בר"מ 9444/08 שפיר מבנים ונכסים בע"מ נ. שמואל וייס

שתי בקשות רשות הערעור שבפני מופנות כנגד החלטותיו של בית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט ק' ורדי) שנתנו במסגרת עת"מ 2327/08 שענינה התנגדות תושבי שכונת "נווה נוף" (להלן: התושבים ) להקמת מפעל לייצור בטון באזור התעשייה הסמוך לבתיהם (להלן: העתירה ). הבקשה הראשונה (בר"ם 9444/08) הוגשה כנגד החלטת בית המשפט לענינים מינהליים לתת צו ביניים המונע את הקמת המפעל עד להכרעה בעתירה, בכפוף להפקדת ערובות על ידי התושבים. הבקשה השנייה (בר"ם 10227/08) עניינה החלטת בית המשפט להפחית את הערובות שנדרשו מהתושבים. הבקשות הובאו לפני רק לאחרונה לאחר שהסתיימו הליכי הערבון בשתי הבקשות.

העובדות וההליכים

1.

המבקשת בשני ההליכים, שפיר נכסים ומבנים בע"מ (להלן: שפיר ), התעתדה להקים מפעל לייצור בטון באזור התעשייה בעיר ראשון לציון. התוכנית להקמת המפעל אושרה על ידי הועדה המקומית והמחוזית וכן על ידי שר הפנים וביום 6.5.2008 הונפק לשפיר היתר בניה.

2.

המשיבים ב-בר"ם 9444/08 וב-בר"ם 10227/08 הם תושבי שכונת "נווה נוף" המצויה במרחק של עשרות מטרים בלבד מהמגרש עליו מיועד להיבנות המפעל (להלן: המגרש ). בעתירה שהגישו לבית המשפט לענינים מינהליים טוענים התושבים כי המפעל יהווה מפגע או מטרד סביבתי וכי אישור התוכנית לבנייתו נעשה באופן לקוי שכן התוכנית לא פורסמה בשכונת "נווה נוף" הסמוכה ובלא שהתוכנית נבדקה ואושרה על ידי המשרד להגנת הסביבה. לטענת התושבים, ההליך שקדם להחלטה היה בלתי ראוי ופגום והביא לקבלת החלטה בלתי סבירה והם מבקשים כי יתאפשר להם להביע את התנגדויותיהם בפני הועדה המקומית.

3.

בית המשפט לענינים מינהליים נעתר לבקשת התושבים ונתן ביום 22.10.2008 צו ביניים המונע משפיר להקים את מפעל הבטון במגרש עד להכרעה בעתירה. את החלטתו נימק בית המשפט בכך שההחלטה על הקמת המפעל התקבלה מבלי שנשמעה עמדת התושבים ועמדת המשרד להגנת הסביבה. בית המשפט דחה את טענת שפיר לפיה התנגדות התושבים הוגשה בשיהוי ונפלו בה פגמים רבים. בית המשפט ראה בפגמים הנטענים פגמים טכניים שאין בהם כדי למנוע את שמיעת ההתנגדות. זאת בין היתר משום שמדובר במפעל בטון האמור להיות מוקם ליד בתיהם של אנשים ומשום שהאיחור בהתנגדות נגרם בשל העדר הפרסום בשכונה הרלבנטית. לאור אי שמיעת ההתנגדויות קבע בית המשפט כי לא ניתן לשלול את סיכויי העתירה. בית המשפט ציין כי מאזן הנוחות במקרה שלפניו מטה את הכף לטובתם של התושבים שכן לשפיר ישנם 10 מפעלי בטון אשר מספקים בטון מאז שנת 1995, והנזק שייגרם לה הוא לכל היותר נזק כספי. לעומת זאת הקמת המפעל והפעלתו בסמוך לבתי התושבים בטרם דיון בעתירתם יכולה ליצור עובדות שיקשה לשנותן, ואף קיימת האפשרות שייגרם נזק סביבתי שהינו בלתי הפיך. כנגד החלטה זו הגישה שפיר את בר"ם 9444/08.

