בר"ש 1242/14 אביגיל זרביב נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים על בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בירושלים. בגזר הדין שניתן על-ידי בית הדין למשמעת הוטלו על המבקשת מספר אמצעי משמעת בהמשך להרשעתה בחלק מהעבירות שיוחסו לה (בד"מ 56/12). הן המבקשת הן המדינה ערערו על גזר הדין– המבקשת ביקשה להקל בעונשה ואילו המדינה ביקשה להחמיר בעונש. בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים. בבקשה לפניי, המבקשת המועסקת כיועצת משפטית של רשות החברות,משיגה על שתי אמירות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ביחס לחוזה לפיו ואלו הן:

"גב' זרביב מועסקת בחוזה אישי, חוזה בכירים, אשר תוקפו הסתיים.

בנסיבות אלה, רשאית המדינה שלא להאריך את החוזה עם הגב' זרביב. בעניין זה מקובלת עלי עמדתה של המדינה, שאין בגזר דינו של בית הדין למשמעת משום מתן הכשר להארכת החוזה אשר הסתיים. במידת הצורך, אני קובע, כי הגורמים המוסמכים רשאים שלא להאריך לגב' זרביב את חוזה העסקתה, גם לאחר מתן גזר הדין. אציין, כין אין בהחלטתי זו משום הבעת דעה לגופו של עניין"

המבקשת טוענת כי בשל החשש שמא ניתן לקרוא את פסק הדין כהרשאה למדינה לסיים את יחסי העבודה עימה על בסיס עבירות המשמעת, פנתה היא לבית המשפט המחוזי בבקשה להבהרת פסק דינו. בהחלטתו מיום 09.2.14 כתב בית המשפט המחוזי כי "בית המשפט אמר את דברו בצורה ברורה בפסק הדין".

2.

לדברי המבקשת, הבקשה שלפניי הוגשה ליתר זהירות. לגישתה, יש לקרוא את שתי הפסקאות בתור ציטוט של עמדת המדינה ביחס לאי-הארכת חוזה ההעסקה בלבד, וכי אין בהן קביעה פוזיטיבית של בית המשפט המחוזי כי חוזה ההעסקה שלה הסתיים. המבקשת מדגישה שהקביעה היחידה היא שאין בפסק הדין המשמעתי משום הארכה של החוזה האישי. המשיבה, מנגד, סבורה כי בית המשפט המחוזי קבע באופן מפורש שהמדינה רשאית שלא להאריך את חוזה ההעסקה של המבקשת.

3.

הטענות בבקשה לפניי אינן מתאימות לדיון בבקשת רשות ערעור. שאלת הארכת חוזה ההעסקה של המבקשת בעקבות עבירות המשמעת לא עמדה במוקד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואף לא בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. אין חולק כי בית הדין למשמעת החליט שלא לנקוט אמצעי משמעת מסוג פיטורים. גם המדינה אינה טוענת שהכרעה בהארכת חוזה ההעסקה הייתה חלק מן המנדט של בית המשפט המחוזי. נראה שיש להבין פסקאות אלו כהנמקה או כאמרת אגב, באשר לאפשרות של המדינה שלא להאריך את חוזה ההעסקה עם המבקשת. שתי הפסקאות בנוגע להארכת חוזה ההעסקה אינן מהוות חלק מהתוצאה האופרטיבית של פסק הדין. אף המדינה אינה מבססת את עמדתה בנידון על יסוד אמרותיו הנקודתיות של בית המשפט המחוזי אלא טוענת שהן משקפות את הדין. ככל שתתעורר מחלוקת בעניין זה, יוכלו הצדדים לפנות לפורום המתאים לבירורה.

בכפוף לאמור, הבקשה נדחית.