בר"מ 9536/10 עמותת איגוד יצרני חומרי המחצבה בישראל נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

המבקשת עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו למתן צו ביניים במעמד צד אחד, אשר יאסור על המשיב לנקוט כל פעולה לקיום הליכי שני מכרזים לקבלת הרשאה לכרייה ולחציבה במחצבות הר שחר ועין חרוד, ובכלל זאת – לעצור את הליך הגשת ההצעות במכרזים. בקשה זו הוגשה בגדרי עתירה לביטול המכרזים, ולחלופין – לשינוי תנאיהם. העתירה והבקשה (שהוגשה במעמד צד אחד) הוגשו בתאריך 23.12.2010, כאשר המועד האחרון להגשת הצעות במכרז הר שחר הוא בתאריך 26.12.2010, ובמכרז הר עין חרוד – בתאריך 30.12.2010. טענת המבקשת, בתמצית, היא כי ניסוחם הנוכחי של המכרזים לוקה בכך שהזוכה בכל מכרז לא יוכל, לסברתה, לממש את זכייתו כדין, בהיעדר הסדרה חוקית של פעילות הכרייה והחציבה. זאת, אף שהזוכה יידרש לשלם למינהל תמורה של מיליוני ש"ח כנגד הזכייה, תוך 60 ימים ממועד הודעת הזכייה בכל אחד מן המכרזים. המבקשת חוששת כי במכרזים ישתתפו רק גורמים אשר מראש יחליטו להפעיל את המחצבות ללא ההיתרים והרשיונות הנדרשים לפי דין לחציבה ולכרייה.

2.

בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיאה, השופט י' זפט ) החליט, עוד ביום הגשת הבקשה, כי לאחר עיון בבקשה: "אינני רואה ליתן צו במעמד צד אחד, הן בשל האיחור בפניה לבית המשפט והן באשר לא שוכנעתי שקיימת עילה להתערבות בית המשפט בניסוח תנאי המכרזים דנן. העתיד הקרוב יוכיח אם יימצאו משתתפים שיחשבו שכדאי להם לעמוד בדרישות תנאי המכרז".

3.

מכאן הבקשה שבפניי, למתן רשות ערעור על החלטה זו. המבקשת טוענת, בתמצית, כי ההחלטה יוצרת מצב בלתי הפיך, ומסכלת את יכולתה של המבקשת לקבל את

הסעד המבוקש, כל זאת טרם שנידונה העתירה.

4.

דין הבקשה – להידחות . הבקשה למתן צו הביניים, במעמד צד אחד , ואשר נועד לא רק לעכב את מימוש המכרז אלא למנוע את עצם הגשת ההצעות במכרז – הוגשה בשיהוי מאיין. המבקשת מתקשה להצביע על הסבר מספק לכך שהתמהמהה בהגשת הבקשה עד ליום ה', ה-23.12.2010, כאשר הגשת ההצעות במכרז הר שחר נועדה ליום א', 26.12.2010, ובמכרז עין חרוד – לימים אחדים לאחר מכן, כאשר למבקשת עצמה היה ברור (שהרי הגישה את בקשתה במעמד צד אחד) שלא ניתן יהיה לקבל את התייחסות המשיב לבקשה לצו ביניים קודם להכרעה באותה בקשה.

זאת ועוד –אחרת. באשר למכרז הר שחר, כך טוענת המבקשת עצמה, הרי שתשובה (שלא הניחה את דעתה) נתקבלה כבר בתאריך 8.12.2010, ולא ברור מדוע לא פעלה בסמוך לאחר מועד זה. אף הטיעון של המבקשת, המועלה ימים אחדים לפני הגשת ההצעות במכרז עין חרוד, כי היא עדיין מצפה להבהרות כלשהן מן המשיב – איננה מניחה את הדעת. טענה שכזו אין בה כדי לשלול קיומו של שיהוי מאיין אפילו היתה זה העותר עצמו, המצוי בהתכתבויות עם רשויות המינהל, נגדן הוא עותר עתה (ראו: בג"ץ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר , פ"ד לג(1) 271 (1979); מקל וחומר כך כאשר המבקשת איננה מציגה התכתבויות שלה עם המשיב, כי אם של אחרים.

5.

צדק איפוא בית המשפט הנכבד קמא, בקובעו כי אין מקום ליתן צו ביניים במעמד צד אחד . מובן עם זאת, שהדבר איננו סותם את הגולל על עתירתה של המבקשת, ואף לא על בקשתה לצו ביניים – שלא במעמד צד אחד, ולאחר הגשת ההצעות . בנסיבות המקרה, חברי המבקשת יכולים להגיש את הצעותיהם במכרזים, תוך שמירת כל זכויותיהם וטענותיהם לגבי הצורך בהסדרה חוקית של הכרייה והחציבה בשני האתרים (ככל שטענה זו נכונה).

על מנת למנוע תקלות, הרי שככל שהמשיב יחליט כי בכוונתו לפתוח את ההצעות חרף האמור בעתירה, הוא יודיע על כך למבקשת שלושה ימי עסקים מראש, וכך נדע אם נמצאו משתתפים שראו לנכון להגיש הצעות במכרזים (כאמור בסייפא להחלטה נשוא הבקשה). לאחר הודעה כאמור תשקול המבקשת את צעדיה.

6.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, וממילא זה דינה של הבקשה לסעד ארעי שבגדרה. תשומת לב המשיב לאמור בסעיף 5 להחלטתי.