בר"מ 9480/10 שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות (פיתוח כבישים) בע"מ נ. אחים זי

לפניי שתי בקשות למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט י' זפט ) שבמסגרתה ניתן צו ביניים המונע מהמבקשת בבר"ם 9566/10 (להלן: מע"צ ) לפעול למימוש המכרז לביצוע קטע מכביש החוף עם המבקשת בבר"ם 9480/10 (להלן: שיכון ובינוי ).

1.

חברת האחים זילברברג בע"מ וחברת עינב – החץ (1965) בע"מ (להלן: המשיבות ) השתתפו במכרז פומבי שפורסם על-ידי מע"צ לתכנון ולביצוע קטע דרך בכביש החוף בין נתניה לחבצלת השרון. במכרז זה השתתפה גם שיכון ובינוי. לאחר בדיקת גורמים מקצועיים, החליטה ועדת המכרזים כי הצעת המשיבות עומדת בתנאי הסף שנקבעו במכרז, לרבות דרישות הקשורות לניסיון בפרויקטים תחבורתיים בסדר גודל משמעותי. לאחר החלטה זו, נבדקו ההצעות הכספיות, שבהתאם לתנאי המכרז – הוגשו במעטפות נפרדות, ונתברר כי הצעתן של המשיבות הינה ההצעה הזולה ביותר. בשלב זה, שבה ועדת המכרזים נדרשה לשאלת עמידת הצעת המשיבות בתנאי הסף שעניינו ניסיון קודם בפרויקט של תשתית תחבורתית בהיקף של 50 מיליון ש"ח. הוועדה דרשה מהמשיבות להציג פרויקט אחר מזה שהוצג מלכתחילה, לצורך עמידה בתנאי הסף. המשיבות עשו כן, תוך שהבהירו כי לשיטתן הן עמדו בתנאי הסף גם נוכח הפרויקט שהציגו במסגרת הצעתן המקורית. לאחר חילופי מכתבים בין המשיבות לבין ועדת המכרזים, שבמסגרת דרשה האחרונה הצגת מסמכים שונים לשם בחינת העמידה בתנאי הסף, החליטה הוועדה לפסול את הצעת המשיבות ולהכריז על הצעת שיכון ובינוי כהצעה זוכה במכרז.

2.

עד מהרה, הגישו המשיבות עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו, שבה הן מבקשות לבטל את פסילת הצעתן וכן את ביטול ההכרזה על הצעת שיכון ובינוי כהצעה זוכה. בד בבד עם הגשת העתירה, עתרו המשיבות למתן צו ביניים שיימנע ממע"צ לחתום על חוזה עם שיכון ובינוי, או עם כל גורם אחר, לתכנון או ביצוע העבודות נושא המכרז. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיא י' זפט ) קיבל את בקשת המשיבות, והוציא צו ביניים כמבוקש. בית המשפט קבע כי "העתירה מעלה טענות רציניות הראויות לדיון, ואינה נטולת סיכויי הצלחה". בין היתר, העיר בית המשפט כי לא הוצג לו טעם משכנע לבחינה המחודשת של תנאי הסף, לאחר שנפתחו המעטפות הנפרדות ובהן ההצעות הכספיות. גם לגופם של דברים, סבר בית המשפט כי הפרויקט שהציגו המשיבות כמענה לתנאי הסף, עונה – על פניו – על הדרישות שנקבעו במכרז. בהמשך, קבע בית המשפט כי גם שיקולי מאזן הנוחות תומכים במתן צו ביניים, על רקע מהותו של המכרז – הקמת פרוייקט תשתית. אמנם, מתן צו ביניים יגרום לדחייה בביצוע העבודות, ובכך כרוך נזק לאינטרס הציבורי, אך על רקע התמשכות הליכי המכרז, אין בעיכוב קצר נוסף כדי להצדיק את שינוי המצב הקיים באופן בלתי הפיך.

3.

