בר"מ 9745/04מחמוד חיראללה נ. מועצה מקומית טורעאן

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (סגן הנשיא נ' ממן ) אשר דחה את בקשת המבקשים ליתן צו ביניים לעיכוב תוקפה של החלטת המועצה המקומית טורעאן מיום 27.9.04.

המבקשים הינם חברי המועצה המקומית טורעאן, היא המשיבה 1 בבקשה שבפניי (להלן: המועצה ). המבקשים מנהלים מזה תקופה ארוכה הליכים כנגד המועצה בענין תכנית ההבראה שהמועצה מבקשת לאמץ ובמסגרת הליכים אלו הוגשה ביום 24.10.04 עתירה מינהלית כנגד החלטת המועצה מיום 27.9.04, אשר בה אומצה תכנית ההבראה שהציע ראש המועצה. בעתירה שהוגשה התבקש בית המשפט להצהיר על בטלותה של החלטת המועצה בענין אישור תכנית ההבראה ובמסגרת העתירה הגישו המבקשים גם בקשה לסעד זמני לעיכוב תוקף ההחלטה נשוא העתירה. לטענת המבקשים דין החלטת המועצה להתבטל וזאת לנוכח הפגמים שנפלו בהליך קבלת ההחלטה וכן לנוכח הפגמים הקיימים בתכנית ההבראה שאומצה בהחלטה. באשר לפגמים בהליך טענו המבקשים, בין השאר, כי הם זומנו לישיבת המועצה בה התקבלה ההחלטה על תכנית ההבראה יומיים בלבד לפני שהתקיימה הישיבה ולא עשרה ימים, כנדרש, לטענתם, בישיבות הנוגעות לענייני תקציב. המבקשים מפנים בענין זה לסעיף 15(ב) לתוספת השלישית לצו המועצות המקומיות, תשי"א-1950 הקובע כי הזמנה לישיבה שבה ידונו בתקציב תימסר לחברי המועצה עשרה ימים לפחות לפני יום הישיבה. ביחס לתכנית ההבראה לגופה טענו המבקשים כי נפלו בה פגמים וכי מדובר בתכנית בלתי סבירה אשר יש להכניס בה תיקונים. לטענת המבקשים הסעד הזמני נדרש על מנת למנוע מהמועצה לבצע צעדים בלתי הפיכים בהתאם לתכנית ההבראה ובכך להפוך את הדיון בעתירה לתיאורטי. העותרים הוסיפו וטענו כי הסעד הזמני נדרש שכן תכנית ההבראה כוללת פיטורי 31 עובדים וכי לגבי חלק מעובדים אלו ניתן בבית הדין לעבודה צו מניעה זמני כנגד הפיטורים.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן סעד זמני. בהחלטתו דחה בית המשפט את טענות המבקשים ביחס לפגמים שנפלו בהליך קבלת ההחלטה וכן דחה את טענותיהם ביחס להחלטה עצמה. בית המשפט קיבל את טענת המועצה כי סעיף 15(ב) לתוספת השלישית לצו המועצות המקומיות, תשי"א-1950 אינו חל במקרה זה שכן הוא מתייחס לישיבות בענייני תקציב ואילו במקרה דנן אין מדובר בישיבת תקציב אלא בישיבה שבה הנושא היה אישור תכנית ההבראה ומדובר בעניינים שונים. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענותיהם האחרות של המבקשים ביחס לתכנית ההבראה שכן מצא כי המבקשים נמנעו מלהתייצב לישיבת המועצה שבה נקבע כי ידונו התיקונים שהמבקשים עצמם הציעו לתכנית ההבראה. בית המשפט הוסיף וקבע שאין באי מתן סעד זמני כדי לסתור את צו המניעה שהוציא בית הדין הארצי לעבודה בענין הפיטורים.

על החלטתו של בית המשפט קמא הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי ובה חזרו המבקשים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט קמא. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות וזאת, מנימוקיו של בית המשפט המחוזי. אכן, על פני הדברים נראה כי הישיבה שבה התקבלה ההחלטה על תכנית ההבראה אינה "ישיבת תקציב" ואין חלים עליה, לכאורה, הכללים הנקובים בתוספת השלישית לצו המועצות המקומיות. לפיכך, אין טענה זו מצדיקה מתן סעד זמני וגם טענותיהם האחרות של המבקשים אינן מצדיקות זאת. באשר לצו המניעה שהוציא בית הדין לעבודה הרי שגם אני סבורה כי אין באי מתן סעד זמני בענייננו כדי לסתור צו זה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.