בר"מ 9954/16מדינת ישראל- משרד החינוך נ. בית ספר יפיע לחינוך ורווחה בע"מ

עניינה של הבקשה שלפניי בצו סגירה לפי סעיף 32 לחוק פיקוח על בתי ספר, התשע"ט-1969 (להלן: החוק ) שהוצא לבית הספר "יפיע" (להלן: בית הספר ) המיועד לתלמידים הנמצאים על הרצף האוטיסטי.

1.

כעולה מהמידע שהובא לעיוני, המשיבה היא חברה המפעילה כמה גנים לחינוך מיוחד בישוב יפיע ברישיון מאת המבקשים. המשיבה החלה להפעיל את בית הספר – שבו לומדים 20 תלמידים, כטענת המשיבה בעתירה שהגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים – בתחילת שנת הלימודים תשע"ז, מבלי שניתן לה רישיון כחוק. עוד קודם לכן, ביום 22.3.2016 – 10 ימים בלבד עובר למועד האחרון להגשת בקשה לקבלת רישיון לפתיחת בית ספר – הגישה המשיבה בקשה כאמור לפתיחת בית הספר בשנת הלימודים תשע"ז. המשיבה לא צירפה לבקשה פירוט על אודות תכנית הלימודים או מערכת השעות, פרט להצהרה כללית שלפיה תכנית הלימודים בבית הספר היא "תוכנית לימודים אישית לתלמידים במסגרת החינוך המיוחד המותאמת לצרכיו האישיים של כל תלמיד. תוכנית הלימודים האישית תוכן על-ידי הצוות הרב מקצועי הנמצא במסגרת החינוכית [...] ההורים יהיו שותפים בכל הליך של איתור, טיפול, התערבות ומעקב במסגרת החינוכית". כמו כן, המשיבה לא צירפה מידע על אודות התלמידים שעתידים ללמוד בבית הספר. בהמשך לכך ערכה מפקחת מטעם המבקשים (להלן: המפקחת ) ביקור פדגוגי במבנה בית הספר, שאליו התלוותה המדריכה המחוזית לאוטיזם מטעם המבקשים. נוכח ליקויים שהתגלו בביקור אפשרה המפקחת למשיבה להשלים הגשת מסמכים חסרים. לאחר קבלתם חתמה המפקחת על דו"ח פדגוגי המסכם את הביקור, שבמסגרתו ציינה שורה של ליקויים ובהם: ליקויים הנוגעים לתכנית העבודה ולמערכת השעות; ליקויים הנוגעים למבנה בית הספר; ליקויים הנוגעים לרשימת התלמידים; ליקויים הנוגעים להכשרת המנהל ועובדי ההוראה; וליקויים הנוגעים לסדרי בית הספר. לבסוף ציינה המפקחת כי:

"ניכרים חסכים משמעותיים במערך הפדגוגי והארגוני של ביה"ס, תוכנית העבודה לא ערוכה בהתאמה לאוכלוסית ביה"ס ולשלבי ההתפתחות שלו. למנהל אין הכשרה מקצועית מותאמת וצוות המורים מצומצם מאוד ואין כל מידע אודות הניסיון שלהם ואו ההכשרה המקצועית בתחום האוטיזם. מס[פר] התלמידים אינו מספיק לפתיחת בי"ס ולא נמסר כל מידע שמאפשר להשיג אודות מידת מותאמותם לארגון הכיתות המוצג. המבנה איננו מותאם לבי"ס לאוטיזם על אף שניכרת השקעת הבעלות במערך הבטיחות והאבזור החדרים".

בנתון לקביעות אלו המליצה המפקחת שלא ליתן רישיון לפתיחת בית הספר, וביום 25.7.2016 דחתה המבקשת 2 את בקשת המשיבה לקבלת רישיון כאמור.

2.