מכאן הבקשות שלפניי, שבגדרן מבקשות שיכון ובינוי ומע"צ (להלן, ביחד: המבקשות ) לבטל את צו הביניים שניתן. לשיטתן, הן שיקולי סיכויי העתירה והן שיקולי מאזן הנוחות, מחייבים התערבות בהחלטת בית המשפט קמא. לעניין סיכויי העתירה, נטען כי המשיבות לא צירפו לעתירתן את ההצעה שהוגשה, ועל כן כלל אין ביכולתן לקבל את הסעד המבוקש. מע"צ אף מצביעה על היקף ההתערבות המצומצם של בתי המשפט בהחלטות ועדת המכרזים. גם לגופם של דברים, נטען כי ההחלטה בדבר פסילת הצעת המשיבות בשל אי עמידה בתנאי הסף היתה ראויה, שכן הפרויקטים שהציגו המשיבות אינם עונים על הדרישות הקבועות במכרז. כך למשל, נטען כי פרויקט ה"ריבודים" הינו פרויקט מסוג תחזוקה, שאינו עונה על תנאי סעיף 7.1.7.3 למכרז. כמו-כן, פרויקט "רמט", שאותו הציגו המשיבות בשלב מאוחר יותר לבקשת ועדת המכרזים, עניינו מסילת רכבת, להבדיל מפרויקט תחבורתי אחר, ולכן גם הוא אינו מספיק לשם עמידה בתנאי הסף הרלוונטי. לדברי שיכון ובינוי, ההבהרות שביקשה ועדת המכרזים לשם בחינה מחודשת של תנאי הסף היו בגדר דרישה עניינית שנעשתה במסגרת כללי המכרז. מע"צ מוסיפה כי אין מדובר ב"מכרז דו-שלבי" כטענת המשיבות, ועל-כן בחינת תנאי הסף אפשרית בכל שלב ואף הכרחית, גם לאחר פתיחת ההצעות הכספיות. לעניין מאזן הנוחות, מצביעות המבקשות על הנזק לאינטרס הציבורי הטמון בעיכוב ביצוע העבודות, שבמסגרתן עתיד להיסלל נתיב תחבורה בעל חשיבות לאומית רבה, שיש בו כדי להקל על עומסי התנועה בכביש החוף. מע"צ מצביעה על הנזק הכספי שנגרם למשק מהעיכוב בביצוע הפרויקט, ואומדת אותו בכעשרים מיליון ש"ח לשנה. לעומת זאת, טוענות המבקשות, כי אפילו ייגרם נזק למשיבות מביטול צו הביניים, ניתן יהיה לפצותן בכסף.

4.

המשיבות סומכות ידיהן על החלטת בית המשפט קמא, וטוענות כי אין עילה להתערב בהכרעתו, בין היתר בשים לב למועד הקרוב שנקבע לדיון בעתירה לגופה – ביום 12.1.11, ובכך שמדובר בהותרת המצב הקיים על כנו לתקופה קצרה. בהמשך, חוזרות המשיבות על הטענות שהעלו בעתירתן ובבקשה לצו הביניים.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשות והתגובות על צרופותיהן, מסקנתי היא כי דינן להידחות. בית המשפט קמא קבע כי עולות מהעתירה שאלות הראויות לדיון. בשלב מקדמי זה, לא מצאתי כי ראוי ליתן רשות ערעור בהתייחס לסיכויי העתירה, שעה שזו עתידה להישמע בעוד ימים ספורים בלבד. גם בשיקולי מאזן הנוחות אין כדי להביאני להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, מנימוקיו, ובפרט בנסיבות שבהן מדובר על הותרת המצב הקיים על כנו לתקופה מוגבלת בלבד. ברי כי עיכוב הליכי התכנון והביצוע של הפרויקט נושא המכרז אינו רצוי – הן מבחינת המבקשות, הן מבחינת האינטרס הציבורי; אך בנסיבות העניין, הנחתי היא – נוכח המועד הקרוב שנקבע לדיון - כי מדובר בדחייה לפרק זמן קצר עד להכרעה בעתירה לגופה.

אמנם מתגובת המשיבות לא התבהר בוודאות השלב הדיוני בו מצויה העתירה; אך גם בהנחה שמדובר בדיון מוקדם, אין מניעה כי המשיבות – שיש להן עניין בהכרעה מהירה של המחלוקת – תסכמנה לכך שהדיון ייערך כאילו הוגש כתב תשובה, והצדדים יודיעו על כך למותב שידון בהליך העיקרי מבעוד מועד. באופן כזה תתאפשר הכרעה מהירה ויעילה במחלוקת, בלא שיידרש דיון דו-שלבי. כפי שהערתי אך לאחרונה, נדמה כי נוכח הצורך בהכרעה מהירה בענייני מכרזים, זו אף "דרך המלך" בסוג זה של הליכים (ראו: בר"ם 8601/10 ק.מ.מ. מפעלי מחזור בע"מ נ' עירית תל אביב-יפו (לא פורסם, 20.12.10)

הבקשות למתן רשות ערעור נדחות אפוא. הוצאות הליך זה יילקחו בחשבון בפסיקת ההוצאות במסגרת ההליך העיקרי.