פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
9961/16 - א'
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
אלנוח'בה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
מדינת ישראל – משרד החינוך – מנח"י
2. המנהלת הכללית של משרד החינוך
3. אגף א לחינוך מוכר שאינו רשמי
בקשת רשות ערעור על החלטתו
של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"ם 12161-12-16
מיום 16.12.2016 שניתנה על-ידי כבוד השופטת נ' בן-אור ובקשה לסעד זמני
בשם המבקשת: עו"ד
תמיים גאבר
בשם המשיבים: עו"ד
רנאד עיד
החלטה
1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 16.12.2016 (עת"ם 12161-12-16, השופטת נ' בן-אור ), ובצדה בקשה לסעד זמני. בית המשפט המחוזי דחה בהחלטתו בקשה למתן צו ביניים הנסבה על צו סגירה שהוצא בעניין בית ספר.
רקע והליכים קודמים
2.המבקשת מפעילה בית ספר בשכונת צור באהר במזרח ירושלים (להלן: בית הספר ). בחודש מרץ 2016 היא הגישה בקשה לרישיון לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הפיקוח ). עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית החל בית הספר לפעול, חרף העובדה שבאותה עת טרם התקבלה החלטה בעניין הרישיון המבוקש על-ידי משרד החינוך. בבית הספר לומדים בעת הזו 158 תלמידים. להשלמת התמונה יוער כי במבנה שבו ממוקם בית הספר מפעילה המבקשת גם גן ילדים שלגביו מנהלים הצדדים הליך נפרד.
3.ביום 31.10.2016 דחתה המשיבה 2, המנהלת הכללית של משרד החינוך (להלן: המנכ"לית ), את הבקשה לקבלת רישיון. במכתב הדחייה ציינה המנכ"לית כי "על פי מידע שהתקבל במשרד החינוך מהרשויות המוסמכות, בכוונת בית הספר ללמד תכנים החותרים נגד ריבונות מדינת ישראל וכי מטרות בית הספר עולות בקנה אחד עם אידיאולוגיית חמאס".
4.בו ביום הוציאה המנכ"לית צו המורה על סגירת בית הספר בשל כך שהוא פועל ללא רישיון (להלן: צו הסגירה ), וזאת בתוקף סמכותה לפי סעיף 32(א) לחוק הפיקוח.
5.ביום 30.11.2016 הגישה המבקשת ערר על החלטת המנכ"לית לוועדת הערר הפועלת מכוח סעיף 14 לחוק הפיקוח. מטענות הצדדים עולה שדיון בערר טרם נקבע.
6.נוסף על כך, ביום 6.12.2016 הגישה המבקשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי המכוונת לביטולו של צו הסגירה. בעתירה נטען כי אין כל בסיס לטענות בדבר תכנים מסיתים הנלמדים בבית הספר וכי תכנית הלימודים בו זהה לתכנית הנלמדת בכלל בתי הספר במזרח ירושלים, אשר כפופה לשינויים והתאמות שעורך משרד החינוך. כמו כן, נטען כי בהתנהלותו של משרד החינוך נפלו פגמים, בין היתר בשל כך שלא ניתנה החלטה בבקשה לקבלת רישיון במועד הקבוע בסעיף 4(ב) לחוק הפיקוח. בנוסף, המבקשת טענה כי צו הסגירה לוקה בשיהוי משמעותי, שכן משרד החינוך היה מודע לכך שבית הספר החל לפעול בחודש ספטמבר 2016 ואף שלח מפקח שערך חוות דעת חיובית על בית הספר. בהקשר זה, ציינה המבקשת כי הליך הרישוי של בית הספר מצוי בשלב מתקדם, וכי בית הספר עבר בהצלחה את רוב הבדיקות הנדרשות לשם קבלת רישיון.
7.בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים לפיו תעוכב כניסתו לתוקף של צו הסגירה עד להכרעה בעתירה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי סיכויי העתירה נראים על פני הדברים כ"קלושים", בהתחשב באינטרס הציבורי המחייב אכיפה מלאה של הוראת החוק האוסרת על פתיחת בית ספר ללא רישיון. באשר למאזן הנוחות ציין בית המשפט המחוזי כי מתשובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים עולה כי בית הספר היסודי הרשמי בצור באהר מסוגל לקלוט 150 תלמידים חדשים, וכי בתי ספר סמוכים אחרים יכולים לקלוט תלמידים נוספים.
בקשת רשות הערעור והתשובה לה
8.הבקשה דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא ליתן צו ביניים עד להכרעה בעתירה. המבקשת טוענת כי העובדה שבית הספר פעל במשך כשלושה חודשים בידיעתם של המשיבים ותוך קידומם של הליכי הרישוי מלמדת כי המשך פעילותו של בית הספר עד להכרעה בעתירה אינו צפוי לגרום נזק של ממש. בהקשר זה, מציינת המבקשת כי בית הספר השלים למעשה את כלל התנאים הדרושים להבטחת ביטחונם, בריאותם ורווחתם של הילדים הלומדים בו, וכן להבטחת שכרם של העובדים בבית הספר. לעומת זאת, כך נטען, העברתם של כ-150 תלמידים באמצע שנת הלימודים למסגרת חינוכית אחרת עלולה לגרום להם נזק של ממש. המבקשת מציינת כי בית הספר הוא מוסד פרטי שהוקם במטרה לספק רמת לימודים גבוהה ביחס לזו שמציעות מסגרות חינוכיות אחרות באזור, שמצבן – על-פי הנטען – ירוד. באשר לסיכויי העתירה, המבקשת סבורה כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי אלה "קלושים", בשים לב לפגמים הרבים שנפלו לשיטתה בהליך הרישוי – ובפרט, כך נטען, לשיהוי בקבלת ההחלטות בהליך זה. כמו כן, היא טוענת כי אין בסיס לטענות בדבר תכנים מסיתים בתכנית הלימודים. לבסוף, המבקשת מציינת כי על מנת לאפשר את המשך פעילות בית הספר עד להכרעה בעתירה היא מוכנה להפעלת פיקוח ומעקב קפדני מצד המשיבים או כל רשות אחרת, אשר יבטיחו כי בית הספר אינו מעביר תכנים בעייתיים כפי שנטען.
