בר"מ 9926/16 עמותת חזון יעקב יוסף ירושלים נ. ניר ברקת - ראש עיריית ירושלי

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 11.12.2016 (עת"ם 21581-12-16, השופט ד' מינץ ), ובצידה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בה. בהחלטה האמורה דחה בית המשפט המחוזי בקשה למתן צו ביניים שהגישה המבקשת.

רקע והליכים קודמים

2.המבקשת היא עמותה העוסקת בענייני דת אשר פועלת בירושלים. עיריית ירושלים (להלן: העירייה ) הקצתה למבקשת בעבר מקרקעין בתחומי העיר, ומקורן של הבקשות שבפני הוא בהחלטה חדשה שהתקבלה לבטל את ההקצאה, ובהתאם לכך לבטל אף את היתר הבנייה שניתן למבקשת. להלן יובאו עיקרי הדברים הצריכים להכרעה בבקשות שבפני.

3.בשנת 1993 אישרה העירייה הקצאה של מקרקעין למבקשת בשכונת גבעת משה בעיר (להלן: המקרקעין ) לצורך הקמת בית כנסת. בעקבות אישור ההקצאה חתמו המבקשת והעירייה על חוזה חכירה. במרוצת השנים ההקצאה לא מומשה ובית הכנסת המתוכנן לא הוקם, לשיטת המבקשת בשל מחדלים של העירייה וקשיים חיצוניים אחרים. בין לבין הוארך תוקפה של ההקצאה. כמו כן, בשנת 2012 ניתן למבקשת היתר בנייה אשר חודש בשנת 2016. להשלמת התמונה יוער כי בחודש אוקטובר 2015 נערך למבקשת (ולשלוש עמותות נוספות) שימוע בפני מנכ"ל העירייה והיועץ המשפטי לעירייה אשר נסב על העיכוב במימוש ההקצאה.

4.ביום 21.9.2016 הודיע ראש העירייה למבקשת על ביטול הקצאת המקרקעין וכן על ביטול חוזה החכירה שנחתם עמה. בהודעה נמסר כי ההחלטה התקבלה בהתחשב בצרכי העיר, ובפרט נוכח החשיבות הרבה בניצול יעיל ואופטימלי של מבנים ומקרקעין. בעקבות ההודעה פנתה המבקשת במכתב לראש העירייה וליועץ המשפטי של העירייה בדרישה כי ההחלטה תבוטל. ביום 24.11.2016 הודיע נציג העירייה למבקשת כי ההחלטה על ביטול ההקצאה עומדת בעינה, בציינו כי המבקשת תוכל להגיש מועמדותה לכל הליך הקצאה חדש שיתייחס למקרקעין.

5.בשלב זה, הגישה המבקשת עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, היא העתירה שהולידה את הבקשות שבפני. בעתירתה טענה המבקשת, בין היתר, כי ביטול ההקצאה נעשה בחוסר סמכות שכן על פי דין רק מועצת העירייה היא שמוסמכת לקבל החלטה על ביטול הקצאה, ולא ראש העירייה. כן נטען כי ביטול ההקצאה היא החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, בהתחשב בכך שלשיטתה של המבקשת העיכוב במימוש ההקצאה אינו מונח לפתחה.

6.בד בבד עם העתירה המבקשת הגישה בקשה למתן צו ביניים ולפיו המשיבים 2-1 יימנעו מביצוע כל פעולה בקשר למקרקעין עד להכרעה בעתירה שהוגשה, וכן בקשה נוספת למתן צו ביניים ולפיו המשיבים כולם יימנעו מביטול היתר הבניה שניתן למבקשת עד להכרעה בעתירה האמורה.

7.בית המשפט המחוזי דחה את שתי הבקשות למתן צו ביניים, בקבעו כי לא השתכנע שייגרם למבקשת נזק אם לא יינתנו הצווים, ולא כל שכן נזק בלתי הפיך. בית המשפט המחוזי ציין כי גם אם יבוטל היתר הבניה שניתן למבקשת, הרי שאם תזכה בעתירה היא תוכל לבקש את חידושו של ההיתר. כמו כן, צוין כי הטענה לפיה עד למתן פסק הדין תוקצה הקרקע לגורם אחר היא חלשה, נוכח האמור במכתבה של העירייה מיום 24.11.2016 (ביחס לאפשרות הפתוחה בפני המבקשת להגיש את מועמדותה להליך ההקצאה המחודש). לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי העתירה אף הם אינם מצדיקים את מתן הצווים, בציינו כי הסברי המבקשת ביחס לשיהוי במימוש ההקצאה "אינם משכנעים בצורה מספקת".