המשיבה הגישה ערר לפי סעיף 13 לחוק על החלטת המבקשת 2, שלו צירפה מסמכים רבים שכעולה מטענות המבקשים לא נשלחו למפקחת עובר למתן המלצתה. ביום 8.9.2016 הוציאה מנכ"לית משרד החינוך צו סגירה (להלן:

צו הסגירה ) לבית הספר לפי סעיף 32 לחוק, שהומצא למשיבה, כטענת המבקשים, כעבור כשבוע. בצו צוין כי זה ייכנס לתוקף בתוך 30 ימים מיום מסירתו למשיבה. לאחר שהתקיים דיון בוועדת הערר בערר שהגישה המשיבה, הגישו המבקשים לוועדה הודעה מעדכנת שבה צוין כי בדיקת הגורמים המקצועיים העלתה כי קיימים פתרונות חינוכיים חלופיים לכל תלמידי בית הספר עוד במהלך השנה הנוכחית. במסגרת ההודעה הציגו המבקשים תכנית מפורטת של מספר התלמידים שניתן לקלוט בכל מוסד חינוכי בהתאם לרמת תפקודו של כל ילד. להשלמת התמונה יצוין כי המשיבה חלקה על האמור בהודעה, וטענה כי אין בידי המבקשים תכנית חלופית מידית לכל תלמידי בית הספר.

3.

במקביל לניהול ההליכים בוועדת הערר, הגישה המשיבה ביום 6.11.2016 עתירה מינהלית לביטול צו הסגירה, ובצידה בקשה למתן סעד זמני. בו ביום נתן בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) צו ארעי המונע את הפעלת צו הסגירה.

4.

ביום 9.11.2016 החליטה ועדת הערר לדחות את ערר המשיבה. זאת מן הטעם שהמשיבה לא הייתה ערוכה מן הבחינה הפדגוגית במועד הגשת הבקשה לקבלת רישיון ובמועד בחינתה. נקבע כי:

"הממצאים בענייננו מלמדים, כי העוררת [המשיבה] לא הייתה ערוכה כלל ברמה הפדגוגית, בעת הגשת הבקשה לרישיון ובעת הביקורת הפדגוגית, וכי לא היה לה (באותה העת) את כוח האדם המקצועי (הניהולי והפדגוגי) הנדרש לשם ביצוע ההיערכות הפדגוגית הנדרשת [...] העוררת [המשיבה] לא החלה בהיערכות הפדגוגית עד לחודש יוני 2016 לערך, עת החלה המנהלת החדשה בעבודתה. התנהלות זו מעידה על חוסר מקצועיות של הצוות המקים ועל חוסר מוכנות ניהולית ופדגוגית בעת הגשת הבקשה לרישיון ובמועד הביקורת הפדגוגית" ( שם ) .

בשולי ההחלטה צוין כי המבקשים יוודאו כי לכל תלמידי בית הספר יש מענה חינוכי חלופי. על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור מינהלי, שטרם נקבע בו דיון לעת הנוכחית.

5.

ביום 6.12.2016 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) את בקשת המשיבה ליתן סעד זמני. זאת לאחר שהמבקשים הגישו לעיון בית המשפט את רשימת תלמידי בית הספר, תוך התייחסות לפתרון החלופי שנמצא לכל התלמידים. אשר לסיכויי ההליך העיקרי נקבע כי ההחלטה על סגירת בית הספר קשורה לשאלת מתן הרישיון, וכאמור המשיבה הגישה ערעור מינהלי בעניין זה – שטרם התברר. בית המשפט ציין כי בשים לב למסמכים החדשים שצירפה המשיבה לוועדת הערר, ושכאמור מעלה, לא הובאו לעיון המפקחת, בפי המשיבה טענות ראויות לבירור שלפיהן תיקנה את הליקויים שנמצאו בדו"ח המפקחת. בהקשר זה נקבע כי "ניכרת בנסיבות העניין השקעה לא מבוטלת של העותרת [המשיבה] בבית הספר הנדון". אשר למאזן הנוחות בית המשפט ציין כי עיון ברשימת התלמידים שהעבירו המבקשים מעלה כי לכל התלמידים, למעט אחד, נמצא פתרון חלופי בבית הספר "סווא" בנצרת; וכי גם לגבי אותו תלמיד החלו המבקשים בהליך להסדרת אישור שיבוצו בבית הספר "סווא". עם זאת, בית המשפט עמד על כך שדחיית הבקשה למתן סעד זמני משמעה כי תלמידי בית הספר יעברו ללמוד במוסד לימודי אחר במהלך שנת הלימודים, על הקשיים הכרוכים בכך. דברים אלה נכונים בפרט נוכח גילם הצעיר של הילדים (שהם ילידי 2010-2009), ובשים לב לכך שמדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים. לכך הוסף כי לא הונחה תשתית לביסוס הטענה שלפיה המשך קיום הלימודים בעת הנוכחית עלול להסב לתלמידים נזק או כי הם צפויים לפגיעה בטיחותית או אחרת. לבסוף עמד בית המשפט גם על הקושי הכרוך במתן הצו, המותיר על כנו מצב עניינים שבו ממשיך בית הספר לפעול ללא רישיון כדין, וממילא מבלי שניתן לו רישיון במועד פתיחתו. צוין כי לאלה יש משקל ניכר. יחד עם זאת נקבע כי התנהלות המבקשים במתן רישיון ובבירור הערר "תורמים למצב הדברים המתואר תרומה, אשר לכאורה לא ניתן לראותה כזניחה". בנתון לכל האמור הורה בית המשפט על מתן צו ביניים המונע את הפעלת צו הסגירה שהוצא לבית הספר.

