בר"מ 9054/18 יצחק חזן נ. משרד החקלאות ופיתוח הכפר

1.

המבקש מחזיק במכסה אישית להפקת ביצי מאכל. הוא גידל תרנגולות בלול שבבעלותו (להלן: הלול הישן ). כדי לעמוד בתנאים חדשים שקבע המשיב, הודיע המבקש על שיפוץ הלול הישן, ובינתיים העביר את תרנגולותיו ללול מושכר (להלן: הלול האחר ). הוא רכש להקה חדשה של תרנגולות מטילות והזמין מפקח מטעם המשיב לאישור הלול המשופץ. ביום 27.9.2018, בטרם קיבל אישור, אכלס המבקש את הלול בתרנגולות. ביום 24.10.2018 שלחה רופאה וטרינרית מרחבית הודעת דוא"ל ובה איסור לשווק ביצים מהמשק של המבקש. מנהל מרחב צפון במערך בריאות העוף (להלן: ד"ר כץ ) סירב ביום 14.11.2018 להתיר לאכלס את הלול (הודעת הדוא"ל והסירוב – להלן: ההחלטות ). הוא ציין כי אין מדובר בשיפוץ של הלול הישן אלא בלול חדש שנבנה (להלן: הלול החדש ), כי הלול החדש אינו עומד בתנאים שקבועים בתקנות רישוי עסקים (תנאים לרישוי משקי עופות ולולים), התשמ"א-1981, וכי המבקש אכלס את הלול החדש בלי היתר, בניגוד לתקנות מחלות בעלי חיים (הסדרת תנועת בעלי חיים בישראל), התשמ"ב-1982.

2.

המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד ההחלטות . לצד העתירה ביקש המבקש צו ביניים בשני ראשים: להורות למשיב שיאפשר למבקש לשווק ביצי מאכל מלולו, ולהורות למשיב לבצע פיקוח וטרינרי במשק של המבקש. בדיון בבקשה זו העיד ד"ר כץ כי הסיכון לציבור באכלוס הלול יהיה קטן, אך יש לדחות את הבקשה מטעמים של המדיניות הכללית של המשיב

וכי מדובר בלול שנבנה בניגוד לסייגים הקבועים

בדין ולא ניתן לאשרו. ביום 9.12.2018 דחה בית המשפט (כב' השופט נ' ג'השאן ) את הבקשה לצו ביניים. נקבע שהמבקש פעל לכאורה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים בכך שהציג מצג של שיפוץ הלול הישן, ולמעשה הקים לול חדש. בית המשפט ציין כי לכאורה המבקש לא גילה אמת למשיב ולבית המשפט, וכי די בכך כדי לדחות את העתירה. לגוף העניין הגיע בית המשפט לתוצאה דומה. אף בהנחה (שהמשיב נטע בה ספק) כי יש לעתירה סיכויים, מאזן הנוחות – כך נקבע – מצדיק את דחייתה. צוין כי המבקש עותר לסעד שהוא הסעד העיקרי בעתירה ואינו שימור המצב הקיים, כי המבקש גרם למצב הנוכחי בהקימו לול בלי אישור, וכי המבקש יכול לגדל בינתיים את הלהקה בלול האחר. עוד עמד בית המשפט על הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי אם המבקש יגדל את הלהקה בלול החדש שאינו עומד בהוראות הדין, ובהינתן שהמשיב אינו מתיר לאחרים לאכלס לולים כאלה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, ולצידה בקשה לסעד זמני דחוף עד לדיון בה. המבקש טוען נגד ההחלטות. הוא מוסיף כי אינו יכול לגדל תרנגולות בלול הישן משום שאינו רשאי עוד להשתמש בו, משום שהלול הישן אינו עונה על התנאים בדין, ומשום שהעברת העופות לשם כרוכה בסבל לעופות. המבקש מציין כי ללא צו הביניים הוא ייאלץ להשמיד 2,500 תרנגולות, וכי ייגרם לו נזק כלכלי עצום. עוד נטען כי המבקש לא פעל בחוסר ניקיון כפיים, כי גורמים מטעם המשיב ביקרו בלול החדש וכי המבקש קיבל אישורים שונים לאכלוס הלול החדש. המבקש טוען שהוא פעל כדי לקיים את המדיניות של המשיב בסוגיה דנן וכי יעשה זאת גם בעתיד.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי שדינה להידחות. כידוע, בקשה למתן צו ביניים בעתירה מנהלית מחייבת לערוך "מקבילית כוחות" בין סיכויי העתירה למאזן הנוחות ( בר"ם 9893/16 אסום – חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 4 (3.1.2017)). בגדר מאזן הנוחות יש לשקול את האינטרס הציבורי ( בר"ם 3900/17 דאמו הנדסה אזרחית בע"מ נ' מועצה מקומית שיבלי אום אל ג'נם , פסקה 14 (16.5.2017)). לצד אלה יש משקל גם לניקיון הכפיים של המבקש ( בר"ם

6493/11 קסיופיאה אירועים בע"מ נ' ראש עיריית הרצליה , פסקה 13(ב) (12.9.2011) (להלן: עניין קסיופיאה )). אף בלי להתייחס לסיכויי העתירה, מצאתי כי די בשיקולים האחרים כדי לדחות את הבקשה שלפניי. המבקש עותר לקבל צו עשה. תכלית הסעד היא שינוי המצב הקיים ולא שימורו. לכך יש להוסיף כי גם אם היינו מניחים כי הבקשה היא לשימור מצב קיים הרי שכפי שנפסק לא אחת, טענה לשימור המצב הקיים אינה עומדת מקום שבו מדובר בשימור מצב קיים בניגוד לחוק ( בר"ם 7515/07 גלינה בר בע"מ נ' ראש עיריית תל אביב–יפו , פסקה 11 (5.9.2007); בר"ם

8247/08 עיריית תל אביב–יפו נ' פרג אירועים בע"מ , פסקה 36 (18.12.2008)). הסעד המבוקש אף זהה לסעד שמבוקש בהליך העיקרי. בשל כל אלה מדובר בסעד שאינו ניתן כדבר שבשגרה. במקרה זה לא מצאתי כי יש לחרוג מן הכלל ( בע"ם 8378/18 פלונית נ' משרד הבריאות – היחידה לקנאביס רפואי ( היק"ר ) , פסקה 6 (16.12.2018); בע"ם

8231/18 שנג יואן יינג נ' לשכת האוכלוסין וההגירה ירושלים , פסקה 5 (3.12.2018)). המבקש פעל לכאורה בחוסר ניקיון כפיים מול הרשויות בקשר לרישיון שביקש. נוסף על כך, בהכירו את תנאי הרישוי שבדין, הוא בנה את הלול החדש לכאורה בניגוד להם. לכך שתי השפעות. ראשית, האינטרס הציבורי הוא שבית המשפט לא ייתן ככלל סעד שמנוגד לדין (ראו עניין קסיופיאה , פסקה 13(ג)). עוד נפסק כי בית המשפט אף אינו רואה ליתן צו ביניים שמשמעותו בפועל היא הכשרה, ולו זמנית, של פעילות שנעשית בהפרה של דרישת רישוי בדין, תוך עשיית דין עצמית (בג"ץ 6597/00 מרקעי תקשורת בע"מ נ' עיריית תל-אביב–יפו (8.10.2000) (השופטת א' פרוקצ'יה )). שנית, המבקש הביא על עצמו את הקשיים שהוא טוען להם כעת. מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו.

הבקשה נדחית אפוא. הבקשה לסעד זמני דחוף התייתרה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.