9.בד בבד עם בקשת רשות הערעור דנן הגישה המבקשת גם בקשה לסעד זמני שעניינו "הקפאת" צו הסגירה עד להכרעה בבקשה.
10.ביום 21.12.2016 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה, וזו הוגשה ביום 28.12.2016.
11.לעמדת המשיבים, דין הבקשה להידחות. המשיבים סומכים את ידם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתם אין הצדקה ליתן צו ביניים נוכח העובדה שהמבקשת פתחה את שערי בית הספר מבלי שבידה רישיון להפעילו, ובכך – לפי הנטען – עשתה דין לעצמה. כמו כן טוענים המשיבים כי חל שיהוי בהגשת העתירה מצדה של המבקשת.
12.בנוסף, המשיבים טוענים כי סיכוייה של העתירה שהגישה המבקשת הם נמוכים מאד, בהתחשב בהוראותיו של חוק הפיקוח באשר לפתיחת בית ספר ללא רישיון. בהקשר זה מזכירים המשיבים כי העתירה תוקפת רק את צו הסגירה, ולא את ההחלטה שלא ליתן רישיון (אשר תיבחן בנפרד במסגרת הערר שהוגש עליה). באשר לשיקולים של מאזן הנוחות מציינים המשיבים כי בנסיבות המתוארות יש יסוד לחשש כי בבית הספר יועברו תכנים שאינם ראויים, ואף מבחינה זו יש הצדקה שלא להיענות לבקשה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי אמנם העברתם של התלמידים למוסדות חלופיים אינה לרצונם של התלמידים והוריהם אך היא אינה כרוכה בנזק בלתי הפיך.
13.המשיבים אף צירפו פרטים באשר לאפשרות קליטתם של התלמידים בבתי הספר הרשמיים בסביבה, ובכלל זה התייחסו למספר התלמידים בכל שכבת גיל בבית הספר ולמקום מגוריהם. המשיבים ציינו כי קיימת קבוצה של 20 תלמידים מכיתות א' ו-ג' אשר לא ניתן יהיה לקלוט אותם במסגרת חלופית בשכונת מגוריהם (צור באהר), אך הוסיפו כי מוצעת עבורם מסגרת חלופית בשכונת אם טובא, המרוחקת משם מספר קילומטרים בודדים וכי משרד החינוך יספק לתלמידים אלה שירותי הסעות. כמו כן, המשיבים ציינו כי בתי הספר במזרח ירושלים מצויים בחופשת חורף עד ליום 9.1.2017, דבר אשר יאפשר את העברתם של התלמידים לבתי הספר החדשים באופן מסודר.
דיון והכרעה
14.לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.
15.כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הנסבות על סעדים זמניים, ובכלל זה צו ביניים (ראו: בר"ם 7480/15 אבו ליל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה , פסקה 11 (18.11.2015); בר"ם 8820/16 שפיר נ' אלוני , פסקה 8 (6.12.2016)). איני סבורה כי יש מקום לסטות מן הכלל האמור במקרה זה.
16.אכן, החלטה על סגירתו של בית ספר פוגעת מטבע הדברים בתלמידיו, ושומה על בית המשפט לשוות את עניינם נגד עיניו, ולא רק את התנהלותו של המוסד הפועל ללא רישיון (ראו: בר"ם 8172/14 חברת מפעלי אנקורי נ' רז , פסקאות 11-10 (18.12.2014) (להלן: עניין אנקורי )). אולם, בית המשפט המחוזי נתן משקל לטענות הספציפיות שהועלו במקרה זה כנגד תכני הלימוד בבית הספר, כמו גם לכך שקיימות מסגרות חלופיות לתלמידים, ולא ראיתי טעם להתערב בהחלטתו. הדברים אמורים בפרט נוכח ההתייחסות המלאה שניתנה בתגובת המשיבים לחלופות מוסדיות (ראו גם: עע"ם 9589/16 עמותת בית הספר הדמוקרטי עמק האלה נ' מדינת ישראל – משרד החינוך , פסקה 10 (20.12.2016)). ניתן להוסיף, כי טרם נקבע מועד לדיון בעררה של המבקשת בוועדת הערר, וממילא ההתדיינות בנושא אינה צפויה להגיע אל סופה בטווח הנראה לעין.
17.טרם סיום אחזור ואציין כי המשיבים התחייבו לפעול במספר מישורים על מנת להבטיח את העברתם של תלמידי בית הספר למסגרות חלופיות תוך צמצום הפגיעה בהם עד כמה שניתן, ובכלל זה לדאוג להסעות עבור התלמידים שייקלטו במסגרות שאינן מצויות בשכונה שבה הם מתגוררים. חזקה עליהם שכך יעשה.
18.סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא, נדחית גם הבקשה לסעד זמני. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' בטבת התשע"ז
(1.1.2017).
ש
ו פ ט ת