בר"מ 9938/06 ע.ס.מ שירותים ותברואה בע"מ נ. עיריית טייבה

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (כבוד סגן הנשיא י' זפט) שלא ליתן צו ביניים בעתירת המבקשת נגד המשיבה.

הרקע וההליכים

2.המבקשת זכתה בשנת 2003 במכרז פומבי של המשיבה לאיסוף וסילוק פסולת ונחתם עמה חוזה לביצוע העבודה. בהמשך הוארך החוזה ותקופת מתן השירותים למשיבה הייתה אמורה להימשך עד ליום 14.9.2007. אין צורך לעמוד על המחלוקות השונות שהתעוררו בין הצדדים ודי בכך שאומר כי ביום 9.11.2006 שלחה המשיבה למבקשת הודעה על ביטול החוזה. בשלב זה הגישה המבקשת את עתירתה בה ביקשה סעד של אכיפת חוזה וכן סעדים שימנעו מהמשיבה להתקשר עם קבלן פינוי פסולת אחר, ללא הליכי מכרז, עד למתן פסק דין בעתירה. עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים בה שבה וביקשה המבקשת לאסור על המשיבה להתקשר עם קבלן פינוי פסולת אחר ללא הליכי מכרז וכן לאכוף על המשיבה לקיים את החוזה עם המבקשת. בית משפט קמא דחה כאמור את הבקשה לצו ביניים וקבע:

"שאלת זכות העירייה לבטל את החוזה ומנגד זכות המבקשת לאכוף את ביצועו, אינה בתחום דיני המכרזים כי אם בתחום דיני החוזים. הסמכות לדון במחלוקת בין הצדדים אינה מסורה לבית המשפט לענינים מינהליים כי אם לבית המשפט האזרחי.

נזקה של המבקשת מאי מתן צו הביניים הינו נזק כספי גרידא. מנגד, הנזק ממתן הצו הינו תקלה ציבורית שעניינה אי איסוף ופינוי אשפה"

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני

הבקשה והתשובה

3.המבקשת טוענת כי העתירה לא באה להחליף תביעה כספית שכבר הוגשה נגד המשיבה וכי בית המשפט טעה לחשוב שהעתירה אינה בסמכותו שהרי בין הסעדים שנתבקשו דרשה המבקשת מפורשות כי המשיבה תמנע מלהתקשר עם קבלן אחר ללא הליכי מכרז – ומכאן סמכותו של בית משפט קמא. המבקשת מדגישה כי עתירתה נולדה כדי "למנוע מ[המשיבה] להתקשר עם קבלן אחר בהליך שאיננו הליך של מכרז" וכדי "להתריע ולנסות למנוע תופעה מנהלית פסולה מיסודה". המבקשת הוסיפה וטענה כי היא הפסיקה את מתן השירותים רק בעקבות הודעת המשיבה מיום 9.11.2006 וכי אין מקום לחשוש בענין פינוי האשפה שהרי היא מוכנה להתחייב כי אם יינתן צו ביניים היא (המבקשת) תשקוד על פינוי האשפה על פי ההסכם שבינה לבין המשיבה. לסיום טענה המבקשת כי סיכויי עתירתה גבוהים "שכן ברור כי [המשיבה] אינה יכולה להתקשר עם קבלן אחר ללא הליכי מכרז".

4.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקשת נהגה שלא בתום לב, הפרה את התחייבויותיה החוזיות והתנהגותה זו הולידה מפגעים תברואתיים חמורים. על כן ולאחר משלוח מספר התראות בוטל עמה החוזה. המשיבה הוסיפה כי היא כבר יצאה במכרז חדש כקבוע בחוק וכי היא שכרה את שירותיו של ספק שירות אחר אך באופן זמני כדי למלא את חובותיה כלפי תושביה לפינוי פסולת. בהקשר זה טענה המשיבה כי "לא יעלה על הדעת, כי רשות מינהלית לא תקיים את חובתה כלפי תושביה בכל הנוגע לפינוי אשפה" בזמן ניהול הליכי המכרז החדש וכי "עם סיום הליכי המכרז... יסתיים הלכה למעשה שלב הביניים של העסקת קבלן זמני". בכל הנוגע לאכיפת החוזה שבוטל הרי שעל המבקשת לפנות לבית המשפט האזרחי המוסמך. המשיבה גם מדגישה כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתה ולטובת 37,000 תושביה.

דיון

5.עיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

6.כידוע בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן צו ביניים עליו לבחון ככלל שני עניינים. הראשון הוא סיכוי העתירה להתקבל והשני הוא עניין "מאזן הנוחות". ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך. יחד עם זאת, יש לזכור כי אבן הבוחן העיקרית היא בשיקולי "מאזן הנוחות" (בר"ם 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות - נציבות המים (מיום 6.4.2006, פסקה 12)).

ואכן, בעניינו, שיקולי מאזן הנוחות הם המכריעים את הכף נגד בקשתה של המבקשת. אין מחלוקת כי מאז הודעת הביטול המבקשת הפסיקה את שירותי פינוי הפסולת. אם החוזה של המבקשת מבוטל וינתן נגד המשיבה צו ביניים הרי שציבור התושבים יפגע קשות. לעומת זאת, אם לא ינתן צו ביניים נזקה של המבקשת הוא כזה שניתן להטבה. ככל שבסופו של יום תתקבל העתירה "עדיין ניתן יהיה 'להפקיע' את ההתקשרות עם הקבלן החדש ולהורות שהמבקשת היא שתספק את השירות. ניתן גם לפסוק פיצוי כספי בגין נזקיה של המבקשת, ככל שיוכחו, ביחס לתקופת הביניים שעד להכרעה בעתירה העיקרית . זהו שיקול מכריע נגד מתן צו ביניים כמבוקש" (בר"ם 2233/06 מפעת 1695 (1987) בע"מ נ' מועצה מקומית פרדסיה (מיום 20.3.2006)).

7.בנוסף, בבקשה שלפני הדגישה המבקשת שמטרת העתירה הייתה למנוע "תופעה מנהלית פסולה מיסודה" – התקשרות עם קבלן "בלי לקיים את חובת המכרז הסטטוטורית" – והוצנע הסעד שעסק באכיפת החוזה הקיים. ואולם, נוכח הודעת המשיבה על מכרז חדש, שכבר יצא לדרך ושיש לקוות כי יסתיים במהרה, ועל כך שההתקשרות עם קבלן כיום היא זמנית עד לסיום הליכי המכרז ונועדה אך למנוע מפגעים תברואתיים נראה, לאור שיקולי מאזן הנוחות, כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור שלפני.

8.לאור מסקנתי בענין מאזן הנוחות אינני רואה צורך לקבוע מסמרות בסוגיית הודעת הביטול ששלחה המשיבה למבקשת ובשאלה היכן על סוגייה זו להתברר. כן אין בהחלטתי כדי למנוע מהמבקשת להעלות בפני ערכאה מוסמכת את טענותיה נגד המכרז החדש, ככל שיש לה כאלו.

9.הבקשה נדחית אפוא. שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח ישולם על פי תוצאות ההליך העיקרי.