6.

מכאן הבקשה שלפניי. לדברי המבקשים, מדובר במקרה שבו עשתה המשיבה דין לעצמה כאשר פתחה את שערי בית הספר בשנת הלימודים הנוכחית בניגוד להוראות החוק ומבלי שהיה בידיה רישיון, נוכח הליקויים הפדגוגיים הרבים שנמצאו בפעילותה. נטען כי התנהלות המשיבה משקפת תופעה רחבה, המצדיקה את קבלת הבקשה נושא הערעור דנן, שבגדרה נפתחים מוסדות חינוך מבלי שקיבלו רישיון כדין. במצב דברים זה, מתן משקל מכריע בעת הדיון בבקשה ליתן צו ביניים לשיקול בדבר העברת התלמידים בעיצומה של שנת הלימודים ממוסד חינוכי אחד למשנהו יסכל הלכה למעשה את מאמצי המבקשים להתמודדות עם התופעה האמורה, וזאת חרף הנזק שעלול להיגרם לתלמידים אשר לומדים בבית ספר שלא קיבל את מלוא האישורים הנדרשים. לטענת המבקשים, דברים אלה יפים בפרט בנסיבות המקרה דנן, שבו נמצא פתרון חינוכי חלופי לכל התלמידים. עוד טוענים המבקשים כי יש לקבל את הבקשה מחמת השיהוי שנקטה המשיבה בהגשת העתירה המינהלית, שהוגשה ביום 6.11.2016 – המועד האחרון לכניסת הצו לתוקף – גם בהינתן ההנחה המקלה שלפיה צו הסגירה הומצא למשיבה אך ביום 7.10.2016.

7.

עוד נטען כי התנאים למתן צו ביניים לא מתקיימים בענייננו. לעמדת המבקשים, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה יש בידי המשיבה טענות ראויות לבירור, סיכויי העתירה נמוכים. כך משום שהעתירה תוקפת את צו הסגירה שהוצא למשיבה (בנבדל מההחלטה שלא ליתן לה רישיון, הנתקפת בערעור נפרד ). לדברי המבקשים, החוק מבחין במפורש בין החלטת סירוב ליתן רישיון – שאותה יש לתקוף בוועדת הערר, ולאחר מכן בערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים – לבין החלטה על מתן צו סגירה, הניתנת לתקיפה במסגרת עתירה מינהלית. נטען כי תפקידו של בית המשפט במסגרת עתירה כאמור הוא לבחון את סבירות ההחלטה להוציא את צו הסגירה, תוך בחינת השאלה אם התקיימה עילה להוצאתו – בענייננו, פתיחת בית ספר מבלי שניתן לו רישיון כדין. המבקשים הוסיפו כי אין ליתן משקל למסמכים הנוספים שהגישה המשיבה לוועדת הערר, שלא הובאו לעיון המפקחת. זאת, שכן המבקשים אינם יכולים לאפשר מצב שבו מתקבלים מסמכים באיחור, באופן שיקשה על קבלת החלטה בעניין הרישוי ויגרור את ההליך אל תוך פתיחת שנת הלימודים. ממילא, כך נטען, אף אם תדחה הבקשה ותתקבל עתירת המשיבה התוקפת את צו הסגירה, אין היא רשאית לפתוח את בית הספר מבלי שיש בידיה רישיון כחוק.

8.

