בר"מ 9653/06 קל-בנין בע"מ נ. חברת החשמל לישראל בע"מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב (כב' סגן הנשיא י' זפט), שדחה את בקשת המבקשת ליתן צו ביניים האוסר על המשיבה 1 (להלן: חברת החשמל) להתקשר עם המשיבה 2 ליישום תוצאות מכרז להקמת מאגר מי קולחין לקירור לתחנת כוח מסוג מחזור משולב (להלן: המכרז), בו זכתה המשיבה 2.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת למתן צו ארעי במעמד צד אחד,

אך ביקש את תגובות המשיבות. לאחר שאלה הוגשו, דחה בית המשפט את הבקשה למתן צו ביניים. בית המשפט קבע כי סיכויי ההליך נמוכים ביותר, בין היתר, הואיל וטענותיה של המבקשת בעניין תנאי הסף במכרז הן טענות נגד "תנאי פנימי, שבדיקתו מחייבת מומחיות ושיקול דעת... החומר שהונח בפני ועדת המכרזים...

מבסס כראוי את ההנחה שהמשיבה 2 עמדה בדרישת תנאי הסף הנדונה, והסיכוי שבית המשפט יתערב בהחלטה זו אפסי". כן נדחתה הבקשה מן הטעם ש"לאור הפער העצום בין הצעת המבקשת לאומדן, נראה שבכל מקרה הסיכוי שבית המשפט יורה לחברת החשמל להתקשר בחוזה עם המבקשת אפסי". בית המשפט הטיל על המבקשת לשלם לחברת החשמל ולמשיבה 2 הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך-דין בסך 75,000 לכל אחת. בית המשפט קבע בסוף החלטתו כי "מוצע למבקשת להסכים, כי בכפוף לזכותה לבקש רשות ערעור על החלטתי ולתוצאות הליך כזה אם ינקט, תדחה עתירתה ללא צו נוסף להוצאות".

3.

בבקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נכתב, כי "בלית ברירה ממשית, בקשת רשות ערעור זו מופנית רק כנגד חיובה של [המבקשת] בהוצאות משפט חריגות... ולא כנגד ההחלטה בכללותה". המבקשת הסבירה כי היא אינה מבקשת רשות ערעור על המרכיב המרכזי בהחלטה, קרי אי-מתן צו הביניים, שכן "בהיעדר צו שיפוטי שהתבקש, המשיכו [חברת החשמל והמשיבה 2] לפעול ליישום ההחלטה השגויה של חברת החשמל במכרז. בנסיבות אלה, ערעור על ההחלטה בכללותה אף אם היה מתקבל לגופו, היה מעלה שאלה נכבדה של מאזן נוחות, שספק אם היה מאפשר לבית משפט נכבד זה מתן סעד זמני לתקופת הערעור. משכך, הערעור דנן [צריך להיות – בקשת רשות הערעור – מ"נ] מופנה כנגד פסיקת ההוצאות החריגות בלבד". בית משפט זה נתבקש אפוא לבטל את מרכיב ההוצאות שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא ולהפחיתן ל"הוצאות סבירות" בלבד (כהגדרת המבקשת). לטענת המבקשת, נדרשת התערבות בסכום ההוצאות שנפסקו מן הטעם שהחלטת בית המשפט קמא נתקבלה לאחר הגשת תגובות בכתב בלבד וללא דיון, בהיעדר נימוק לגובהן ה"מוגזם" וה"עונשי" של ההוצאות שנפסקו (כהגדרת המבקשת). המבקשת הוסיפה, כי "קביעת הוצאות כה חריגות תרתיע לבטח את הפרט מלפנות לבית המשפט לענינים מינהליים בנסיון להעמיד את החלטת הרשות המינהלית לביקורת שיפוטית".

4.

החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 8.11.2006. המבקשת הגישה את בקשת רשות הערעור ביום 23.11.2006. עם זאת, כתוצאה מתקלה במזכירות בית המשפט, הועברה אלי בקשת רשות הערעור רק היום.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות לגופה, וזאת מבלי לבקש מהמשיבות תגובות נוספות על אלו שהתקבלו בבית המשפט המחוזי (ושצורפו לבקשת רשות הערעור).

הבקשה נכנסת אמנם בגדרי סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, בהיותה בקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית המשפט לענינים מינהליים (החלטה בבקשה למתן צו ביניים - ראו סעיף 12(ב)(1) לחוק; בר"ם 7026/06 פארח נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, נצרת (מיום 15.11.2006), פסקה 7). ואולם, דין הבקשה להידחות לגופה, שהרי כידוע "שאלת ההוצאות שפסק בית המשפט המחוזי בדחיית הבקשה למתן צו ביניים אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות ערעור" (בר"ם 1754/06 עמותת ארפאד נ' משרד הרווחה-היחידה למנהל ומשק (מיום 23.2.2006)).

כלל זה נזכר בפסיקה לעניין בקשות רשות ערעור בעניינים מינהליים הן ב"גלגול שני" (ראו, למשל, בר"ם 2233/06 מפעת 1695 (1987) בע"מ נ' מועצה מקומית פרדסיה (מיום 20.3.2006), פסקה 12) והן ב"גלגול שלישי" (ראו, למשל, בר"ם 4684/05 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים נ' טל (מיום 27.7.2005), מפי השופטת ביניש).

אכן, לגוף העניין, "בית משפט זה בדרך כלל אינו מתערב בגובה הוצאות שנפסקו" ( עניין טל ). המקרה שלפנינו איננו מקרה המצדיק סטייה מכלל זה. כאמור, המבקשת עצמה אינה טוענת כי כלל לא היה מקום לפסוק הוצאות, אלא שלא היה מקום לפסוק הוצאות בגובה שנפסק. אף אם הסכום שנפסק לכאורה כבד הוא, אין די בכך כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, במסגרת בקשת רשות ערעור. יחד עם זאת, כיוון שמדובר בהחלטת ביניים, יוכל בית המשפט המחוזי לשנותה אם ימצא שיש לכך מקום, במסגרת פסק הדין בעתירה גופה. זכויותיה של המבקשת לטעון טענות בעניין גובה ההוצאות שמורות לה, אפוא, במסגרת ההליך העיקרי (ראו עניין עמותת ארפאד

ו עניין מפעת 1695 (1987) בע"מ ).

6.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.