4.

את מתן צו הביניים התנה בית המשפט בכך שהתושבים יחתמו על התחייבות עצמית ללא הגבלה בסכום וכן יפקידו במזומן או בערבות בנקאית סך של 50,000 ש"ח להבטחת פיצויה של שפיר בגין נזק שייגרם לה כתוצאה ממתן הצו. ביום 16.11.2008 נתן בית המשפט לענינים מינהליים החלטה נוספת בה נעתר לבקשת התושבים והורה על המרת הערובות שנקבעו בהחלטה הקודמת בערבות בנקאית על סך 180,000 ש"ח. כנגד החלטה זו על שינוי הערובות הגישה שפיר את בר"ם 10227/08.

הטענות בבקשות רשות הערעור

5.

ב-בר"ם 9444/08 חוזרת שפיר על טענותיה כי מסמך ההתנגדות שהוגש הינו פגום וכי ההתנגדות והעתירה עצמה נגועים בשיהוי ובחוסר תום לב. שפיר טוענת כי בניגוד להחלטתו של בית המשפט, לשם מתן היתר הבנייה לא נדרש לקבל את עמדת המשרד להגנת הסביבה וכי בפני הועדה המקומית נמצאו מכלול הנתונים הדרושים למתן האישור וההיתר. ב-בר"ם 10227/08 טוענת שפיר כי החלטתו של בית המשפט להמיר את הערובות פוגעת בזכויותיה מאחר שללא ההתחייבות העצמית לא יהיה מקור כספי מספק לפיצויה במקרה של דחיית העתירה. עוד טוענת שפיר כי לא התרחש כל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה המקורית בעניין הערובות וכי הסמכות לדון בבקשה להמרת הערובות נתונה לבית המשפט העליון כערכאת ערעור ולא לבית המשפט לענינים מינהליים.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשות להידחות מאחר שהן אינן מגלות טעם המצדיק מתן רשות ערעור. שפיר התמקדה בבקשותיה בסיכויי העתירה וביקשה לשכנע כי הם נמוכים, אך מאזן הנוחות הוא כידוע אבן הבוחן העיקרית להכרעה בכגון דא, וזה נוטה בבירור לכיוונם של התושבים (ראו: בר"ם 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות - נציבות המים , פסקה 12 (טרם פורסם, 6.4.2006) ). לא מצאתי טעם להתערב בהחלטת בית המשפט לענינים מינהליים, לפיה הנזק המשוער שעלול להיגרם לשפיר מאי-הקמת המפעל הוא כספי בלבד, ולעומת זאת התחלת עבודות ההקמה של המפעל בקרבת בתיהם של התושבים עלולה ליצור מצב שקשה לשנותו וכן עלולה להיגרם פגיעה סביבתית בלתי הפיכה. עמדתי זו מתחזקת לאור הודעתה של שפיר כי הדיון בעתירה נקבע ליום 26.2.2009. המועד הקרוב יחסית מבטיח כי הנזק של שפיר לא יגדל באופן משמעותי עד להכרעה בעתירה, ואין מקום להורות על ביטול צו הביניים שיביא להתחלת עבודות בנייה שיקבעו עובדות בשטח טרם הדיון בעתירה.

7.

אשר ל-בר"ם 10227/08, כאמור, אף דינה של בקשה זו להידחות. לבית המשפט לענינים מינהליים נתונה הסמכות לעיון חוזר בהחלטתו לאחר שנוכח כי אירע שינוי נסיבות. מאחר שהדיון בעתירה קרוב אין מקום להידרש כעת לטענות שמעלה שפיר לגופה של שאלת הערובות. אם ההליכים יתמשכו, תוכל שפיר לפנות לבית המשפט לענינים מינהליים בבקשה להגדלת הערובות.

8.

הבקשות נדחות איפוא בלא צו להוצאות.