לבסוף ציינו המבקשים כי אף שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה, נוכח הליקויים הפדגוגיים הרבים שנמצאו בבית הספר ומשלא הוכח כי זה עומד בסטנדרטים הנאותים להפעלתו. צוין, כי את הממצאים האמורים יש לבחון בשים לב לכך שמדובר בבית ספר לחינוך מיוחד, על המורכבות הכרוכה בכך. בהקשר זה ציינו המבקשים כי יש להתחשב בתכנית המפורטת שהציגו לבית המשפט לעניינים מינהליים לשיבוץ כלל התלמידים במסגרת חינוכית חלופית. הודגש כי טובת הילדים מחייבת את העברתם למוסד חינוכי מוסדר המחזיק ברישיונות בהקדם; וכי אין בשיקול בדבר העברת התלמידים במהלך שנת הלימודים – חרף חוסר הנוחות הכרוך בכך – כדי להסיט את נקודת האיזון, כקביעת בית המשפט לעניינים מינהליים. לכך הוסף כי בבחינת מאזן הנוחות יש לבחון אף את האינטרס הציבורי, המחייב את מימוש צו הסגירה, בשים לב לצורך ליתן בידי המבקשים כלים אפקטיביים להתמודדות עם התופעה הפסולה של פתיחת מוסדות חינוך ללא רישיון כדין תוך הסתמכות על היעתרות בית המשפט למתן צווי ביניים, שימנעו את סגירת בית הספר במהלך שנת הלימודים.

9.

התבקשה תגובת המשיבה. זו סמכה ידיה על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים. לדבריה, סיכויי העתירה גבוהים שכן לאחר סיום ההליכים הנדרשים –בקשתה לקבלת רישיון צפויה להתקבל, נוכח העובדה שהיא תיקנה את הליקויים האמורים, ובשים לב לכך שהחלטת המבקשים שלא ליתן למשיבה רישיון אינה עומדת בכללי המשפט המינהלי. בנתון לכך יתבטל גם הבסיס החוק להוצאת צו הסגירה. בהקשר זה פירטה המשיבה את האופן שבו תיקנה את הליקויים שנמצאו בדו"ח שערכה המפקחת. אשר למאזן הנוחות צוין כי מימוש צו הסגירה יביא לפגיעה קשה בתלמידים הלומדים בבית הספר ובאוטונומיה ההורית של הוריהם לבחור בעצמם כיצד יחנכו את ילדיהם. מעל לכל אלה, טוענת המשיבה כי – בניגוד לנטען על ידי המבקשים – אין בנמצא מסגרת חינוכית חלופית לכל תלמידי בית הספר. המשיבה הדגישה כי הפתרון המוצע על ידי המבקשים אינו מיטיב עם התלמידים, שכן הם ייאלצו להצטרף לכיתות לימוד קיימות באופן שיביא להגדלת מספר התלמידים הלומדים בכל כיתה. נטען בהקשר זה כי "דחיסת" מספר רב של תלמידים בכיתה אינה מתאימה לתלמידי בית הספר המצויים על הרצף האוטיסטי, שלגביהם יש צורך בכיתות לימוד קטנות; וכי הוצאת התלמידים בעיצומה של שנת הלימודים תגרום להם "לחרדה, נזק נפשי ותיפגע בהתפתחותם". עוד נטען כי המבקשים טרם מצאו מסגרת חלופית לשני תלמידים; וכי מרבית הורי התלמידים ביקשו להצטרף לעתירה המינהלית, והם הודיעו על כך לבית המשפט לעניינים מינהליים. לבסוף צוין כי סגירת בית הספר כבר במועד הנוכחי תייתר למעשה את הסעד המבוקש על ידי המשיבה בעתירה, ותסב לה נזקים כלכליים כבדים. מנגד, נטען, למבקשים לא ייגרם נזק מ"הקפאת" המצב הקיים עד להכרעה בעתירה.

10.

לאחר קבלת התגובה הוריתי למבקשים להגיש הודעה מעדכנת הנתמכת בתצהיר עד ליום 1.1.2017 אשר תתייחס לשאלת קיומו של פתרון חינוכי חלופי לשני תלמידים. לדברי המבקשים, "לכלל התלמידים ששמותיהם נמסרו להם על-ידי המשיבה נמצאה מסגרת חילופית ראויה ומתאימה, העונה על צרכיהם בצורה המיטבית". הוטעם כי מבין 20 התלמידים שלדברי המשיבה לומדים בבית הספר, תלמידה אחת החלה את לימודיה בשנת הלימודים הנוכחית בבית הספר "סווא"; ושני תלמידים נוספים לומדים בבית ספר רשמי בחינוך רגיל בנצרת, שם הם משולבים בכיתות מיוחדות.