הבקשות שבפני

8.בקשת רשות הערעור דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. כאמור, בד בבד עמה הגישה המבקשת גם בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, הזהה לזה שהתבקש בבית המשפט המחוזי.

9.בעיקרו של דבר, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי סיכויי העתירה אינם גבוהים. לטענתה, בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל ראוי לטענה של חוסר סמכות, שהיא לשיטת המבקשת טענה חזקה המבוססת על נוהל ההקצאות של משרד הפנים ועל פסיקה מנחה בנושא זה. כן טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעותיו באשר למאזן הנוחות, שכן לשיטתה הנזק שייגרם לה אם לא יינתנו הצווים עולה בהרבה על הנזק שייגרם לעירייה אם אלה יינתנו. כך, נטען כי אם המקרקעין יוקצו לגורם אחר או שייערך בהם שינוי מהותי, המבקשת לא תוכל להשלים את מימוש ההקצאה והעתירה תתייתר. המבקשת מוסיפה כי היא השקיעה (בשיתוף עם עמותות נוספות) כשמונה מיליון שקלים במקרקעין, ואם אלה יוקצו לגורם אחר השקעה כספית זו תרד לטמיון. המבקשת אף טענה, אם כי בכוללניות רבה, כי בחודשים האחרונים היא החלה בביצוע עבודות חפירה ובינוי בשטח המקרקעין. לבסוף, המבקשת ציינה כי ביום 15.1.2017 צפויה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה להתכנס ולדון בבקשה לביטול היתר הבניה של המבקשת.

10.בהחלטתי מיום 21.12.2016 הוריתי למשיבים להודיע האם הם מסכימים לכך שגם אם יחל הליך להקצאה מחודשת של המקרקעין, לא יועברו הזכויות בהם עד להכרעה בעתירה שהגישה המבקשת.

11.ביום 1.1.2017 הודיעו המשיבים כי הם מתנגדים להסדר האמור. המשיבים הדגישו כי הליך ההקצאה המחודש טרם החל, ונוכח מורכבותו הוא צפוי להימשך זמן רב, ככל הנראה אף לאחר שתתקבל הכרעה בעתירה שהגישה המבקשת. זאת ועוד, המשיבים ציינו כי אם הליך בירור העתירה יימשך אף לאחר שיסתיים הליך ההקצאה המחודש, ממילא החוזה שיחתם עם הגוף הזוכה בהליך זה יוכפף לתוצאות פסק הדין בעתירת המבקשת, ועל כן אין צורך במתן צו הביניים שכן אין כל חשש לגרימת נזק בלתי הפיך. המשיבים הוסיפו וטענו כי אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

12.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

13.כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראו: בר"ם 8325/14 בן רז השקעות ופיתוח בע"מ נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה - מחוז צפון , פסקה 15 (29.12.2014); בר"ם 7480/15 אבו ליל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה , פסקה 11 (18.11.2015); בר"ם 8820/16 שפיר נ' אלוני , פסקה 8 (6.12.2016)). לא השתכנעתי כי יש מקום לחרוג מן הכלל האמור במקרה דנן. המשיבים הצהירו כי הליך ההקצאה לא צפוי להסתיים לפני סיום ההליכים בעתירה המינהלית שהוגשה, וכי תוצאת ההקצאה תהיה כפופה להכרעה בעתירה. הצהרות אלה מאיינות את חששה של המבקשת מפני נזק בלתי הפיך שייגרם לה.

14.לא למותר לציין כי ככל שהליך ההקצאה המחודש אכן יסתיים לפני שתוכרע העתירה, חזקה על המשיבים כי יודיעו על תוצאותיו למבקשת, וזו תהא רשאית לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר על מנת שיכריע בה לפי שיקול דעתו.

15.טרם חתימה על ההחלטה הונחה על שולחני בקשה מטעם המבקשת להגשת תשובה להודעת המשיבים. בבקשה נטען כי בהודעת המשיבים הועלו גם טענות "לגוף העניין כולו", מעבר להתייחסות הנדרשת להצעת בית המשפט. לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה זו, שכן ממילא הכרעתי אינה מבוססת על טענות לגופה של העתירה.

16.אשר על כן: הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת גם הבקשה לסעד זמני. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות.