בר"מ 9242/17רמי שבירו הנדסה בנייה והשקעות בע"מ נ. מנהל הארנונה בעריית הר

1.

המבקשת רכשה משרדים, מחסן וחניות בבניין משרדים חדש בהרצליה. אין מחלוקת כי המבקשת לא איכלסה

את המשרדים והמחסנים בשנה הראשונה שחלפה מעת שנמסרה לה ההחזקה בנכס. לפיכך זכתה המבקשת לפטור מתשלום ארנונה בגין אלה לפי תקנה 12(א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 (להלן: התקנה ) וצו הארנונה של עיריית הרצליה, המאפשרים לפטור מחזיק בנכס חדש, ריק אך ראוי לשימוש מתשלום ארנונה לתקופה של עד 12 חודשים (להלן: הפטור ). עם זאת, המשיב דחה את בקשת המבקשת ליתן פטור זהה עבור חניות המבקשת בבניין, הממוקמות בחניון המשרת גם את דיירי הבניין הנוספים (להלן: החניות ). כך משום שבבדיקה שערך נציג המשיב תועדו רכבים חונים בחניות המבקשת ונמצא כי אלו אינן ריקות כנדרש על פי תנאי הפטור. עוד צוין כי החניון הוא בבחינת שטח חניות פתוח ולכן הבאים מטעם המבקשת או אחרים יכולים לחנות בחניות.

2.

ועדת הערר לארנונה כללית שליד עיריית הרצליה (להלן: ועדת הערר ) דחתה את ערר המבקשת על החלטת המשיב. נקבע כי לצורך שאלת חיוב הארנונה אין משמעות לשאלה אם הרכבים החונים בחניותיה של המבקשת הם שלה או של מי מטעמה, אם לאו; ודי בכך שמבחינה עובדתית הנכס אינו ריק כנדרש על פי תנאי הפטור. יוער שטענה נוספת של המבקשת שלפיה יש לסווג את החניות בסיווג של חניון שפתוח לציבור הרחב ולפטורה מתשלום ארנונה מטעם זה נדחתה, משנקבע, בין היתר, שהטענה לא נטענה לפני המשיב והעלאתה כעת היא הרחבת חזית אסורה (להלן: הטענה החלופית ).

3.

בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בכר ) דחה את ערעור המבקשת על החלטת ועדת הערר. נקבע כי המבקשת לא הוכיחה לפני הוועדה שהרכבים שתועדו חונים בחניותיה אינם שלה או של מי מטעמה, ומכאן – וחרף העובדה שזכתה לפטור בגין המשרדים באותה התקופה – אין להתערב בקביעת הוועדה שאינה זכאית לפטור גם בגין החניות. בנוסף, בית המשפט לא מצא להתערב בהחלטת ועדת הערר לדחות את טענתה החלופית.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. טענתה המרכזית של המבקשת היא כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים שדחה את ערעורה בכל הנוגע לסיווג החניות כנכס ריק שגם בגינו זכאית המבקשת לפטור מארנונה בשנה הראשונה. לדידה, אין להלום כי מצד אחד יינתן פטור מתשלום ארנונה בגין המשרדים והמחסנים בנימוק שהנכס ריק והמבקשת אינה עושה בו שימוש; ובה בעת לא ליתן פטור בגין החניות שנועדו לשרת את באי הנכס מטעם המבקשת. נטען כי משהמשיבה עצמה אינה חולקת על כך שהמבקשת אינה מאכלסת את משרדיה בבניין, אין לדרוש מהמבקשת להוכיח דבר מה נוסף בקשר לחניות, שכן אך מובן שהרכבים שתועדו חונים בחניותיה אינם שלה או של מי מטעמה. בנסיבות אלו, אין זה צודק לשלול מהמבקשת את זכאותה לפטור גם בגין החניות בגין שימוש לא מורשה שעשה צד ג' בחניותיה.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, אמת המידה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הדן בהחלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בסוגיות יישומיות במהותן היא מצמצמת. רשות כאמור תינתן רק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים (בר"ם 8522/17 עיריית תל אביב-יפו נ' המגרש המוצלח בע"מ , פסקה 2 (21.12.2017)). הסוגיה המתעוררת בגדר הבקשה דנן היא יישומית במהותה ועניינה בשאלת פרשנות תקנה 12 בנסיבות העניין. למעשה, גם המבקשת לא טענה כי הסוגייה חורגת מעניינם של הצדדים במקרה דנן. בנתון לאמור, ומשבית המשפט לעניינים מינהליים לא קבע קביעה פרשנית בעלת השלכות רוחב אשר לפרשנותה הנכונה של התקנה, אלא אך קבע כי המבקשת לא הוכיחה כדבעי את טענותיה בהקשר זה לפני ועדת הערר, לא ראיתי ליתן רשות לערער על פי אמת המידה האמורה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.