כדי להסיר כל ספק, ביקשתי כי המשיבה תעביר לידי המבקשים רשימה עדכנית של תלמידי בית הספר, שעותק הימנה יימסר גם לעיוני; וכי לאחר קבלת הרשימה, ימסרו המבקשים הודעת עדכון אשר לקיומה של מסגרת חלופית לכלל התלמידים ששמם מופיע ברשימה. ביום 2.1.2017 הגישה המשיבה הודעה שבה טענה כי שלושה מבין 20 התלמידים נושא הבקשה אינם לומדים בבית הספר, אלא – כעמדת המבקשים – בבתי ספר אחרים. זאת, משלא ניתן לבית הספר רישיון. עוד הוגשה, לאחר החלטה נוספת, רשימה שמית של התלמידים הלומדים כעת בבית הספר. ביום 3.1.2017 הגישו המבקשים הודעה מטעמם, ובה נטען כי לכל התלמידים הנזכרים ברשימה העדכנית שהעבירה המשיבה ישנו פתרון חינוכי חלופי. לדברי המבקשים, מסגרות חלופיות אלו עונות על צורכי התלמידים באופן המיטבי ביותר.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובהודעה מטעם המבקשים החלטתי לעשות שימוש בסמכותי מכוח תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. סבורני כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

12.

תחילה, אעמוד בקצרה על המסגרת הנורמטיבית החולשת על הבקשה שלפניי. סעיף 3 לחוק קובע כי " לא יפתח אדם בית ספר ולא יקיימו אלא אם יש בידו רשיון לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו ולא יפרסם אדם פתיחת בית ספר אם אין עליו רשיון כאמור". מטרת הליך הרישוי היא לוודא כי המוסד החינוכי עומד בסטנדרטים ראויים בהיבטים של בטיחות, בריאות, פדגוגיה ובהיבטים נוספים, שמטרתם להבטיח את טובת התלמידים. כבר נקבע כי " תכליתו של חוק הפיקוח היא ברורה – מעקב ובקרה אחר החינוך הניתן בבתי הספר, והוא אף דובר בשפה ברורה בכל הנוגע לכך שיש לאכוף את הוראותיו באמצעות כלים אפקטיביים" ( בר"ם 5776/13 עמותת מקום להיות – בית הספר "מעיין" נ' מנכ"ל משרד החינוך , פסקה 16 (26.8.2013) (להלן: עניין עמותת מקום להיות )).

סעיף 9 לחוק מוסיף וקובע רשימה של תנאים למתן רישיון כאמור, ובהם תכני הלימודים ומערכת השיעורים; הכשרתם וכושרם של הצוות המקצועי; מבני בית הספר ודרכי הגישה אליהם; תנאי הבטיחות בבית הספר; הריהוט והציוד בבית הספר; והבסיס הכלכלי לקיום בית הספר. בצד זאת, החוק מעניק למנהל הכללי של משרד החינוך את הסמכות לצוות בכתב על סגירת בית ספר בכמה עילות, שהרלוונטית לעניין שלפנינו היא זו הקבועה בסעיף 32(א)(1) לחוק. לפי עילה זו, ניתן להוציא צו סגירה לבית ספר המתנהל ללא רישיון כאמור. סעיף 32(ג) קובע כי צו הסגירה יעמוד בתוקפו עד אשר יבוטל על ידי המנהל הכללי או על ידי בית המשפט. עוד נוסיף כי החוק מבחין במפורש בין הליך מתן צו סגירה לבין הליך מתן רישיון , ואף קובע דרכי השגה וערעור שונות על כל אחת מהחלטות אלו ( בר"ם 5725/14 עמותת זכרון שלמה נ' מדינת ישראל משרד החינוך , פסקה 13 (21.12.2014)). לפי סעיף 13 לחוק, ניתן להשיג על החלטת המנהל הכללי של משרד החינוך שלא ליתן רישיון לפני ועדת הערר , שהחלטותיה ניתנות לערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים (סעיף 14א לחוק). מנגד, החלטה בעניין צו סגירה ניתנת להשגה באמצעות עתירה

לבית המשפט לעניינים מינהליים (פרט 3 לתוספת הראשונה בחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000). המחוקק הבחין אפוא במפורש בין החלטה שעניינה סירוב להעניק רישיון לבין החלטה שעניינה הוצאת צו סגירה.

13.

ומכאן בחזרה לענייננו. כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה למתן צו ביניים לבחון שניים: האחד, את סיכויי העתירה להתקבל; והשני, את מאזן הנוחות שבין הצדדים להליך. בין השיקולים האמורים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" – ככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך ( בר"ם 7509/13 עיריית נצרת עילית נ' מפעלי ברודני , פסקה 9 (14.11.2013)). לדעתי האיזון בין השיקולים האמורים בנסיבות המקרה דנן מוביל לתוצאה שלפיה יש לבטל את צו הזמני שניתן. במישור סיכויי העתירה אציין, מבלי להכריע בדבר, כי דומה שאלה אינם משופרים. אין מחלוקת בין הצדדים כי בית הספר אינו אוחז ברישיון כדין, וזוהי עילה להוצאת צו סגירה (סעיף 32(א)(1) לחוק) (ואיני נוקט עמדה אשר לערעור המינהלי שהגישה המשיבה בגין ההחלטה שלא ליתן לה רישיון). אשר למאזן הנוחות – איני מקל ראש באי הנוחות ובעוגמת הנפש שעלולים להיגרם לתלמידים בשל העברתם במהלך שנת הלימודים מבית הספר הנוכחי למסגרות חינוך חלופיות. אולם, לא שוכנעתי כי שיקול זה מטה את הכף לטובתה של המשיבה. בחינת מאזן הנוחות מחייבת להתחשב גם, שלא לומר בעיקר, בטובתם של הילדים (בעניין חובת בית המשפט לשוות נגד עיניו גם את טובת התלמידים ראו מן הימים האחרונים בר"ם 9961/16 אלנוח'בה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד החינוך – מנח"י , פסקה 16 ( 1.1.2017)). בשים לב לרשימת הליקויים הענפה שנמצאה בפעילות בית הספר, איני סבור כי טובתם של אלה – ובפרט בנתון לצורכיהם המיוחדים של הלומדים בבית הספר – היא להמשיך ללמוד בבית ספר שנמצאו בו ליקויים חמורים כאמור. לכך יש להוסיף כי התלמידים לא יוותרו ללא פתרון חינוכי הולם. כעולה מהתכנית המפורטת שהציגו המבקשים לעיוני, כל התלמידים ישולבו במסגרות נאותות באופן מידי. בכל הנוגע להשפעת קבלת הבקשה על המשיבה וטענתה כי יגרמו לה נזקים כלכליים כתוצאה מסגירת בית הספר – הרי שאין לה להלין אלא על עצמה, שעה שבחרה לפתוח את שעריו של בית הספר ללא רישיון החל מתחילת שנת הלימודים האחרונה תוך שהייתה מודעת לכך שאין בידיה רישיון כדין.

14.

למכלול השיקולים האמור יש להוסיף גם את השיקול בדבר האינטרס הציבורי. מקובלת עלי בהקשר זה עמדת המבקשים שלפיה יש לראות את עניינה של המשיבה כחלק מתופעה רחבה יותר, שבגדרה נפתחים מוסדות חינוך מבלי שקיבלו רישיון כדין. הותרת הצו על כנו עלולה לסכל את מאמצי המבקשים להיאבק עם תופעה נפסדת זו. תוצאתם של צווים כאמור מתמרצת מבקשי רישיונות לפתיחת בתי ספר שבקשתם סורבה לפתוח את שערי בית הספר שלא כדין תוך קביעת "עובדות בשטח", מתוך הנחה שלאחר שיוצא נגדם צו סגירה יוכלו הם לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה למתן צו זמני, וזה ייעתר לבקשה כדי למנוע את העברת התלמידים במהלך שנת הלימודים. אין לקבל התנהלות זו, ואין לעודדה. כפי שציין לאחרונה באחת הפרשות השופט

נ' סולברג , " הנסיון להשיג הישגים – הן בזירה המנהלית, הן בזירה המשפטית – על דרך של 'קביעת עובדות בשטח', סופו להיכשל" ( עע"ם 9589/16 עמותת בית הספר הדמוקרטי עמק האלה נ' מדינת ישראל משרד החינוך , פסקה 10 (20.12.2016); עיינו גם עניין עמותת מקום להיות , פסקה 18).

נוכח כל אלה – דין הבקשה להתקבל, ודין צו הביניים להתבטל. על מנת לאפשר היערכות של כל הצדדים, ביטול צו הביניים ייכנס לתוקפו ביום א', 8.1.2017.

הבקשה מתקבלת אפוא. המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסכום של 5,000 ש"ח.