בר"מ 9880/17 גיא ברזילי נ. . מנהל הארנונה מועצה אזורית מבואות חרמון

1.

עניינה של הבקשה שלפניי בסיווג לצרכי ארנונה של בית אריזת תוצרת חקלאית המצוי בנחלת המבקש שבמושב רמות נפתלי (להלן: המושב ;

בית האריזה ), שסווג תחילה כ"מבנה המשמש לאריזת תוצרת חקלאית". לאחר שהשגתו בעניין הסיווג נדחתה, פנה המבקש לוועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד המועצה האזורית מבואות החרמון (להלן: ועדת הערר או הוועדה ; המועצה ) וטען, בין היתר, כי יש לסווג את בית האריזה לפי הסיווג "מבנה חקלאי" הקבוע בצו הארנונה הרלוונטי לשנת 2014, שבצדו תעריף נמוך יותר; וכי כך סווג בית אריזה של שכן אחר במושב (להלן: השכן ), כך שיש בסיווג בית האריזה של המבקש על פי התעריף הגבוה משום הפליה פסולה.

2.

ביום 23.4.2017 דחתה הוועדה את הערר. נקבע, בין היתר, כי אין בסמכותה של הוועדה לדון בטענות הנוגעות להפליה, משעילה זו לא קבועה בסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976. בנוסף קבעה הוועדה כי בדין לא סווג בית האריזה כ"מבנה חקלאי", שכן צו הארנונה מגדיר מבנה חקלאי ככזה שנעשה בו "שימוש אישי ולא מסחרי", בעוד שהשימוש שעשה המבקש בבית האריזה הוא שימוש מסחרי. את קביעתה זו ביססה הוועדה על סיור שנערך בבית האריזה, שבו נצפו, בין היתר, מכלים הנושאים שמות של חקלאים שונים; ועל כך שהמבקש נמנע מלהעביר לוועדה מסמכים שדרשה חרף מספר ארכות שניתנו לו.

3.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' הנשיא א' אברהם ), ובהמשך ביקש כי בית המשפט יורה למשיב, מנהל הארנונה של המועצה, להמציא את הפירוט המלא של שומות הארנונה על נכסי השכן, נוכח טענותיו האמורות בדבר הפליה. ביום 5.11.2017 דחה בית המשפט את הערעור. נקבע כי אין מקום לחייב את בית האריזה לפי סיווג של "מבנה חקלאי", שכן בית האריזה סיפק שירותי אריזה גם לחקלאים אחרים, ומשכך השימוש שנעשה בו אינו עולה כדי "שימוש עצמי ולא מסחרי". בנוסף, דחה בית המשפט טענות שונות שהעלה המבקש בדבר הפלייתו לרעה משמצא כי ההבחנה בסיווגם של שני בתי האריזה היא עניינית ומוצדקת. כך, משום שהמבקש לא הציג ראיה הסותרת את הקביעה שבית האריזה של השכן לא מספק שירות לחקלאים אחרים; וכי המבקש עצמו אישר שבית האריזה שבבעלותו מספק שירות לחקלאים נוספים.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען, בתמצית, כי היה על בית המשפט לחייב את המועצה להציג את שומות הארנונה והליכי השומה שנערכו ביחס לבית האריזה של שכנו, מאחר שאף האחרון מספק שירות לחקלאים אחרים. בנוסף, שב המבקש על טענות ההפליה; על טענתו כי שגתה ועדת הערר שלא דנה בטענה זו בעצמה; ועל השגותיו בדבר הפרשנות שנתנה הוועדה לצו הארנונה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, אמת המידה למתן רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה היא מצמצמת. רשות כאמור תינתן כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינים הצר של הצדדים להליך, וככלל אין מקום ליתן רשות לערער בשל שאלה פרשנית הנוגעת לצו ארנונה מסוים (בר"ם 1335/17 לוי נ' מנהל הארנונה של מועצת שפיר , פסקה 4 (30.4.2017); בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקווה , פסקה 7 (12.3.2012)). משכך, טענות המבקש בנוגע לפרשנותן של הגדרות "מבנה חקלאי" ו"מבנה המשמש לבית אריזה" בצו הארנונה החל אינן מצדיקות מתן רשות לערער לפנינו. גם השגות המבקש בדבר טיב השימוש שנעשה בנכס ובדבר ההפליה לרעה של בית האריזה שבבעלותו – אשר נדונו ונדחו בפירוט בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים – נטועות בנסיבות המקרה ו"ערעוריות" באופיין ועל כן גם בהן אין כדי להצדיק מתן רשות כאמור (בר"ם 5861/17 גשר מפעלים חינוכיים נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים , פסקה 4 (29.10.2017)). גם בטענות המבקש בדבר סמכות ועדת הערר לדון בטענות ההפליה אין כדי לשנות ממסקנה זו. מדובר בסוגיה שכבר נדונה בפסיקתנו ונקבע כי דרך המלך להעלות טענות מעין אלו היא במסגרת עתירה מינהלית, הגם שלא נשללה לגמרי האפשרות להעלות טענות הפליה במסגרת ערעור מינהלי על החלטת ועדת ערר (ראו בר"ם 2985/17 קיבוץ עינת אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' המועצה האזורית דרום השרון , פסקה 9 (20.9.2017); בר"ם 7511/14 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו נ' א.ק יוניברס , פסקה 15 (22.11.2016)). בהינתן האמור, טענות המבקש בהקשר זה נוגעות אפוא ליישום הדין על נסיבות המקרה ואינן מצדיקות ליתן רשות לערער לפנינו.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.