בר"מ 9093-23 בר"מ 9093-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 10.12.2023 (עמ"ן 17537-12-23, השופטת מ' אגמון-גונן). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגיש המבקש למתן סעד זמני. הבקשה הוגשה בצדו של ערעור מינהלי שהוגש על החלטתו של בית הדין לעררים בתל אביב הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) מיום 19.11.2023 (ערר (ת"א) 3761-23, הדיין י' בר-לב).

2.המבקש, יליד 1984, הוא אזרח סין שנכנס לראשונה לישראל ביום 18.6.2008 כדי לעבוד בענף הבנייה ושהה בה ברישיון מסוג ב/1 אשר עמד בתקפו עד ליום 28.2.2021. בת זוגו של המבקש ובנו מתגוררים בסין. לדבריו של המבקש, מאז כניסתו לישראל יצא ממנה פעם אחת בלבד, וזאת על מנת לפגוש את משפחתו בתאילנד ביום 27.7.2017. המבקש שב לישראל ביום 1.9.2017.

3.ביום 26.4.2021, פחות מחודשיים לאחר שפקע הרישיון שניתן לו, הגיש המבקש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל. במסגרת הבקשה, מסר המבקש כי בחודש יולי 2020 החל לתרגל את שיטת "פאלון גונג" וכי עקב כך, הגיעה משטרה לביתו שבסין. המבקש טען כי הוא חושש שייכלא אם ישוב לארצו. ביום 24.10.2023 נדחתה הבקשה על הסף לאחר שנקבע כי היא נעדרת ביסוס עובדתי או משפטי למתן מקלט מדיני. בהתאם לכך, נקבע כי על המבקש לצאת מישראל בתוך שבעה ימים. המבקש לא עשה כן עד היום.

4.ביום 15.11.2023 הגיש המבקש ערר על החלטה זו לבית הדין לעררים, ובו שב על עיקר טענותיו לפיהן צפויה לו סכנה במדינת מוצאו בשל כך שהחל לתרגל את שיטת "פאלון גונג", שלה מתנגד השלטון בסין. כן טען המבקש כי אם ישוב לארצו הוא עלול להיעצר על-ידי הרשויות.

5.ביום 19.11.2023 דחה בית הדין לעררים את הערר והורה למבקש לצאת מישראל בתוך 21 ימים. בית הדין לעררים ביסס את הכרעתו בעיקר על ממצאי מהימנות בדבר בקשת המקלט שהוגשה על-ידי המבקש. בית הדין לעררים קבע בעניין זה כי "מהימנותו של העורר [המבקש – ד' ב' א'] בכל הנוגע לסיבה בגינה הגיש את בקשתו למקלט מוטלת בספק רב, עד כי דומה שהוא עושה שימוש לרעה במערכת המקלט בישראל...".

6.ביום 10.12.2023 המבקש הגיש על כך ערעור לבית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה לצו ביניים. בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו ביניים מבלי לבקש את תשובת המשיב. בית המשפט המחוזי התרשם כי סיכויי הערעור הם נמוכים במיוחד, בעיקר לנוכח ממצאי המהימנות שעליהם עמד בית הדין לעררים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, בהתחשב בכך שלא עלה בידו להראות כי הרשויות בסין אכן מחפשות אותו. בית המשפט המחוזי הורה למבקש להודיע כי עזב את ישראל עד ליום 15.1.2024, שאם לא כן ערעורו יימחק.

7.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. לצד בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש גם בקשה למתן צו ארעי. המבקש טוען כי ראוי היה לקיים דיון מעמיק יותר בבקשתו, ובכל מקרה להורות על קבלת תגובה. בתוך כך מגולל המבקש את הרקע לבקשת המקלט שהגיש ואת טענות הערעור.

8.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. זאת, בשים לב לאמת המידה המצומצמת להתערבות בהחלטות של הערכאה הדיונית שעניינן סעדים זמניים (ראו: בר"ם 2317/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 8 (2.4.2019); בר"ם 8658/23 מוניות ניצב 10 בע"מ נ' עיריית כרמיאל, פסקה 9 (20.12.2023)). לא מצאתי כי נפל בהחלטתו של בית המשפט המחוזי פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, או שנגרם למבקש עיוות דין בהתחשב בממצאים העובדתיים בעניינו.

9.סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית וממילא נדחית גם הבקשה לצו ארעי. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.