המחוזי עלולות להיות השלכות רוחב מעבר למקרה הקונקרטי, ביחס לנכסים אחרים המצויים במצב דומה ברשויות מקומיות אחרות.

7.לגופו של עניין, המבקשת שבה וטוענת כי מצבו של המבנה בתקופה שבמחלוקת חייב את פינויו המיידי, ועל כן היא זכאית לפטור מתשלום הארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. המבקשת מבססת טענה זו על חוות הדעת של המהנדסים מטעמה, על תמונות של המבנה שצירפה לבקשה, וכן על העובדה שהיא פינתה בפועל את המבנה ועל כך שהוא נהרס לבסוף. לשיטתה, אם מצבו של המבנה היה מאפשר שימוש בו לא היה כל טעם לנקוט בצעדים אלה. המבקשת טוענת כי כלל הנתונים האמורים מעידים כי לפי אמות מידה פיזיות-אובייקטיביות המבנה היה מסוכן ולא ראוי לשימוש.

דיון והכרעה

8.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב, שכן היא אינה עומדת באמות המידה המצומצמות החלות על בקשות ב"גלגול שלישי" בהליכים מינהליים (ראו: בר"ם 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל (1.5.2012); בר"ם 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות" נ' גרמנוב , פסקאות 14-13 (23.9.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

600 (מהדורה שלישית, 2012)). זאת, בפרט בשים לב לכך ששאלות יישומיות מתחום הארנונה אינן מקימות על-פי רוב עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: בר"ם 1114/14

יוסף נ' עיריית באר שבע , פסקה 13 (13.4.2014); בר"ם 5691/16 אברהם כהן ויצמן (1986) בע"מ נ' עיריית אשדוד , פסקה 10 (19.7.2016)).

9.בעיקרו של דבר, הבקשה נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ובפרט בשאלה האם הרימה המבקשת את הנטל להוכיח כי המבנה שבבעלותה מקיים את התנאים הנדרשים לשם קבלת פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. כפי שצוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, פרשנותם של תנאים אלה נדונה בהרחבה בעניין המגרש המוצלח . טענות המבקשת מופנות אפוא כלפי אופן יישום ההלכה האמורה במקרה דנן. אף אם נפלה טעות בהיבט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי – ואיני קובעת שכך הדבר – ממילא אין הדבר מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: בר"ם 4286/13 גלר נ' משרד התחבורה , פסקה 21 (18.8.2013); בר"ם 5216/12 הועדה המקומית לתכנון ולבניה פ"ת נ' כנס הבפטיסטים בישראל בע"מ , פסקה 26 (5.1.2014)).

10.אשר על כן: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.