בר"מ 9362/08 השקעות כדאיות בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית הרצליה

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור המינהלי שהגישה המבקשת נגד החלטת ועדת הערר לארנונה כללית שליד עיריית הרצליה.

2.

המבקשת מחזיקה במספר נכסים בעיר הרצליה. היא חוייבה בתשלום ארנונה לפי סיווג משרד ושירותים/עסק. מאחר שנכסיה ריקים ביקשה המבקשת כי לא תוטל עליהם ארנונה כלל ולחילופין כי חיוב הארנונה ייעשה לפי סיווג שהוא לטענתה אפשרי לנכסיה – מקום שעשועים – וששיעור הארנונה בגינו הוא נמוך יותר. ועדת הערר דחתה את טענות המבקשת וקבעה כי הסיווג החלופי אותו הציעה המבקשת ששיעור הארנונה בגינו הוא אכן נמוך יותר אינו מתאים לנכסיה של המבקשת. על החלטת ועדת הערר הגישה המבקשת ערעור מינהלי ובית המשפט בפסק דין מפורט ומנומק דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי באשר לנכסים ריקים ההלכה היא כי אין לסווגם בהכרח על פי השימוש ההיסטורי שנעשה בהם וניתן לסווגם על פי ייעודם התכנוני אף אם תוטל מכוח סיווג זה ארנונה בתעריף נמוך יותר. בית המשפט ציין כי הלכה זו הורחבה כך שסיווג נכס ריק אומנם ייעשה על פי ייעודו התכנוני החוקי ואולם, אם על פי הייעוד התכנוני ניתן לסווג את הנכס בכמה סיווגים ייבחר הסיווג שתעריפו הוא הנמוך ביותר מבין כל אותם סיווגים אפשריים. בית המשפט בחן אפוא האם הסיווג החלופי שהציעה המבקשת שתעריפו אכן נמוך יותר הוא סיווג אפשרי והשיב על כך בשלילה. בית המשפט קבע כי התב"ע החלה על המקרקעין איננה הפרמטר היחיד ובכל אופן נקבע על ידו כי הסיווג החלופי שהוצע על ידי המבקשת "אינו מתאים לשימוש הפוטנציאלי החוקי במקום ולא להיתר הבנייה".

3.

על פסק דינו של בית המשפט הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפני. המבקשת טוענת כי בית המשפט בחן לצורך סיווג נכסיה הריקים מה השימוש שנעשה בהם בעבר ומה השימוש שייעשה בהם בעתיד וזאת בניגוד להלכה הפסוקה. המבקשת טוענת כי הנכסים נשוא ענייננו אינם כאלה שמעצם מהותם אינם יכולים לשמש למקום שעשועים וכאשר מ דובר בענייני מס יש לפעול לטובת הנישום תוך שמירה על זכות הקניין.

4.

דין הבקשה להדחות. בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך ארוכה לקראת המבקשת והניח כי כאשר קיימים מספר סיווגים אפשריים לנכס ריק יש לבחור את הסיווג בעל התעריף הנמוך ביותר. ואולם, בית המשפט קבע כי הסיווג אותו הציעה המבקשת אינו בגדר סיווג אפשרי, בין היתר, מאחר שהוא "אינו מתאים לשימוש הפוטנציאלי החוקי במקום ולא להיתר הבנייה" – ולכן דחה את ערעורה של המבקשת. קביעה זו של בית המשפט נטועה בעובדות המקרה. כפי שקבעתי בעניין אחר "טובתו של נישום אחד היא רעתו של נישום אחר ואך מובן הוא כי לענין סיווג נכס אין לחפש בהכרח את טובת הנישום. יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו כאשר סיווג הנכס יחתך ככלל על פי השימוש בו ובהתאם לצו הארנונה הרלבנטי" (ע"א 8838/02 גולדהמר נ' עיריית חיפה , פסקה 5 לפסק דיני (טרם פורסם, 20.9.2006)). בית המשפט בחן בענייננו את עובדות המקרה והגיע למסקנה כי הסיווג אותו הציעה המבקשת אינו אפשרי. מספר טעמים הביאו את בית המשפט למסקנה זו ולענייננו חשובה כאמור הקביעה כי הסיווג שהוצע על ידי המבקשת "אינו מתאים לשימוש הפוטנציאלי החוקי במקום ולא להיתר הבנייה". טענות המבקשת נגד קביעה זו המכריעה את גורל העניין הן בסופו של דבר טענות עובדתיות שאינן מצדיקות מתן רשות ערעור. כפי שקבעתי בעבר בעניין סיווג נכסים:

"ועדת הערר קבעה כי הסיווג שקבעה המשיבה נכון בהתבסס על הנתונים העובדתיים שהונחו בפניה. בית המשפט לעניינים מנהליים הגיע אף הוא למסקנה זו.

בית משפט זה אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות שקבעו הערכאות הדיוניות, ובשל כך אין בטענות המבקשת כדי להקים עילה למתן רשות ערעור" (בר"ם 4603/07 פיט סוכנויות ק.ד. בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעירית חדרה

(טרם פורסם, 15.7.2007); כן ראו: בר"ם 10360/06 תנופורט (1990) בע"מ נ' מנהל הארנונה של מועצה אזורית שער הנגב (טרם פורסם, 1.4.2007); בר"ם 5557/06 מצפה תת ימי ים סוף בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית אילת

(טרם פורסם, 2.1.2007)).

5.

אשר על כן הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.